טרייל קלאס
אני מתה על זה.
היום עשיתי את המסלול עם סוס שמאוד אוהב לעשות טרייל והוא נהיה קצת מהיר ממני על הקוואלטים. דווקא כשהתחממנו עשינו לואופ ממש איטי (הייתי בשוק שהצלחתי לעשות משהו כזה עם מינימום עזרים, בקושי השתמשתי בידיים וברגליים ובעיקר שיניתי שטויות קטנות במנח של הישבן, זה היה פשוט מדהים ההבדל שזה גרם לסוס), אבל משום מה בתוך המסלול הוא התרגש נורא מהחלקים של הטרוט בהתחלה ושל הקאנטר לקראת הסוף.
יכול להיות שבסיטואציה של מסלול הוא נלחץ יותר. עבדתי איתו קצת בצד ואחרי זה היה יותר טוב אבל הוא עדיין נכנס ללחץ ויש לי הרגשה שזה כי אני בעצמי כבר הכנסתי את עצמי למוד של "הנה הוא הולך להאיץ לי עכשיו".
אני יוצאת מהשיעור הזה עם הרגשה רגועה דווקא. הסוס הזה מדהים, כמה שהוא קשוב לרוכב שלו ורוצה להיות טוב. הלואופ הזה, זה משהו שיישאר איתי לעוד הרבה זמן. אני לא חושבת שאי פעם הצלחתי להפיק לואופ במהירות של הליכה. מדהים פשוט. זה מרגיש כאילו כל פעם שהתנועה מתחילה מתחיל איזה גל מאחורה קדימה, הסוס ממש הרים את הכתפיים והרגליים הקדמיות שלו, הייתה הרגשה שהוא ממש מתאמץ בשבילי - קסם!
חוץ מזה זה פעם שנייה או שלישית מזה הרבה מאוד זמן שאני משתמשת במנוף. אני שמה לב שבהשוואה ללפני הקורס אני הרבה פחות מתעסקת לסוס בפה עם הידיים שלי. העבודה שלי נעשתה עדינה יותר עם הידיים והרגליים ואני יושבת קצת יותר בנוחות באוכף ממה שהיה לפני כן. אני חושבת שאם הייתי מדריכה את עצמי אז זו נקודת הזמן שהייתי נותנת לעצמי מנוף ולא לפני זה, למרות שזה מנוף קטן ורגיל בלי התחכמויות אז אולי זה לא כזה משנה...
מתחזקת אצלי ההשערה שעוררו הפיזיוטרפיסטים בבסיס שלי שצד שמאל שלי בתפקוד חסר. קאנטר לכיוון ימין היה לי קשה יותר והרגשתי שאני נופלת פנימה כל הזמן כי אני לא מצליחה לייצב את עצמי. אני חייבת לחשוב איך אני מחזקת את הרגל השמאלית שלי, היא דיי חסרת תועלת כשאני לא מתרכזת בלהחזיק אותה איפה שאני רוצה. ראיתי את זה במיוחד היום על הסוס הזה שכל התנועה שלו מאוד מאוד נוחה, כשלא הסתדרתי עם עצמי שמתי לב שגם הישיבה עליו הופכת ללא כיפית.