שבועות לא מרתקים מבחינת רכיבה
השיעורים שלנו של ימי חמישי נגמרו ואיתם גם רוב החוויות היותר חזקות שחוויתי עם עצמי ברכיבה. קשה לי להיפרד מהמאמן שלנו, אני עדיין חושבת אולי להמשיך איתו באופן פרטני אבל גם בודקת כיוונים אחרים.
בלי קשר לזה היו הרבה דברים בזמן האחרון. בשבוע שעבר טיילנו בשישבת בגליל העליון וראינו מלא פרות במרחק של מטר מהאף שלנו.
השבוע אירוע של מוות במשפחה של בן זוגי העיב על מצב הרוח של כולם ועשה אותנו מאוד עצובים.
ומעל כל זה אני בתקופה של קורס בצבא, אני קמה כל יום מאוד מוקדם כדי להגיע לפני החיילות שלי וחוזרת מאוד מאוחר אחרי שסגרתי את כל הפינות ליום המחרת, והשבוע חוררו לי את הוורידים מכל הכיוונים בגלל התרגולים שלהן. זה הקורס האחרון שלי, השישי והאחרון. 89 חניכות עברו לי מתחת לידיים עד עכשיו, המחזור הראשון של 12 בנות משתחרר באוגוסט הקרוב. מרגיש כמו סגירת מעגל כלשהי. אני מאוד מרוצה מהשנתיים וחצי האחרונות שלי בתפקיד, אני מרגישה שעשיתי משהו עם עצמי, בראייה לאחור. ולמרות שכל קורס אני מתלוננת על שאני נראית כמו נרקומנית, אני אוהבת את האקשן של שבוע הדקירות, ואני אוהבת לראות כיתה מלאה בחניכות שעושות כמיטב יכולתן להצליח.
היו שלושה שבועות לא קלים, אני מקווה שבסכמ"ש הבא כבר יהיה לי רגוע יותר - אחרי שאסיים את הקורס.
