בסימן של אכזבה- והפינה השבועית לגזע המקומי
התחלנו קורס מבוא לאורטופדיה, אז לקחו אותנו ל"חווה" של האוניברסיטה בה מוחזקים הסוסי הרבעה, החמורים ומתקני הבדיקה והשימור זרע. הסיבה המקורית לא בדיוק משמחת, 3 סוסים שמתו מקוליקים במקומות שונים נתרמו לפקולטה, וה"חלק" שלנו היה הרגל, לפתוח,לזהות,להבדיל ולהסביר את כל הגידים,מעט השרירים, כלי הדם והעצבים ברגל הסוס ואיך הם מתחברים ביחד ביומכנית. החלק הבאמת מדהים הוא האיזון של כולם ברגע שמופעם משקל מלמעלה, הכל פשוט מתייצב על מקומו במדוייק.
בכל מקרה, מכיוון שעד עכשיו הייתי ב"חווה" הזאת רק פעמיים לביקור חטוף, החלטתי לעשות סיבוב ולראות מה יש שם ואיך זה מתוחזק. מה אני אגיד? החווה לא עושה כבוד לאוניברסיטה, מבחינת איכות החזקה של סוסים (וחמורים, ופרות) היא נופלת מהרבה מאוד חוות "רגילות" שראיתי. הן במפגעי בטיחות, הן באיכות החיים של הבע"ח. וחבל, הייתי מצפה מחווה שמנוהל ע"י פרופסורים לווטרינריה ואמורה להוות ספינת דגל לכל המחוז תיראה הרבה יותר טוב.
התיידדתי שם עם אחד הסטליונים המרביעים (מתוך6 שיש לחווה להציע) מגזע murgese (הגזע השבועי

) שחור ויפייפה עם צוואר מסיבי, גוף חזק ורגליים קלות, עמד בתוך גדרה באורך 10 מטר, וברוחב 5. קטנה מכדי שינוע חופשי, ומלאה בעצי זית שמישהו החליט משום מה שצריכים להיות בפנים ולא בחוץ. הוא עמד של בבוץ עד הקרסוליים וערמת חציר שנזרקה במרכז. ואני שואל את עצמי, סטליון שמוצג על פוסטרים בכל מקום, זו הדרך להחזיק אותו? נכון זו לא התעללות, ונכון הוא לא נראה סובל, אבל זה היה גירוד הסטנדרט מלמטה. אתמול הייתה לי ישיבה עם הפרופסור לזואוטכניקה, על כנס שאנחנו מארגנים על "walfare quollity פרמטר אירופאי לקביעת איכות החיים וההחזקה של פרות חלב, והוא זרק שמתפתח גם מנגנון shelter quollity לכלביות, ואחד דומה לאורוות. זה גרר הערה צינית שלי לגבי הספק שהפקולטה עצמה תעמוד בסטנדרט כזה.
בכל מקרה, הmurgese, סוסים שבעיני מאוד מוצאים חן. התחילו את ימיהם כגזע אי שם בתחילת הרנסאנס כאשר הכובשים הספרדים של דרום איטליה רצו סוסי אצולה וצבא, רשמית נחשב כסוס "בזיירים" שהיו מלווים את האצילים בציד, בטיולים או כפמיליות רשמיות. הבסיס של הגזע הוא הסוסים האיבריים השונים, ונחשב כבן דוד לליפיזאנר, לאנדלוס, ללוסיטאנו ולשאר סוסי ה"בארוק" של דרום אירופה. עם השנים האצולה נעלמה, השימוש ירד והגזע הפך כבד יותר ויותר, מקום דם ערבי שהוכנס בו נכנס דם של סוסי עבודה- הפרשרון, הבלגי, TPR. מסוס אצילים הוא הפך לסוס עבודה, בנוסף, בפוליה (העקב של המגף האיטלקי) נפוץ לאכול סוסים יותר מאשר במרכז ובצפון, לכן הגזע לא נעלם. בשנים האחרונות, עם ירידת הביקוש לסוסי עבודה, והעליה בדרישה לסוסי ספורט הגזע אובר תהליך דומה לזה של הפריזיאנים. הוא מוצלב שוב ושוב עם גזעי רכיבה (ספרדיים), יש העדפה ברורה לפרטים קלים, בעלי צעד גבוה, עצם קלה, יכולת למידה גבוהה ואופי ערני. הכוונה להכניס אותם לשוק סוסי הדרסאז', והם בהחלט מצליחים שם, במיוחד בכל מה שקשור לרכיבה ספרדית/ קלאסית. הרמת המדינה הגוף שאחראי כאן לשמירה יערות וסביבה בחר בהם ל"גדוד" הדרומי שלו (500 סוסים משרתים נכון להיום, בנוסף לכ500 סוסי maremmano בגדוד הצפוני). הסוס שנמצא אצלינו הוא מהפרטים היותר מוצלחים שנושאים את התכונות האלה, הוא אמנם מוצק ובעל צוואר גדול שמצביע על ההיסטוריה כסוס עבודה, אבל עם רגליים קלות, אופי חם אבל שקול. אני מחכה להזדמנות לרכז על אחד כזה.
לא צילמתי, אבל כמו שידידנו הוותיק כתב למעלה, יש גוגל:
https://www.google.it/search?q=cava...&sa=X&ei=gwFVVNb8C47UatL1gagF&ved=0CAYQ_AUoAQ