סכמ"ש
- פותח הנושא giri
- פורסם בתאריך
היה לי נורא קשה
בזירה הזוגית הייתה לי שיחה מאוד נוקבת עם בן הזוג לגבי עתידנו (מעין "יחסינו לאן"). זה היה מין משהו כזה בהמשכים שלא התנהלתי בו טוב בכלל - זה התחיל משיחת מסדרון רגע לפני שיצא לארוחת ערב עם אחים שלו, בהמשך שיחה לפני השינה כשאני הייתי חייבת ללכת לישון, אחרי זה שיחת טלפון באמצע הבסיס שלי בתורנות. בסופו של דבר ישבנו כמו בני אדם ודיברנו.
אלה היו כמה ימים קשים נורא בשבילי, עם הרבה צער ודמעות. אני לא יודעת לאן אני ממשיכה מפה אבל אחרי השיחה נראה כאילו יש לנו על מה לעבוד, ואני שמחה שזה לא הסוף.
בלי קשר לזה - או דווקא עם המון קשר לזה - הייתה לי רכיבה מעולה. רכבתי על הסוס שממנו הועפתי אחרי שהוא פרץ בקורס מדריכים. הסוס הזה הוא כזה נשמה טובה בסך הכל. אני מבינה איך לא הייתי צריכה לדחוק אותו לפינה באותו יום שהוא פרץ לי ושסיימתי על הרצפה בו... זה מצחיק איך שבכל פעם שיש לי אישיו עם בן הזוג, הסוס הזה נמצא בתמונה. בכל פעם יש לי תובנה אחרת ממנו לגבי מערכת היחסים שלי.
היום עבדנו על מעברים בכינוס, על שמירה על הסוס בין המושכות. המאמנת שלי אמרה שאני עובדת איתו ממש טוב ושהיא בכלל לא צריכה להעיר לי, או שבכל פעם שהיא עומדת להעיר לי היא רואה שאני כבר עושה לבד (זה היה בעיקר על הקטע של מתי להתעקש ומתי להרפות).
היא אמרה שאני עובדת ממש טוב איתו, שאני שמה אותו במקום בלי להלחיץ אותו בכלל. באיזהשהו שלב אחד מהנערים שעובדים בחווה בא לראות אותנו ולדבר איתה קצת והוא אמר שהסוס נראה טוב ושהוא נראה כאילו הוא פתאום חושב לעצמו "שיט, אי אפשר להסתלבט עליה, היא שמה אותי בדיוק איפה שהיא רוצה". המאמנת שלי אמרה שהיא מופתעת מאסרטיביות שלי. וזה נכון כי אני כל כך וותרנית כל הזמן, או שהייתי. כנראה שהתחושות שלי לגבי מערכת היחסים שאני רוצה והרצון שלי להתעקש בה באים לידי ביטוי גם פה.
אני כל כך אוהבת את הרכיבות האלה, הן גורמות לי להבין כל כך הרבה על עצמי. מי היה מאמין שאני אהיה אסרטיבית ואעמוד על מה שחשוב לי בחיי?
בזירה הזוגית הייתה לי שיחה מאוד נוקבת עם בן הזוג לגבי עתידנו (מעין "יחסינו לאן"). זה היה מין משהו כזה בהמשכים שלא התנהלתי בו טוב בכלל - זה התחיל משיחת מסדרון רגע לפני שיצא לארוחת ערב עם אחים שלו, בהמשך שיחה לפני השינה כשאני הייתי חייבת ללכת לישון, אחרי זה שיחת טלפון באמצע הבסיס שלי בתורנות. בסופו של דבר ישבנו כמו בני אדם ודיברנו.
אלה היו כמה ימים קשים נורא בשבילי, עם הרבה צער ודמעות. אני לא יודעת לאן אני ממשיכה מפה אבל אחרי השיחה נראה כאילו יש לנו על מה לעבוד, ואני שמחה שזה לא הסוף.
בלי קשר לזה - או דווקא עם המון קשר לזה - הייתה לי רכיבה מעולה. רכבתי על הסוס שממנו הועפתי אחרי שהוא פרץ בקורס מדריכים. הסוס הזה הוא כזה נשמה טובה בסך הכל. אני מבינה איך לא הייתי צריכה לדחוק אותו לפינה באותו יום שהוא פרץ לי ושסיימתי על הרצפה בו... זה מצחיק איך שבכל פעם שיש לי אישיו עם בן הזוג, הסוס הזה נמצא בתמונה. בכל פעם יש לי תובנה אחרת ממנו לגבי מערכת היחסים שלי.
היום עבדנו על מעברים בכינוס, על שמירה על הסוס בין המושכות. המאמנת שלי אמרה שאני עובדת איתו ממש טוב ושהיא בכלל לא צריכה להעיר לי, או שבכל פעם שהיא עומדת להעיר לי היא רואה שאני כבר עושה לבד (זה היה בעיקר על הקטע של מתי להתעקש ומתי להרפות).
היא אמרה שאני עובדת ממש טוב איתו, שאני שמה אותו במקום בלי להלחיץ אותו בכלל. באיזהשהו שלב אחד מהנערים שעובדים בחווה בא לראות אותנו ולדבר איתה קצת והוא אמר שהסוס נראה טוב ושהוא נראה כאילו הוא פתאום חושב לעצמו "שיט, אי אפשר להסתלבט עליה, היא שמה אותי בדיוק איפה שהיא רוצה". המאמנת שלי אמרה שהיא מופתעת מאסרטיביות שלי. וזה נכון כי אני כל כך וותרנית כל הזמן, או שהייתי. כנראה שהתחושות שלי לגבי מערכת היחסים שאני רוצה והרצון שלי להתעקש בה באים לידי ביטוי גם פה.
אני כל כך אוהבת את הרכיבות האלה, הן גורמות לי להבין כל כך הרבה על עצמי. מי היה מאמין שאני אהיה אסרטיבית ואעמוד על מה שחשוב לי בחיי?
שבוע עמוס
בתחילת השבוע קיבלתי בשורות רעות. כך שהעברתי את הזמן בין שתי שבעות ולוויות. היה עצוב, סרטן זו מחלה ארורה. במיוחד שמדובר באנשים הצעירים ממני.
את שאר הזמן העברתי בלחץ בעבודה שדווקא עזר לי להתמודד עם המצב.
יצא לי לרכב השבוע רק פעמיים על דילן. היו רכיבות טובות. ברכיבה האחרונה היא העלתה לי ישר על רגליים נכונות. אז יש שיפור.
באחד הימים המפרזל היה והוריד לה את הסליידרים (היא הגיעה איתם), כי אנחנו רוצים לשנות לה מעט את הזוויות פירזול. באותו היום הוא טילף את דאנס. הכלבה שלי הסתובבה להם בין הרגליים בחיפוש אחרי חתיכות פרסה. אז דאנס דרך עליה. ירד לה קצת דם. למזלה הפצע היה שטחי ולא נגרם לה נזק ממשי. לא ניראה לי שהיא למדה לקח. היא כבר ממש זקנה ולא שומעת טוב וגם ככה לא מבינה למה היא צריכה לזוז כשסוס מתקרב אליה.
ביום חמישי עבדתי קצת בסטאז'. בגלל שמדובר בסוף שנה, הוצאנו חלק מהילדים לטיול בהובלה. היה ממש נחמד. היו ילדים שזה גרם לה ממש להיפתח וניראה היה שזה תורם להם יותר משיעור רגיל. במהלך אותו הטיול הצטרפה אלינו נמיה. זה היה ממש משעשע. בהתחלה היא רק עקבה אחרינו מרחוק. אחרכך היא התקרבה ממש למרחק של 50 ס"מ מאיתנו. מהסוס היא לא פחדה כלל. היא ליוותה אותנו עד קרוב לחווה. מי שחבר שלי בפייסבוק, יכול לראות סרטון של נמיה שמנסה לשחק בכיסוי זנב של אחת הסוסות אצלנו. הסוסה אפילו לא שמה לב לקיומה של הנמיה. כשהיא מנסה לגרש זבובים עם הזנב, הנמיה מנסה לתפוס אותו כמו חתול.
בתחילת השבוע קיבלתי בשורות רעות. כך שהעברתי את הזמן בין שתי שבעות ולוויות. היה עצוב, סרטן זו מחלה ארורה. במיוחד שמדובר באנשים הצעירים ממני.
את שאר הזמן העברתי בלחץ בעבודה שדווקא עזר לי להתמודד עם המצב.
יצא לי לרכב השבוע רק פעמיים על דילן. היו רכיבות טובות. ברכיבה האחרונה היא העלתה לי ישר על רגליים נכונות. אז יש שיפור.
באחד הימים המפרזל היה והוריד לה את הסליידרים (היא הגיעה איתם), כי אנחנו רוצים לשנות לה מעט את הזוויות פירזול. באותו היום הוא טילף את דאנס. הכלבה שלי הסתובבה להם בין הרגליים בחיפוש אחרי חתיכות פרסה. אז דאנס דרך עליה. ירד לה קצת דם. למזלה הפצע היה שטחי ולא נגרם לה נזק ממשי. לא ניראה לי שהיא למדה לקח. היא כבר ממש זקנה ולא שומעת טוב וגם ככה לא מבינה למה היא צריכה לזוז כשסוס מתקרב אליה.
ביום חמישי עבדתי קצת בסטאז'. בגלל שמדובר בסוף שנה, הוצאנו חלק מהילדים לטיול בהובלה. היה ממש נחמד. היו ילדים שזה גרם לה ממש להיפתח וניראה היה שזה תורם להם יותר משיעור רגיל. במהלך אותו הטיול הצטרפה אלינו נמיה. זה היה ממש משעשע. בהתחלה היא רק עקבה אחרינו מרחוק. אחרכך היא התקרבה ממש למרחק של 50 ס"מ מאיתנו. מהסוס היא לא פחדה כלל. היא ליוותה אותנו עד קרוב לחווה. מי שחבר שלי בפייסבוק, יכול לראות סרטון של נמיה שמנסה לשחק בכיסוי זנב של אחת הסוסות אצלנו. הסוסה אפילו לא שמה לב לקיומה של הנמיה. כשהיא מנסה לגרש זבובים עם הזנב, הנמיה מנסה לתפוס אותו כמו חתול.
שבוע לימודים אחרון לתואר..
יש לי רגשות מאוד מעורבים כלפי הסיום- שמחה, חרדה, עצב, סקרנות לגבי ההמשך...
ביום ראשון נפרדתי מהמטופלים בהכשרה מעשית, והייתה מטופלת אחת שהפרידה ממנה הייתה לי קשה במיוחד (ידעתי שכך יהיה, התכוננתי לזה הרבה זמן). אני מרגישה שנפרדנו בטרם עת, רק בתחילתו של תהליך, והייתה בינינו כימיה מאוד טובה. אני מקווה שהעובדת הבאה שתלווה אותה תעשה עבןדה טובה כי זאת נערה שמגיע לה את כל הטוב שיש לעולם להציע. אני מאוד סקרנית לגבי העתיד שלה, אבל היה מאוד ברור שאני לא יכולה לשמור איתה על קשר כי זה יטשטש את גבולות הפרידה ועלול 'לשים לה רגל' בקשר עם המטפלת הבאה שלה.
היו שני מטופלי נוספים שאני מאוד קשורים אליהם והסיום היה לי עצוב, אבל כיוון שלהם הוא היה פחות קשה זה הקל גם עליי.
בענייני סוסים דווקא היה שבוע נחמד. החלטתי שבשנה הבאה יש לי יותר זמן לעבוד, אבל לא בא לי להדריך רכיבה טיפולית במשרה כמעט מלאה אז אני פותחת נבחרת. עשיתי רשימה של תלמידים מתאימים וציפיתי שבערך חצי מהם יתעניינו. בפועל ההתעניינות הייתה הרבה יותר גבוהה, וכבר יש 7 שבטוח רוצים ועוד כמה שעוד לא החזירו תשובה. אני מאוד מקווה שתהיה נבחרת מוצלחת עם אווירה טובה, ושהילידם ירצו לבלות בחווה כל יום כל היום (כמו שאני גדלתי).
יש לי רגשות מאוד מעורבים כלפי הסיום- שמחה, חרדה, עצב, סקרנות לגבי ההמשך...
ביום ראשון נפרדתי מהמטופלים בהכשרה מעשית, והייתה מטופלת אחת שהפרידה ממנה הייתה לי קשה במיוחד (ידעתי שכך יהיה, התכוננתי לזה הרבה זמן). אני מרגישה שנפרדנו בטרם עת, רק בתחילתו של תהליך, והייתה בינינו כימיה מאוד טובה. אני מקווה שהעובדת הבאה שתלווה אותה תעשה עבןדה טובה כי זאת נערה שמגיע לה את כל הטוב שיש לעולם להציע. אני מאוד סקרנית לגבי העתיד שלה, אבל היה מאוד ברור שאני לא יכולה לשמור איתה על קשר כי זה יטשטש את גבולות הפרידה ועלול 'לשים לה רגל' בקשר עם המטפלת הבאה שלה.
היו שני מטופלי נוספים שאני מאוד קשורים אליהם והסיום היה לי עצוב, אבל כיוון שלהם הוא היה פחות קשה זה הקל גם עליי.
בענייני סוסים דווקא היה שבוע נחמד. החלטתי שבשנה הבאה יש לי יותר זמן לעבוד, אבל לא בא לי להדריך רכיבה טיפולית במשרה כמעט מלאה אז אני פותחת נבחרת. עשיתי רשימה של תלמידים מתאימים וציפיתי שבערך חצי מהם יתעניינו. בפועל ההתעניינות הייתה הרבה יותר גבוהה, וכבר יש 7 שבטוח רוצים ועוד כמה שעוד לא החזירו תשובה. אני מאוד מקווה שתהיה נבחרת מוצלחת עם אווירה טובה, ושהילידם ירצו לבלות בחווה כל יום כל היום (כמו שאני גדלתי).
גם אני!!!
אני בדיוק עושה עכשיו קורסי השלמה בפסיכולוגיה (כי לי יש תואר בביולוגיה אז אני חייבת השלמות).
אני עושה בשלוח של תל אביב אבל...
איך הגעת דווקא למכון מגיד? אני דרך האוניברסיטה, קיבלתי מהם מיילים אחרי שסיימתי ללמוד שם. בהתחלה חשבתי ללמוד אחות וטרינרית עד שגיליתי שזה שם יפה לאסיסטנטית ושמספיק לזה תעודת בגרות... אז הלכתי על טיפול בעזרת בעלי חיים.
עשית סקר שוק לפני? הבנתי שיש עוד מקומות שאפשר ללמוד בהם את זה אבל שזה נחשב המקום הכי מוסמך.
אני בדיוק עושה עכשיו קורסי השלמה בפסיכולוגיה (כי לי יש תואר בביולוגיה אז אני חייבת השלמות).
אני עושה בשלוח של תל אביב אבל...
איך הגעת דווקא למכון מגיד? אני דרך האוניברסיטה, קיבלתי מהם מיילים אחרי שסיימתי ללמוד שם. בהתחלה חשבתי ללמוד אחות וטרינרית עד שגיליתי שזה שם יפה לאסיסטנטית ושמספיק לזה תעודת בגרות... אז הלכתי על טיפול בעזרת בעלי חיים.
עשית סקר שוק לפני? הבנתי שיש עוד מקומות שאפשר ללמוד בהם את זה אבל שזה נחשב המקום הכי מוסמך.
חם לי!
כן, אני יודעת... אבל מתרגלים לדברים טובים, ועכשיו רכבתי בעשרים וחמש מעלות וקיללתי את עצמי שלבשתי חולצה שחורה (קצרה ונושמת, אבל בכ"ז) כי היה לי חם לאללה. אני מתקשה להבין איך סבלתי את הקיץ הישראלי באוכף.
בכל מקרה, היה שבוע טוב. רכבתי שתי רכיבות עצמאיות ושיעור אחד, וכולן היו טובות. חזרתי עכשיו מהשיעור, שבו עבדנו על ניואנסים של הפלאט, ויצא שדיברנו די הרבה, ליסה ואני. הסכמנו שעכשיו זה מגיע לשלב שבו כל שיפור הוא הרבה יותר קשה כי זה כבר ממש בפרטים הקטנים. גם דיברנו על תוכניות לקיץ והתבאסתי כשהבנתי שתחרויות יותר גדולות מזו שהייתי בה (שאלו רוב התחרויות שיש) הן כל כך יותר יקרות. התחרות הזו היתה תחרות בי"ס קטנה, עשיתי שלושה מקצים, זה קרוב אז ההובלה היתה זולה, והחשבון שלי מגיע למאה שישים דולר. ליסה אומרת שבתחרויות הגדולות, עם כל העלויות הנלוות, אני לא אצא בפחות מחמש מאות. או במילים אחרות, אני לא הולכת לשום תחרות גדולה. פשוט חבל לי על הכסף, בכנות.
היתה לנו גם שיחה מדכדכת על החיים אחרי צ'ואי... אני לא יודעת מה אני אעשה כשהוא יצא לפנסיה. אין לי הרבה מה לעשות כרגע אז אני פשוט מקווה שזו לא העונה האחרונה שלו למרות הכל. ליסה בעצמה אמרה שהוא כל כך יותר טוב בחודשים האחרונים שהיא לא בטוחה שהוא יצטרך לפרוש כל כך מוקדם כמו שהיא חשבה, ושלדעתה כשהוא עובד ועובד נכון אז הוא פורח. זה בעיקר מחזיר אותי לזה שזו היתה טעות נוראית בעיני לתת לו את התקופה שהייתי בארץ בחורף חופשי. כשהוא לא זז הוא מתחיל להיות נוקשה והבעיות מתחילות. ועוד בחודש שהיה בו שבוע של מתחת למינוס שלושים. אבל אני מניחה שזה לא בידיים שלי ואין מה להתעצבן. אם הייתי מוכנה לסיכונים ולהשקעה הכספית, הייתי קונה וזהו... ואז ההחלטות היו בידיים שלי. אבל אני לא, אז אין לי מה להתלונן.
כן, אני יודעת... אבל מתרגלים לדברים טובים, ועכשיו רכבתי בעשרים וחמש מעלות וקיללתי את עצמי שלבשתי חולצה שחורה (קצרה ונושמת, אבל בכ"ז) כי היה לי חם לאללה. אני מתקשה להבין איך סבלתי את הקיץ הישראלי באוכף.
בכל מקרה, היה שבוע טוב. רכבתי שתי רכיבות עצמאיות ושיעור אחד, וכולן היו טובות. חזרתי עכשיו מהשיעור, שבו עבדנו על ניואנסים של הפלאט, ויצא שדיברנו די הרבה, ליסה ואני. הסכמנו שעכשיו זה מגיע לשלב שבו כל שיפור הוא הרבה יותר קשה כי זה כבר ממש בפרטים הקטנים. גם דיברנו על תוכניות לקיץ והתבאסתי כשהבנתי שתחרויות יותר גדולות מזו שהייתי בה (שאלו רוב התחרויות שיש) הן כל כך יותר יקרות. התחרות הזו היתה תחרות בי"ס קטנה, עשיתי שלושה מקצים, זה קרוב אז ההובלה היתה זולה, והחשבון שלי מגיע למאה שישים דולר. ליסה אומרת שבתחרויות הגדולות, עם כל העלויות הנלוות, אני לא אצא בפחות מחמש מאות. או במילים אחרות, אני לא הולכת לשום תחרות גדולה. פשוט חבל לי על הכסף, בכנות.
היתה לנו גם שיחה מדכדכת על החיים אחרי צ'ואי... אני לא יודעת מה אני אעשה כשהוא יצא לפנסיה. אין לי הרבה מה לעשות כרגע אז אני פשוט מקווה שזו לא העונה האחרונה שלו למרות הכל. ליסה בעצמה אמרה שהוא כל כך יותר טוב בחודשים האחרונים שהיא לא בטוחה שהוא יצטרך לפרוש כל כך מוקדם כמו שהיא חשבה, ושלדעתה כשהוא עובד ועובד נכון אז הוא פורח. זה בעיקר מחזיר אותי לזה שזו היתה טעות נוראית בעיני לתת לו את התקופה שהייתי בארץ בחורף חופשי. כשהוא לא זז הוא מתחיל להיות נוקשה והבעיות מתחילות. ועוד בחודש שהיה בו שבוע של מתחת למינוס שלושים. אבל אני מניחה שזה לא בידיים שלי ואין מה להתעצבן. אם הייתי מוכנה לסיכונים ולהשקעה הכספית, הייתי קונה וזהו... ואז ההחלטות היו בידיים שלי. אבל אני לא, אז אין לי מה להתלונן.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.