סכמ"ש
- פותח הנושא giri
- פורסם בתאריך
שבוע מעולה
אומנם רכבתי מעט, אך מה שהיה, היה נחמד.
אתמול הלכתי ליום פתוח של אחד המקומות לגבי קורס מדריכי רכיבה טיפולי.
התרשמתי קצת לגבי המקום. אבל הקטע הכי טוב שקרה לי, היה כשהסתובבתי באורוות. פגשתי שם סוס שהיה פעם של חברה והיא נאלצה למכור אותו כשעזבה את הארץ. במשך כמה זמן היא הצליחה לעקוב ולדרוש בשלומו. אחרי מספר בעלים, היא לא ידעה לאן הוא התגלגל.
בשלב כלשהו ראיתי סוס מוכר והוא התחיל לעשות תנועות עם הראש ולרקוע עם הרגליים. אני לא יודעת האם הוא זיהה אותי (ההגיון אומר שלא, לא ראיתי אותו לפחות שלוש שנים). בעבר הרחוק טיפלתי בו לא מעט. אולי בכל זאת הוא זיהה.
אבל מה שחשוב שזה היה הסוס הזה ומאוד התרגשתי לראות אותו. מיד צילמתי אותו ושלחתי תמונות לאותה חברה שגם היא בכתה מהתרגשות.
שמחתי לראות אותו במקום טוב וניראה בריא.
אחרי הצהריים היה לי שיעור אינגליש. בדיוק לפני השיעור, יש לי שיעור יוגה. ניראה לי שזה מאוד עוזר לי להשתחרר ברכיבה עצמה. אני מגיעה רגועה ועם שרירים משוחררים לחלוטין.
דומיה כבר חזרה לעצמה והיה שיעור מעולה. היא קצת נבהלה לי חזק בכמה קטעים, אבל מהר מאוד התאפסה. עבדנו קצת על קנטר מהיר, אבל כשהיא נשארת במסגרת. היה כיף וניראה שגם היא נהנית מזה.
אומנם רכבתי מעט, אך מה שהיה, היה נחמד.
אתמול הלכתי ליום פתוח של אחד המקומות לגבי קורס מדריכי רכיבה טיפולי.
התרשמתי קצת לגבי המקום. אבל הקטע הכי טוב שקרה לי, היה כשהסתובבתי באורוות. פגשתי שם סוס שהיה פעם של חברה והיא נאלצה למכור אותו כשעזבה את הארץ. במשך כמה זמן היא הצליחה לעקוב ולדרוש בשלומו. אחרי מספר בעלים, היא לא ידעה לאן הוא התגלגל.
בשלב כלשהו ראיתי סוס מוכר והוא התחיל לעשות תנועות עם הראש ולרקוע עם הרגליים. אני לא יודעת האם הוא זיהה אותי (ההגיון אומר שלא, לא ראיתי אותו לפחות שלוש שנים). בעבר הרחוק טיפלתי בו לא מעט. אולי בכל זאת הוא זיהה.
אבל מה שחשוב שזה היה הסוס הזה ומאוד התרגשתי לראות אותו. מיד צילמתי אותו ושלחתי תמונות לאותה חברה שגם היא בכתה מהתרגשות.
שמחתי לראות אותו במקום טוב וניראה בריא.
אחרי הצהריים היה לי שיעור אינגליש. בדיוק לפני השיעור, יש לי שיעור יוגה. ניראה לי שזה מאוד עוזר לי להשתחרר ברכיבה עצמה. אני מגיעה רגועה ועם שרירים משוחררים לחלוטין.
דומיה כבר חזרה לעצמה והיה שיעור מעולה. היא קצת נבהלה לי חזק בכמה קטעים, אבל מהר מאוד התאפסה. עבדנו קצת על קנטר מהיר, אבל כשהיא נשארת במסגרת. היה כיף וניראה שגם היא נהנית מזה.
שבוע דיי מבוזבז ודיי מבאס
ביום שני היה לי ראיון קבלה לתכנית של מכון מגיד של התערבויות טיפוליות בעזרת בעלי חיים (התקבלתי). כדי לחגוג את הקבלה יצאנו בן הזוג ואני לבנדיקט לארוחת בוקר לילית ופונקנו בשמפנייה חינם. needless to say שהשמפניה העיפה אותי לשמיים לפני שהספקתי לומר רובינזון קרוזו וכשחזרנו הבייתה כבר הייתי ממש אאוט. הדלקתי את הדוד וכשהיו מים חמים הלכתי לסגור את החלון כדי שלא יהיה לי קר כשאצא מהמקלחת ו... בום!!! טרקתי אותו לעצמי על האצבע - ברוב כישרון עוד ביד שסגרה את החלון! היא פשוט החליקה ומכוח האינרציה החלון המשיך עליה ועוד עשה מין "בוינג" כזה אחורה אחרי שפגע בה. שלושת רבעי השעה אחרי זה הלכתי להתקלח, אחרי צווחות ובכי בלתי נשלט שלווה בהכחלת האצבע מכל כיוון אפשרי.
יום למחרת הלכתי לבדוק את הסיפור (אני מודה לאלוהי קצין המיון שאני משרתת בחר"פ), ותוך לא יותר משעה גיליתי שיש לי שבר לא רע באצבע. זה מצחיק שאני רוכבת כבר כ-13 שנים והדבר היחידי ששברתי זה האצבע ועוד בלי קשר לסוסים בכלל (וטפו טפו טפו שככה גם יישאר). יום אחרי זה הלכתי לראות אורטופד שאמר שהאצבע אכן שבורה ואין יותר מדי מה לעשות.
טוב אז עם אצבע שבורה המשכתי את היום שלי וכשהגעתי הביתה והתחלתי להשתעל לא עשיתי מזה ביג דיל. אלא שלמחרת קמתי עם שיעולים נוראיים, כשהגעתי לעבודה היה לי חום נמוך וכשהסכמתי לקחת את הג' ולנסוע הביתה כבר היה לי חום דיי גבוה.
בטמטומי לקחתי אוטובוס במקום רכבת ונסיכה של שעה וחצי הפכה לסיוט של שעתיים וחצי (וזה כולה תל אביב-נתניה!) הרגשתי כל כך רע והייתי כל כך מתוסכלת שפשוט בכיתי כל החצי שעה האחרונה של הנסיעה. בסוף בן זוגי אסף אותי כשכבר לא יכולתי לסבול את זה יותר והסיע אותי את שאר הדרך הביתה.
זחלתי למיטה וישנתי עד אחת עשרה בלילה.
השיעור שלי של יום חמישי התבטל וגם השיעור של יום שישי (במפתיע למרות כל מעללי זה לא היה בגללי), אז יצא שאפילו לא היו סוסים השבוע שינחמו אותי.
אבל עם משטר רוסי טוב של המון המון תה ומרק חם עד היום בבוקר כבר דיי ירד לי החום וכעת אני רק משתעלת ומפזרת וירוסים בנדיבות לכל המרבה בקרבה אלי
ביום שני היה לי ראיון קבלה לתכנית של מכון מגיד של התערבויות טיפוליות בעזרת בעלי חיים (התקבלתי). כדי לחגוג את הקבלה יצאנו בן הזוג ואני לבנדיקט לארוחת בוקר לילית ופונקנו בשמפנייה חינם. needless to say שהשמפניה העיפה אותי לשמיים לפני שהספקתי לומר רובינזון קרוזו וכשחזרנו הבייתה כבר הייתי ממש אאוט. הדלקתי את הדוד וכשהיו מים חמים הלכתי לסגור את החלון כדי שלא יהיה לי קר כשאצא מהמקלחת ו... בום!!! טרקתי אותו לעצמי על האצבע - ברוב כישרון עוד ביד שסגרה את החלון! היא פשוט החליקה ומכוח האינרציה החלון המשיך עליה ועוד עשה מין "בוינג" כזה אחורה אחרי שפגע בה. שלושת רבעי השעה אחרי זה הלכתי להתקלח, אחרי צווחות ובכי בלתי נשלט שלווה בהכחלת האצבע מכל כיוון אפשרי.
יום למחרת הלכתי לבדוק את הסיפור (אני מודה לאלוהי קצין המיון שאני משרתת בחר"פ), ותוך לא יותר משעה גיליתי שיש לי שבר לא רע באצבע. זה מצחיק שאני רוכבת כבר כ-13 שנים והדבר היחידי ששברתי זה האצבע ועוד בלי קשר לסוסים בכלל (וטפו טפו טפו שככה גם יישאר). יום אחרי זה הלכתי לראות אורטופד שאמר שהאצבע אכן שבורה ואין יותר מדי מה לעשות.
טוב אז עם אצבע שבורה המשכתי את היום שלי וכשהגעתי הביתה והתחלתי להשתעל לא עשיתי מזה ביג דיל. אלא שלמחרת קמתי עם שיעולים נוראיים, כשהגעתי לעבודה היה לי חום נמוך וכשהסכמתי לקחת את הג' ולנסוע הביתה כבר היה לי חום דיי גבוה.
בטמטומי לקחתי אוטובוס במקום רכבת ונסיכה של שעה וחצי הפכה לסיוט של שעתיים וחצי (וזה כולה תל אביב-נתניה!) הרגשתי כל כך רע והייתי כל כך מתוסכלת שפשוט בכיתי כל החצי שעה האחרונה של הנסיעה. בסוף בן זוגי אסף אותי כשכבר לא יכולתי לסבול את זה יותר והסיע אותי את שאר הדרך הביתה.
זחלתי למיטה וישנתי עד אחת עשרה בלילה.
השיעור שלי של יום חמישי התבטל וגם השיעור של יום שישי (במפתיע למרות כל מעללי זה לא היה בגללי), אז יצא שאפילו לא היו סוסים השבוע שינחמו אותי.
אבל עם משטר רוסי טוב של המון המון תה ומרק חם עד היום בבוקר כבר דיי ירד לי החום וכעת אני רק משתעלת ומפזרת וירוסים בנדיבות לכל המרבה בקרבה אלי
שבוע מפתיע (לטובה)
ביום שישי היה לי שיעור, ובגלל שהמון זמן לא רכבתי, תרגלתי מעברים וכו'. רוב השיעור היה סביר, מה גם שהיה מישהו שברוב טמטומו החליט שהוא מסדר דברים/מפנה גזם/זורק דברים מהמחסן שלא ידעתי שקיים ליד המאנז' לעבר המזבלה שכבר שנים אף אחד לא מתקרב אליה שנמצאת בצד השני של המאנז'. בקיצור, ביחד עם כל זה שאני לא בכושר עוד הייתי צריכה להתמודד עם הסחות הדעת ולהרגיע את הסוסה כמה שיותר מהר כל פעם שהיא נבהלה ולחזור כרגיל לפני שהריכוז של שתינו ילך קאפוט. אז התמודדתי עם זה מאוד יפה בהשוואה לאיך שהייתי מגיבה לדברים האלה לפני חצי שנה (חוסר יכולת להשתלט על הסוסה כל פעם שהיא פורצת + נפילה דרמטית מלווה בהיסטריה קלה). לקראת סוף השיעור עשיתי צורת שמונה במגרש בטרוט, ובכל פעם שהייתי על מעגל שמאל עברתי לקאנטר. הבעיה שלי עם התרגיל הזה היא שבכל פעם מהפעמים הקודמות שניסיתי לעשות אותו שום דבר לא הלך, אבל הפעם הצלחתי, ואני ממש ממש מרוצה מעצמי
ממש בסוף השיעור, בקירור, רגליים מחוץ לארכובות ומושכות באורך הגלות, הסוסה הבהילה את עצמה (אחרי שהיא הפסיקה להיבהל מכל שטות) ונתנה פנייה חדה והתחילה לרוץ. אז התעופפתי לי בקטנה. אבל בניגוד לפעמים הקודמות תוך שנייה קמתי, ואחרי שבדקתי שאני מסוגלת ללכת, הדבר הראשון שעשיתי היה לוודא שהסוסה נרגעה מהלחץ ולעלות עליה. ואז להוכיח לאמא הפולניה שלי שאני בסדר אחרי חקירה צולבת. ושוב, בהשוואה להיסטריות של לפני כמה חודשים אני ממש ממש גאה בעצמי.
(רוכבים טירונים עילאיים ומתנשאים
)
ביום שישי היה לי שיעור, ובגלל שהמון זמן לא רכבתי, תרגלתי מעברים וכו'. רוב השיעור היה סביר, מה גם שהיה מישהו שברוב טמטומו החליט שהוא מסדר דברים/מפנה גזם/זורק דברים מהמחסן שלא ידעתי שקיים ליד המאנז' לעבר המזבלה שכבר שנים אף אחד לא מתקרב אליה שנמצאת בצד השני של המאנז'. בקיצור, ביחד עם כל זה שאני לא בכושר עוד הייתי צריכה להתמודד עם הסחות הדעת ולהרגיע את הסוסה כמה שיותר מהר כל פעם שהיא נבהלה ולחזור כרגיל לפני שהריכוז של שתינו ילך קאפוט. אז התמודדתי עם זה מאוד יפה בהשוואה לאיך שהייתי מגיבה לדברים האלה לפני חצי שנה (חוסר יכולת להשתלט על הסוסה כל פעם שהיא פורצת + נפילה דרמטית מלווה בהיסטריה קלה). לקראת סוף השיעור עשיתי צורת שמונה במגרש בטרוט, ובכל פעם שהייתי על מעגל שמאל עברתי לקאנטר. הבעיה שלי עם התרגיל הזה היא שבכל פעם מהפעמים הקודמות שניסיתי לעשות אותו שום דבר לא הלך, אבל הפעם הצלחתי, ואני ממש ממש מרוצה מעצמי
ממש בסוף השיעור, בקירור, רגליים מחוץ לארכובות ומושכות באורך הגלות, הסוסה הבהילה את עצמה (אחרי שהיא הפסיקה להיבהל מכל שטות) ונתנה פנייה חדה והתחילה לרוץ. אז התעופפתי לי בקטנה. אבל בניגוד לפעמים הקודמות תוך שנייה קמתי, ואחרי שבדקתי שאני מסוגלת ללכת, הדבר הראשון שעשיתי היה לוודא שהסוסה נרגעה מהלחץ ולעלות עליה. ואז להוכיח לאמא הפולניה שלי שאני בסדר אחרי חקירה צולבת. ושוב, בהשוואה להיסטריות של לפני כמה חודשים אני ממש ממש גאה בעצמי.
(רוכבים טירונים עילאיים ומתנשאים
שבוע טוב.
בקשר לעבודה יש לי מגעים כרגע לגבי עבודה מעולה בעיני, אם הכל יסתדר אז אני אתחיל רק באוגוסט כי זאת עבודה עונתית, בנתיים אמנם הוצעו לי כמה משרות אבל לא התחברתי אז פשוט התחלתי לקבל יותר תלמידים אחהצ, מה שמשאיר לי בין השאר בקרים פנויים, ממש התגעגעתי לחווה בבוקר, לבוא לרכב על הסוס בלי לחץ של זמן...הרבה יותר נחמד, כשאין זמן ויש סוס הרכיבה הופכת להיות מטלה שצריך להספיק...
בשבוע האחרון היה לי גם מקרה גאווה בתלמידה.
יש לי תלמידה שהיא לא בדיוק שיא האתלטיות, היא רוכבת הרבה זמן ותמיד הייתה בינונית מאוד, אפילו בינונית מינוס.
בשנה האחרונה היא פתאום נדלקה על עניין הסוסים והתחילה להשתדל יותר ולעבוד קשה מאוד בשיעורים, זה גם היה כייף כי כשיש רצון מצד התלמיד אפשר לדרוש ממנו יותר והיא באמת מאוד השתפרה אבל הייתה לה בעיה דיי קשה של שיווי משקל, הרבה פעמים הייתה נופלת בקנטר בלי סיבה מספיק טובה כל הניסיונות וההסברים שלי עלו בתוהו... השיא היה כשהיא עשתה קנטר עם סוסה גמלונית ובסיבוב הסוסה דחפה את התחת החוצה והילדה התעופפה בין שני הברזלים לתוך הגדרה של הסוסים.......זאת לא הייתה איזה נפילה רצינית כי היא באמת נכנסה בדיוק מושלם בין שני הברזלים אבל אז החלטתי שצריך להכנס בעניין הזה בחומרה קצת יותר רצינית אחרת, מי יודע לאן היא תעוף פעם הבאה.
אז הודעתי לה שמהיום היא רוכבת בלי אוכף, שתעשה מה שהיא יכולה לעשות בלי ליפול, מצידי שכל השיעור תעשה הליכה.
וככה היה, בחודש הראשון היא עשתה המון תרגילים בהליכה עם טיפה טרוטים והחלקות על הישורת המון הסברים על בלאנס נכון וזה לא מובן מאליו שלילדה בת 11 יש סבלנות להסברים וליישום נכון , אחכ הצלחנו יותר טרוט ופחות הליכה רק על המסלול ואחרי איזה שלושה ארבעה חודשים כבר היה שיעור כמעט רגיל ואז החזרתי לה את האוכף ועשינו קנטר ובאמת היה שיפור מעולה, שליטה מצויינת בגוף והיא כבר לא מתעופפת בסיבובים בקנטר...אני חייבת לומר שהייתי מאוד גאה בה, כי כל התהליך הזה היה לה קשה והצריך מלא סבלנות מהצד שלה אז זה ממש גורם לי לגאווה לראות תלמיד משקיע את עצמו כל כך במשהו ובסוף יש גמול בצורת הצלחה.
בקשר לעבודה יש לי מגעים כרגע לגבי עבודה מעולה בעיני, אם הכל יסתדר אז אני אתחיל רק באוגוסט כי זאת עבודה עונתית, בנתיים אמנם הוצעו לי כמה משרות אבל לא התחברתי אז פשוט התחלתי לקבל יותר תלמידים אחהצ, מה שמשאיר לי בין השאר בקרים פנויים, ממש התגעגעתי לחווה בבוקר, לבוא לרכב על הסוס בלי לחץ של זמן...הרבה יותר נחמד, כשאין זמן ויש סוס הרכיבה הופכת להיות מטלה שצריך להספיק...
בשבוע האחרון היה לי גם מקרה גאווה בתלמידה.
יש לי תלמידה שהיא לא בדיוק שיא האתלטיות, היא רוכבת הרבה זמן ותמיד הייתה בינונית מאוד, אפילו בינונית מינוס.
בשנה האחרונה היא פתאום נדלקה על עניין הסוסים והתחילה להשתדל יותר ולעבוד קשה מאוד בשיעורים, זה גם היה כייף כי כשיש רצון מצד התלמיד אפשר לדרוש ממנו יותר והיא באמת מאוד השתפרה אבל הייתה לה בעיה דיי קשה של שיווי משקל, הרבה פעמים הייתה נופלת בקנטר בלי סיבה מספיק טובה כל הניסיונות וההסברים שלי עלו בתוהו... השיא היה כשהיא עשתה קנטר עם סוסה גמלונית ובסיבוב הסוסה דחפה את התחת החוצה והילדה התעופפה בין שני הברזלים לתוך הגדרה של הסוסים.......זאת לא הייתה איזה נפילה רצינית כי היא באמת נכנסה בדיוק מושלם בין שני הברזלים אבל אז החלטתי שצריך להכנס בעניין הזה בחומרה קצת יותר רצינית אחרת, מי יודע לאן היא תעוף פעם הבאה.
אז הודעתי לה שמהיום היא רוכבת בלי אוכף, שתעשה מה שהיא יכולה לעשות בלי ליפול, מצידי שכל השיעור תעשה הליכה.
וככה היה, בחודש הראשון היא עשתה המון תרגילים בהליכה עם טיפה טרוטים והחלקות על הישורת המון הסברים על בלאנס נכון וזה לא מובן מאליו שלילדה בת 11 יש סבלנות להסברים וליישום נכון , אחכ הצלחנו יותר טרוט ופחות הליכה רק על המסלול ואחרי איזה שלושה ארבעה חודשים כבר היה שיעור כמעט רגיל ואז החזרתי לה את האוכף ועשינו קנטר ובאמת היה שיפור מעולה, שליטה מצויינת בגוף והיא כבר לא מתעופפת בסיבובים בקנטר...אני חייבת לומר שהייתי מאוד גאה בה, כי כל התהליך הזה היה לה קשה והצריך מלא סבלנות מהצד שלה אז זה ממש גורם לי לגאווה לראות תלמיד משקיע את עצמו כל כך במשהו ובסוף יש גמול בצורת הצלחה.
שבוע.. אממ... לא יודעת?
רכבתי רק פעמיים השבוע בגלל אילוצי וט' של הכלבה
ביום רביעי הגעתי לרכיבה בלי הרבה ציפיות, אחרי שבראשון הוא היה ממש עקום על סף צליעה. להפתעתי הרבה (ולהפתעתה של ליסה שהעבירה במקביל שיעור למישהו אחר) הוא היה ממש מאוזן ונעים, כאילו פתאום הכל בסדר. אין לי הסבר מה קרה. בכל מקרה הייתי מאד לחוצה בזמן אז זו היתה רכיבה קצרה.
ביום שישי בבוקר פגשתי את הכירופרקט בחווה, היה מאד מעניין לראות ולשמוע את ההסברים שלו. הוא עבד נורא קשה פיזית, ואפילו הפטיר איזו הערה על זה שצ'ואי "ילד גדול" בעודו מושך את הזנב שלו בכל הכוח ולא מצליח להזיז מילימטר
צ'ואי נראה כמעט מסטול תוך כדי, וזה די מדהים כי הטיפול נראה מאד כואב. מה שכן לקראת סוף הטיפול הוא הצליח להתגמש עם הרגל הקדמית וליישר אותה, מה שלא הצלחנו להוציא ממנו כבר הרבה זמן.
אתמול רכבתי שוב והפעם היתה רכיבה הרבה יותר טובה. הוא היה קצת ספוקי, שזה לא אופייני, אבל ייחסתי את העירנות שלו יותר למרץ ומצברוח טוב.
רכבתי רק פעמיים השבוע בגלל אילוצי וט' של הכלבה
ביום רביעי הגעתי לרכיבה בלי הרבה ציפיות, אחרי שבראשון הוא היה ממש עקום על סף צליעה. להפתעתי הרבה (ולהפתעתה של ליסה שהעבירה במקביל שיעור למישהו אחר) הוא היה ממש מאוזן ונעים, כאילו פתאום הכל בסדר. אין לי הסבר מה קרה. בכל מקרה הייתי מאד לחוצה בזמן אז זו היתה רכיבה קצרה.
ביום שישי בבוקר פגשתי את הכירופרקט בחווה, היה מאד מעניין לראות ולשמוע את ההסברים שלו. הוא עבד נורא קשה פיזית, ואפילו הפטיר איזו הערה על זה שצ'ואי "ילד גדול" בעודו מושך את הזנב שלו בכל הכוח ולא מצליח להזיז מילימטר
אתמול רכבתי שוב והפעם היתה רכיבה הרבה יותר טובה. הוא היה קצת ספוקי, שזה לא אופייני, אבל ייחסתי את העירנות שלו יותר למרץ ומצברוח טוב.
נעה של ה ים
New member
הסוס שאת רוכבת עליו
הוא הסוס שלך?
הוא הסוס שלך?
כירופרקטיקה לסוסים זה נהדר
איפה הורסמן איפה?
בפעם הראשונה שהסוס שלי טופל הוא כמעט הרג של המטפלת.
אבל מאז הוא כמעט צוהל לה כל פעם שהיא באה.
לגבי הרכיבה אחרי הטיפול - זה מדהים, ההרגשה הזו, זה כמעט סוס אחר. אני תמיד הייתי בטוחה שהסוס שלי חופשי ומשוחרר.
אחרי הטיפול הוא זז בכזו חופשיות, והרגשתי שהרבה יותר נוח לו בתנועה. וגם הוא היה עם המון מרץ ומצב רוח טוב.
איפה הורסמן איפה?
בפעם הראשונה שהסוס שלי טופל הוא כמעט הרג של המטפלת.
אבל מאז הוא כמעט צוהל לה כל פעם שהיא באה.
לגבי הרכיבה אחרי הטיפול - זה מדהים, ההרגשה הזו, זה כמעט סוס אחר. אני תמיד הייתי בטוחה שהסוס שלי חופשי ומשוחרר.
אחרי הטיפול הוא זז בכזו חופשיות, והרגשתי שהרבה יותר נוח לו בתנועה. וגם הוא היה עם המון מרץ ומצב רוח טוב.
או שכן או שלא...
אני יודעת מה הרגשתי.
אני גם יודעת מה הרגשתי אחרי שבוע שהסוס שלי היה משוחרר בגדרה יום יום 6 שעות לפחות.
אתה חושב שכירופרקטיקה זו שטות גמורה, אין לי בעיה עם זה.
מעניין אותי אם אי פעם יצא לך לחוות את זה בצורה של ניסוי. שאתה תגיד יום אחד, וואו, הסוס הזה זז הרבה יותר טוב, ואז הבעלים שלו יגיד, כן... הוא עבר טיפול זה או אחר.
כי לי יצא, אני באתי לנסות סוסה לקניה בשביל תלמידים, 3 פעמים. אחרי הפעמיים הראשונות עשו לה טיפול כירופרקטי, ואז יצא לי לעלות עליה בשלישית. ואז יכלתי להגיד, וואלה, אם לפני זה חשבתי שהסוסה זזה נחמד, עכשיו זה עולם אחר לגמרי.
ולא ידעתי על הטיפול, גם אחרי שהוטרינר עשה בדיקת קניה, והבעלים סיפר לו כבדרך אגב.
אני יודעת מה הרגשתי.
אני גם יודעת מה הרגשתי אחרי שבוע שהסוס שלי היה משוחרר בגדרה יום יום 6 שעות לפחות.
אתה חושב שכירופרקטיקה זו שטות גמורה, אין לי בעיה עם זה.
מעניין אותי אם אי פעם יצא לך לחוות את זה בצורה של ניסוי. שאתה תגיד יום אחד, וואו, הסוס הזה זז הרבה יותר טוב, ואז הבעלים שלו יגיד, כן... הוא עבר טיפול זה או אחר.
כי לי יצא, אני באתי לנסות סוסה לקניה בשביל תלמידים, 3 פעמים. אחרי הפעמיים הראשונות עשו לה טיפול כירופרקטי, ואז יצא לי לעלות עליה בשלישית. ואז יכלתי להגיד, וואלה, אם לפני זה חשבתי שהסוסה זזה נחמד, עכשיו זה עולם אחר לגמרי.
ולא ידעתי על הטיפול, גם אחרי שהוטרינר עשה בדיקת קניה, והבעלים סיפר לו כבדרך אגב.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.