השבוע שלי
בתחילת השבוע נסענו עם דו לטיפול עיניים שלה, אצל מומחית עיניים. קצת חששתי מכל ההתארגנות. המאמן שלי לא יכל להסיע אותה והזמנו הובלה מחווה אחרת (שלא הכרתי). בנוסף המרפאה של המומחית היא של חיות קטנות, אז לא היה ברור איפה יטפלו בה.
מי שהוביל אותה היה מקסים ועזר מאוד גם בזמן הטיפול. נאלצנו למצוא מקום עם צל כדי שיהיה מספיק חשוך לבדיקה. הרופאה מצאה כיב בעין, מאחורי זה שכל הזמן טיפלנו בו. לדעתי זה אותו מיקום שהיה לה בו כיב לפני די הרבה שנים.
היא נאלצה לפתוח אותו ודו עמדה בשקט כל הזמן ושיתפה פעולה. מכיוון שגם אחרי ששלוש פעמים הרדימו לה את העין, היא עדיין הרגישה אותה, אז נתנו לה טשטוש קל.
בסה"כ הטיפול נעשה מהר והיא נסעה הביתה. ייתכן שנצטרך לחזור עליו כמה פעמים בהפרש של שבועיים. בהתחלה זה כאב לה יותר, עכשיו העין שלה ניראית יותר טוב.
 
מבחינת רכיבות באמצע השבוע רכבתי על הסייחה. זו היתה הרכיבה הכי גרועה שלי איתה, עד כה. היא פשוט לא שמה עלי. היא לא זזה והתעניינה בכל דבר אחר חוץ מברכיבה.
בקרקע היא התנהגה בסדר. אבל כשהיא משוחררת או כשהיא בתא, היא קצת מתפרעת. ניראה לי שהיא החליטה להרוס את התא שלה. היא בגיל הזה שהיא נושכת כל דבר. יש לה כמה צעצועים, אבל עכשיו היא התחילה לנשוך ולמשוך את התשתית גומי של התא. בנוסף אם הסוס לידה יוצא לחצר שלו, היא מתחילה לקפוץ על שתיים ולצהול לו, עד שהוא חוזר. זה בנתיים במסגרת ה"חמוד", אבל אני צריכה לשים לב שזה לא מתדרדר.
בשישי היא היתה ממש טובה ברכיבה וזה היה סוג של פיצוי, על הפעם הקודמת.