סכמ"ש

[giri]

סכמ"ש

איך היה השבוע שלכם, עם הסוסים ובכלל?

 

[superKENZ]

רכבתי פעמיים

שזה בערך משהו שקרה אולי פעם אחת נוספת בשנתיים האחרונות, וטיול לא נחשב...
עניין הבלי ארכובות תופס תאוצה.
המדהים זה שתלמידים של המרדיך השני מתחילים להתעניין, וזה בכלל נהדר, כי הוא לא חשב להצטרף.
תלמידונים באים רואים אוכף ללא ארכובות, וזה פשוט מסקרן לראות את התגובות.
דווקא העבודה הקשה יותר היא עם ההורים, שפתאום הילד חוזר ללונג', או עושה כולה מעברים של הליכה וטרוט. להסביר להם את החשיבות, או למה הילד שפוך אחרי 10 צעדי טרוט, זו העבודה הקשה מסתבר.

 

[fliperit]

כמו קנז, גם אני רכבתי פעמיים

או יותר נכון, על שתי סוסות באותה הזדמנות. אלה שתי סוסות שאני מאוד אוהבת, ורכבתי עליהן כי אני מארגנת לתלמידים שלי תחרות עוד חודש והסוסים צריכים קצת תזכורת לעבודת אול-אראונד. מזמן לא רכבתי, בטח לא יותר מלהזיז סוסים לפני שיעורים, אז מאוד נהנתי, וגם הרגשתי שזה מאוד מאוד חסר לי. אני מקווה למצוא זמן לרכב כל שבוע עכשיו...
&nbsp
דבר מרגש מאוד שקרה לי השבוע- הצטרפתי לעמותת ב"ש אוהבת חיות כרכזת אומנות! את הכלב שלי אימצתי דרכם (התחלתי כאומנה..), אז זה סוג של סגירת מעגל מבחינתי... מאוד הייתי רוצה לתת לכלבים אחרים את מה שהכלב של זכה לו, וגם להחזיר טובה לעמותה ש"שידכה" לי אותו. אני אחראית על חצי מהכלבים באומנה (העמותה מתבססת על אומנות ומתנדבים בלבד. אי כלביה, ואי עובדים בשכר), ומקווה להיכנס עמוק יותר ויותר לניהול של העמותה
&nbsp
חוץ מזה היה לי שבוע עמוס מאוד- שני אימוני קרב מגע (סוף סוף!!!!! היו לנו חודשיים הפסקה באימונים והתגעגעתי נורא), יום לימודים, תפרתי לאחותי וילונות ולעצמי שני תיקים...
&nbsp

 

[giri]

שבוע מעולה

רכבתי שלוש פעמים - ביום שני בלי אוכף בלית ברירה, כי הוא היה בתיקון; למודת נסיון מהפעם הקודמת, הפעם לא התעקשתי לעשות יותר מדי, כי לא רציתי להתפס חזק מדי. רכבתי קצת יותר מחצי שעה וחלק גדול מזה בהליכה, וזה הספיק לי. אני עדיין מרוצה מהרכיבה בעיקר כי עבדנו על תרגילים לטרליים והם הלכו מצויין, צ'ואי ממש התגמש יפה והגיב לרגל, אז לא הרגשתי שאני "מבזבזת" רכיבה כלל ועיקר.
ביום חמישי האוכף כבר חזר, ורכבתי את רוב הרכיבה בלי ארכובות. בשלב מסויים כשהרגשתי את הירכיים עובדות קשה, ומתוך מחשבה שביום שישי יש שיעור, לקחתי ארכובות לכמה סיבובים.
ביום שישי היה לי שיעור, אני ועוד שלוש רוכבות מהקבוצה רכבנו יחד, כולנו בלי ארכובות. ליסה החליטה אחרי בערך עשרים דקות שהיא רוצה שנחליף סוסים, וכך שאר השיעור התנהל בארבעה חלקים, כשכל פעם אנחנו מחליפות סוסים עד שכולנו רכבנו על כל הארבעה. זה היה מגניב לגמרי, והצלחתי לרכב הרבה יותר משחשבתי שאוכל ועם הרבה פחות עומס על השרירים. חוץ מזה, היתה לי איזו הארה לגבי צ'ואי, אבל נראה לי שאשמור אותה לדיון נפרד. בשורה התחתונה היה לנו שיעור של כמעט שעה וחצי, והוא היה מדהים. יצאתי ממש מרוצה ומופתעת לטובה.

 

[LogainAbler]

וורונה, וורונה- התרשמויות והגזע השבועי

אז אחרי שנתיים המתנה, קצת מניפולציה ונחמדות של פרופסור הצלחתי להשתחל להסעה המאורגנת והכניסת סטודנט לתערוכת הסוסים בוורונה (אחת הגדולות בעולם) במחיר של 12 יורו בלבד, מי אמר סטודנטים קמצנים ולא קיבל? הבעסה הגדולה שבערב לפני כשהתכוונתי להטעין את המצלמה גיליתי שהכבל הטענה לא משתף פעולה, אז כל התמונות הם מהאייפון של החברה, כשהיא תשחרר מהם אני אשתף.

בכל אופן , התערכוה היא כלכך ענקית שאין שום סיכוי לראות את הכל ב7 שעות שהיו לי שם, אז החלטתי לתעדף. לפני שנתיים ראיתי את הווסטרנים- team panning ומרוצי חביות, ואת ג'מפרים- ילדודס עד גיל 12 שהתעופפו להם על פונים מעל מכשולים שגרמו לי לרעד קל. השנה החלטתי להתמקד במופעים ובאגף הדרסאז'- דרסאז', רכיבה ספרדית קלאסית וכמה קאובוי דרסאז' שהסתובבו שם ונראו מוזר.
אני חייב להגיד, היה הרבה יותר "רוכבים ספרדיים" ביחס ללפני שנתיים, הם נראים מאוד מרשימים ומפגינים רמות שונות של אילוף והורסמנשיפ. חלק מהם גרמו לי ממש לקנא, אחרים נראו כמו ערסים על סוס מאולף במיוחד. היה בחור אחד על פריזיאן מדהים, שהסוס ידע את כל התרגילים עוד לפני הרוכב והיה מרוכז לגמרי. אבל הרוכב שנהנה מהתשומת לב שמשך מהקהל המשיך ברצף של תרגילים ללא הפסקה או שחרור- עמידות על 2, נפילות, צעדות, קפוצות ומה לא. ונראה היה שלאט לאט הסוס מאבד את הריכוז ובסופו של דבר התחיל להתבלבל בסימנים, חבל. מצד שני, היו שם כמה רוכבים עם סוסים ספרדיים טריים למדי שעשו עבודה מעולה במגרשי חימום. עשו לי חשק להתחיל רכיבה ספרדית, ואז נזכרתי שהמקסימום שיש לי כרגע זה אופניים יד 2 (עם גלגל קדמי שחוק וברקסים חורקים).

מילה על הפריזיאנים- הגזע הזה הופך להיות יותר ויותר נפוץ כסוס דרסאז', אז הוא הופך קל יותר, דק יותר ומעודן יותר. בשלב מסויים חלק מהספרדיים התחילו להראות לי יותר גדולים ומסיביים ממנו. עם התחושה הזאת הלכנו למופע פריזיאנים, והתחילה תצוגה של כמה דרסאז'ניקים שרק חיזקו את הטענה שלי, ברגע שחלקתי את הדעה עם החברה נכנס לזירה סטליון ענק, שעם כל הגודל והעוצמה שלו לא נפל מהביצועים של הקודמים, וגרם לי לסתום את הפה, זה פריזיאן! (אם החברה תשחרר תמונות אני אעלה בקרוב).
המופעים עצמם היו מגוונים, חלקם אבסורדיים: כמו זוג בלונדי שהתרוצץ עם סוס ללא אוכף או מתג ועם מוזיקה קלאסית בניסיון להראות כמה רומנטי ו"טבעי" הקשר. רק שהבחורה שהייתה לו על הגב הצליחה ליפול תוך כדי מופע, והבחור שהיה אמור לבצע את העבודת קרקע נאלץ לעלות עליו כדי להציל את הניתן להצלה, דווקא רוכב טוב, המראה הכללי יצא רק קצת עקום. אחרים היו חמודים: חבורה של ילדודס שהפגינו וולטיז' ברמות שונות, ככל הנראה כיתה טיפולית אבל הם היו מקסימים ונחושים. גם אלה שפחדו לעלות עשו את שלהם באומץ. הייתה שם ילדה קטנה (בת 5 בערך) שפשוט טסה לעזור לאחרים לרדת ולעלות רק כדי להיות במגע עם הסוס, כשהיא עלתה היה לה חיוך מאוזן לאוזן, גם כשהסוסה עברה לקנטר היא נשארה כמו ממוסמרת לגב הסוס, ידיים מונפות לצדדים וחיוך ענק. הם והמדריכה היו פשוט תענוג לצפייה. והיו כאלה שהסוסים הפתיעו אותי, הלכתי לראות תצוגה של פרשרון צרפתי, וציפיתי לסוס עבודה גוץ מסיבי ועב עצם, מה שראיתי במקום היה סוס דרסאז' עם חזה בגודל של חבית ענקית, ורגליים דקות בצורה מוזרה, כנראה שיש גזעים שלא ברור עדיין לאן הם הולכים ומה הכיוון העתידי שלהם.
מופע צבעוני אחרי היה ה Criollo הדרום אמריקאי, וואריאציות של הסוס מאורוגוואי, ברזיל וארגנטינה (שאין לי מושג מה ההבדל בינהם) אבל רוכבים בפונצ'ו צבעוניים וסומבררו רחבי שוליים תמרנו את הסוסים בדהרה פראית עם דגלים מתנופפים ומוזיקה קצבית. לאורך ה"רחובות" עברו כרכרות אלגנטיות משוכות ע"י טרוטרים גבוהים ואציליים, דו אופניות עם פונים בעלי מבט מופתע, עגלות חוואים עמוסות חביות ושיכורים מזמרים. רוכבי סוסים התערבבו שם בהולכי רגל, חלקם עם של "למכירה" על הסוס, חלקם מתחממים לפני כניסה לזירה. קבוצות של פרשי משטרה וצבא רכבו שם, חלקם במדים יצוגיים וחלקם בלבוש "קרבי" (כולל ווסט מודרני ומוזר לסוסים), בפינות מאמנים תרגלו את הסוסים בעבודת קרקע, מפרזלים טיפלו ברגליים ואחרים התחרו בייצור פרסות (מאוד מרשים! הרבה כבוד לחבר'ה האלה). מצאנו לנו באחת משורות התאים את קבוצת הGipsy Vanner, למי שלא מכיר גזע חדש למדי שעד כמה שהבנתי מתפצל מה Wellsh Cob

אם כבר גזעים, המופע המרכזי של היום היה ה"קרוסלה האיטלקית" תצוגת גזעים מקומיים מוכרים יותר ומוכרים פחות ע"י מגדלים, צבא, משטרה, משמר היערות, ארגוני בוקרים וחוואים ומה לא. היו שם סוסי עבודה מהרי האפנינים והאלפים, פונים וסוסים קטנים מהירי צעד מנאפולי, murgese מהדרום, הפלינגרים מהצפון. חשבתי לכתוב על גזע מסויים אבל היה פשוט המון מהם, אז החלטתי להתמקד בשניים, שהם אחים די קרובים, ומהגזעים החביבים עלי בכלל.

סוסי ה Maremmano ואחיו הפחות מעודן הTolfetano:
הMaremma היא אזור עתיק באיטליה שמתפרש בערך מרומא ועד פירנצה וחוצה כמה מחוזות מודרניים. רובו גבעות נמוכות עם עשב גבוה, מיעוט במשקעים ומקורות מים (יחסית לאירופה כמובן) ולכן עוד מהתקופה הרומים רעו שם עדרים גדולים של בקר ארוך קרניים, גבוהה והאגרסיבי. מימי הביניים המסורת היא שבכל שנה ה Butteri (הבוקרים) מובילים את הבקר מהמחזות הדרומיים היבשים לטסקנה הפורייה, ויורדים דרומה כל חורף, כשהם עוברים בדרך ערים ועיירות ומעוררים פסטיבלים. השורשים של סוסי הButter לא ממש ידועים, אבל הסוסים המקומיים העתיקים קיבלו לא מעט חיזוקים מהסוסים הנפוליטנים, ה Murgese, הערבי והספרדיים. כיום ניתן להבדיל 2 "גזעים" שהם בעצם וואריאציות של אותה קבוצה מקורית:
Tolfetano- הפחות ידוע מבין השניים, הוא הסוס של המחוזות הדרומיים סביב לאזיו. אלה סוסים שגדלים בעדרים גדולים למדי, מנוהלים מרחוק ע"י הבוקרים. סוסים קשוחים שתערובת הדם החיצוני שהגיע אליהם (מספרד, מצפון אפריקה, מצרפת ואנגליה) אמנם שינתה אותם, אבל תנעי החיים וצורת הגידול שמרו בגדול על גזע קשוח, עמיד מאוד למזג אוויר ולחיים במרעה, גבוה יחסית לסוסי עבודה (1.60 מ') בעל כתפיים מסיביות וגוף קצר בשביל סוס בגובה הזה. לסוסים אופי חזק, אפילו קשה, והם עקשנים מאוד לאילוף ועבודה. חבר רוכב שעבד איתם אומר שהם נוטים "לעשות דווקא" אבל אם התמזל מזלך למצוא אחד כזה שאולף טוב, ומגיב מיידית לרוכב שום קווטר לא ישתווה אליו מבחינת אגרסיביות ומוסר עבודה. הButteri עצמם רוכבים "קשה" עם מתג מנוף ואוכף מסורתי גבוה הם משתמשים במשקל הרבה והטיות כתפיים כדי "לזרוק" את הסוס לעבר המטרה, ונשאים מקלות ארוכים מעבר לכתף כדי לכוון את הבקר תנועה.

Mremmano- האח הצפוני של הקודם, כל המאפיינים הנ"ל הפכו את הסוסים של הבוקרים לנחשקים ע"י חיל הפרשים האיטלקי של המאה ה 18-19, אבל הם רצו סוס קל יותר, מהיר יותר לספרינטים ומעודן יותר למראה במצעדים. זה גרם להתפצלות קטנה בגזע, כשהצפוני מאמץ מאפיינים דומים יותר ויותר לסוסי הרכיבה הקלאסיים של אירופה, והדרומי משמר את המראה ה"קשוח" יותר. בגזע נעשה שימוש נרחב למדי בצבא, והם גם השתתפו בהתקפת הפרשים הרכובה האחרונה שנעשתה ע"י צבא סדיר ב1941, בעיקר בגלל שאחרי חורף ברוסיה הם היו מהסוסים הבודדים ממוצא לא רוסי ששרדו אותו.
בשנות ה 50-60 נעשה ניסיון להכניס את הmaremmano כסוס ספורט והוסף דם של טורבריידים לגזע, ונוצר גזע ספורטיבי בשם Maremmano mMigliorato (משופר) אבל הסוסים התחילו לאבד מה"קשיחות" שמאפיינת את הגזע, והתוצאות הספורטיביות הטהורות לא היו מזהירות. חלק מהפרטים אוחדו עם פרוייקט ה Sella italiano, ניסיון לייצור סוס רכיבה ספורטיבי לאומי כמו הסייל הצרפתי, אחרים נשארו בספר העדר של הMaremmano ונכנסו ל"מחזור" עם שאר הסוסים.

שני הגזעים בעלי מרעה דומה מאוד, לצבעם בד"כ חום כהה, לעיתים שחור. הTolfetano מעט נמוך יותר, קצר יותר ומסיבי יותר. הראש שלו הרבה פחות מעודן (יש כאלה שקוראים לו "פרמיטיבי") ולפחות אלה שאני ראיתי היו בעלי פרוות חורף מרשימה. הMmanno ארוך רגליים יותר, עם צוואר פחות עבה וראש כבד יותר. למרות כל זאת יש גיוון רב בין הסוסים השונים, ואני אישית מתקשה להבדיל בינהם. בקבוצות הרוכבים השונות שעברו על פנינו היה אפשר לזהות סוסים בעלי מבנה טוב יותר, וכאלה בעלי פחות. אבל לכולם יש מבט של "אל תתעסקו אאיתי" בעיניים. האיטלקים אוהבים לספר שכשהמופע של באפולו ביל הגיע לאירופה והוא הרים מופע באיטליה הButteri הגיעו כדי להתחרות עם הקאובוייס בכל מיני מקצועות עבודת בקר, לפי הסיפורים האגרסיביות והגובה של הסוסים בשילוב על הגישה ה "מרמנית" איפשרו לאיטלקים לנצח. לא יודע כמה הסיפור נכון, אבל הוא נפוץ ומסופר תמיד אחרי חצי ליטר בירה ומנת נקניק על האש ולחם מקומי.

 

[LogainAbler]

תמונות אין עדיין- אבל קצת גוגל

Gipsy Vanner:
https://www.google.it/search?q=cava...IGYBw&ved=0CAYQ_AUoAQ#tbm=isch&q=gipsy+vanner

tolfetano:
https://www.google.it/search?q=cava...a=X&ei=GC1fVJmxAYfg7QbGrIGYBw&ved=0CAYQ_AUoAQ

Maremmano:
https://www.google.it/search?q=cava...&ved=0CAYQ_AUoAQ#tbm=isch&q=cavallo+maremmano

Butteri:
https://www.google.it/search?q=cava...7QbGrIGYBw&ved=0CAYQ_AUoAQ#tbm=isch&q=butteri

 

[כותבחדשישן]

סחטיין על ההשקעה

ואני חשבתי שלסטודנטים וטרינרים יש הרבה עבודה.

 

[LogainAbler]

חשבת נכון

5 בחנים בחודש האחרון, מדי פעם צריך לכוון את השכל גם לדברים אחרים קלילים יותר.

 

[giri]

מרתק לקרוא, תודה!

 

[jgut]

שבוע חביב

יצא לי לרכב על שלושת הסוסים.
עם דאנס אנחנו עובדים קצת על כושר. עם דו יצא לי לטייל סוף סוף. אחרי התקופה שהיה לה בעיות עיניים, אסור היה לרכב איתה בשמש. ביום שישי יצאתי איתה לטיול לים. חשבתי שהיא תעשה יותר עניינים, אבל היא נכנסה בקלות למים ואפשר היה לעשות איתה את כל המקצבים בצורה רגועה ועל חופש מוחלט.
רכבתי על הסייחה אחרי בערך חודש וחצי שלא רכבתי עליה. היא חמודה, אבל אם אני רוצה להתחבר אליה, אני צריכה לרכב יותר. טכנית אני יודעת שהצעד שלה אמור להיות יותר נח משל הסוסים הבוגרים. אבל הוא לא נח לי כרגע. אני גם צריכה לעבוד על עצמי כל הזמן לזכור לעשות דברים בעדינות. כי היא קצת עצלנית וכשאני מדרבנת אותה, אני צריכה לזכור שהיא עוד תינוקת. החולשה שלי ברכיבה, זה שתמיד טענו שאני עדינה מידי. ניראה לי בגלל זה הפכתי להיות לא מספיק עדינה בדירבונים. זה הרגל רע, שקשה לי להיפטר ממנו.
&nbsp
שמרתי הסופש על הכלבים של בעלי הבית שלי. הם חבורה לא קלה. תכננתי לעשות איתם טיול עם דאנס בשבת מוקדם בבוקר. אבל בשישי היתה לנו תקרית ששינתה את דעתי.
אחת הכלבות, ממש כלבה! אני אוהבת אותה, אבל היא יכולה להיות בלתי נסבלת. קודם כל אין לה תחושת כאב, אז היא מועדת להסתבכויות והיא כבר נידרסה בעבר מספר פעמים. בנוסף היא יכולה פתאום לתקוף כלבים, אופניים ומכוניות. אני הולכת איתה קשורה. בשישי אחרי הצהריים פגשנו בדרך רועה צכי. הוא חבר של הכלבים שלי. אז הוא שיחק איתם. אני עליתי על הגשר ליד הנחל כדי שהבעלים שלו יוכל לעבור בלי שניפגש. ביקשתי מהבעלים שלו לתפוס אותו, אבל הוא חשב שיהיה בסדר. כדי לקצר את הסיפור, תוך כמה שניות על הכלבים היו בקטטה אחת גדולה ונפלו לנחל. זו היתה סיטואציה די מגוחכת. כי אף אחד מהם לא נפצע באמת. הכלבים הבעייתיים היו עם מחסומים, אבל הסתכלנו על הנחל ועל ערימת הכלבים ואיך לעזאזל נוציא אותם משם? שבעה כלבים במים המלאים בוץ. אז חיכנו שהם יצאו משם. אפילו בובדילן שפוחד פחד מוות ממים מצא את עצמו רטוב. בסוף שהם יצאו תפסתי את הרצועות המטונפות שלהם וקשרתי אותם לגדר. רק כדי שנוכל לתת לרועה לעבור.
מכיוון שהכלבה הזו המשיכה לאיים גם כשהיא היתה קשורה, החלטתי שאני לוקחת סיכון ולא עושה איתם טיול משוחררים למחרת. קצת התבאסתי ממנה הפעם. כי כשגגה היתה, היא היתה המנהיגה שלהם, ואיכשהו הם התנהגו סביר. עכשיו הכלבה הבעייתית הפכה להיות המנהיגה. אז היא מקלקלת את כל האחרים. זה גרם לכך שכל שאר הכלבים סובלים בגללה, כי בגללה הטיולים מתקצרים.