בנימה מאוד אופטימית
עובדים עם סוסים שמתאימים.
סוסים שמצד אחד הם רגישים, ומצד שני הם עדינים, כך שהתגובות שלהם לא מסכנות רוכבים מתחילים, בעיקר לא קטנים.
זה איזון מאוד עדין, ויצא לי לעבוד עם מעט סוסים כאלה. ופה נכנס עניין המדריך.
לא לשחרר את התלמיד מהלונג' עד שהוא ממש יציב, ויסכים איתי אתם יודעים מי, שאפשר לעשות הרבה דברים על הלונג'.
אם ילד לא יודע/מסוגל לתקן, על המדריך להיות במרחק מתאים, כדי שיוכל לתקן. וכן, זה דורש ללכת עם שוט לונג' שעות במגרש, אבל זה בהחלט עושה את העבודה (רק חבל שזה לא שורף מספיק את הקלוריות...)
פעם כשהייתי צעירה וטיפשה, (היום אני לא קצת פחות צעירה וקצת פחות טיפשה...) היינו חבורה של בנות בחווה, שלחלק היו חצאי פנסיון, חלק התחרו על סוסי בי"ס, שבד"כ היו הרבה יותר קשים.
ואז אחת הבנות בחווה קיבלה סוס "אוטומט" מחו"ל, אחרי חצי שנה של רכיבה.
לי בערו הפיוזים, למה היא צריכה את זה, שתלמד קודם כל לרכב על הסוסים הקשים, מסוס קל לא לומדים.
ואמר לי המדריך, רק מה שבתור מדריכה כיום אני מבינה.
דווקא ללמוד מסוס מנוסה ורגיש זה יותר טוב, לומדים לשבת ולתת סימים עדינים, לא צריך לתקן כל כך הרבה, ואפשר לבלות את הזמן באמת בללמוד לשבת נכון.
מה שבסוס שכל הזמן את מבלה בלדחוף, להזיז, לתקן וכו', את מפספסת.
ובד"כ, אם תדעי לשבת כמו שצריך, אותו סוס לא יעשה לך שטיקים. כי פתאום נוח לו והוא מבין הרבה יותר.
אז נכון, צריך ללמוד ולדעת להתמודד, אבל יותר חשוב לרכב על אותם סוסים טובים שנותנים את ההרגשה איך באמת זה צריך להיות ומאפשרים לך להיות יותר משוחררת ורגועה ברכיבה, כדי להגיע לישיבה נכונה, ורק אז להתחיל להתמודד.