סכמ"ש

[giri]

סכמ"ש

איזו מין שלווה, ועוד שבוע עבר...
איך היה השבוע שלכם, עם הסוסים ובכלל?

 

[hanyou12]

איזה כיף!

אז יש לי משהו כמו שעתיים רכיבה בשבוע עם המאמן שאימן אותנו בקורס (שאלה - לפי חוקי הפורום האם מותר לפרסם שמות??). זה קורה בימי חמישי וזה גמיש (לפעמים זה גם יותר משעתיים), והוספתי לי שעה פלוס עם עוד מאמנת מוערכת ביום שישי. כמות שעותה הרכיבה שלי עלתה בבת אחת משעה בשבוע לשלוש שעות ואני מרוצה כל כך!
שמתי לב עד כמה התקדמתי ברכיבה מלפני שהתחלתי את הקורס - עיקר ההתקדמות לא בידע ברכיבה עצמו אלא בכל המסביב ובעיקר בגישה האימונית/אילופית. הכל בא לי כל כך בקלות ופתאום אין לי יותר את האמירה הזו של "זה סוס קשה" או "זה סוס עם בעיה של ככה וככה". פתאום הכל פתיר ובהישג ידי. ואני לא מפחדת לשחרר יותר שזה בכלל אחלה.
אני מרוצה כל כך ומחכה להמשך עם השיעורים הנוספים. יש לי הרגשה שמפה הכל הולך לרוץ לי.
המליצו לי להתחיל להדריך אבל אני לא יודעת אם אני רוצה. א' אני לא בטוחה שאני מתאימה לזה במיוחד. ב' אני בצבא אז לקבל על זה כסף גם ככה אסור לי. ג' אין לי ממש זמן לזה, רק בשישי. בגלל המעבר לנתניה גם אין לי אפשרות להגיע כל יום לחווה כי אני כבר לא גרה אצל ההורים יותר וללכת לחווה אחרת אני לא רוצה - אני ממש מרוצה מהחווה בפרדס חנה (זו החווה שבצילה גדלתי מאז שהגעתי לשם - למדתי שם עוד ביסודי, בתיכון הייתי מגיעה לשם כל יום וגם הייתי עושה שם יום עבודה - כמו מחוייבות אישית אבל של בתי ספר חקלאיים). זה מרגיש לי כמו הבית ואני לא רוצה לעזוב...
שאלה לחברים פה:
כולם אומרים לי שאני צריכה לטייל אבל אני לא אוהבת את זה. כלומר זה בהחלט נחמד לצאת מהמגרש אבל אני לא אוהבת לטייל בחוץ. אנשים אמרו לי שבחיים לא אבין סוסים עד שאצא איתם לטיולים על בסיס קבוע. אני מבינה שיש הרבה סיטואציות שנתקלים בהן רק בטיולים ולא במגרש וזה מאוד מלמד אבל אני לא אוהבת לטייל בחוץ. האם יש סיבה שזה באמת ימנע ממני להתקדם?

 

[giri]

תלוי את מי שואלים

אני לא חושבת שהכרחי לטייל כפי שאני לא חושבת שהכרחי לעבוד על ענף ספורטיבי כזה או אחר.
ולגבי שמות - בהחלט מותר לציין שמות.
אסור להוציא דיבה, ואסור לעשות לגולש "אאוטינג" - כלומר לחשוף את זהותו האמיתית בלי הסכמתו המפורשת.
מה שכן, תחשבי מה את רוצה לכתוב עם שמות מפורשים - לפעמים מה שנראה לך שיא הלגיטימי יהיה חשיפה לא רצויה למישהו אחר.

 

[fliperit]

אני לא חושבת שזה ימנע ממך להתקדם

אני מבינה למה את לא אוהבת טיולים. אותי בתור ילדה טיולים מאוד הפחידו ורק בשלוש שנים האחרונות למדתי להנות מהם. עכשיו אני בהרבה מקרים מעדיפה טיול מאשר רכיבה במגרש. את לא אוהבת, או שאת מפחדת?

אני כן חושבת שחשוב לדעת להתמודד עם סוס בטיולים, אבל זה לא אומר שבשביל להיות רוכבת טובה את חייבת להיות רוכבת שטח מנוסה.

 

[jgut]

מה את חושבת לגבי הדרכה?

אני חושבת שמדריך צריך לדעת להתמודד עם סוסים וקבוצה בשטח.
האם לדעתך זה יכול לפגוע בהתקדמות שלה בתור מדריכה?

 

[fliperit]

כן

רוב תלמידי הרכיבה נהנים מטיולים מדי פעם, ואני חושבת שחשוב לדעת להדריך קבוצה בטיול, לקרוא את הסוסים ואת השטח.

 

[hanyou12]

לפחד אני לא מפחדת..

דווקא רוב החוויות שלי מטיולים היו טובות ונעימות - באזור פרדס חנה וגם בעין עירון וברקאי (גם שם רכבתי), יש אזורים נפלאים לטייל בהם מלאים בגבעות, פרדסים ושדות. אבל משהו בעבודת מגרש פשוט מושך אותי יותר...
לגבי הסאב-דיון שלכן על ההדרכה, אני מניחה שזה כן יפגע בכושר ההדרכה שלי אבל מה אני יכולה לעשות, להכריח את עצמי לצאת לטייל? אני מניחה שהתשובה תהיה "כן"

אז אני אקדים ואומר שכשאחשוב על הדרכה באופן מבצעי אני אכן אכריח את עצמי

אגב יש מצב שבגלל המון ביקורת ששמעתי על טיולי סוסים (בחוות טיולים ספציפיות שזו ה"התמחות" שלהן), אני לא אוהבת לצאת לטיולים. שמעתי הרבה על זה שהסוסים לא מקבלים מספיק מנוחה ושמעבידים אותם בפרך ונותנים להם לשאת אנשים לא מנוסים עם מתגים לא מתאימים ולפעמים גם אנשים עם עודף משקל יותר ממה שמותר בגבול העליון. יכול להיות שמכל אלו יש לי סלידה מטיולים וזה תפס גם לגבי טיולים במקומות מסודרים ומאורגנים על לא עוול בכפם...

 

[fliperit]

אם זאת הסיבה לסלידה

אז אני מציעה לך להכריח את עצמך לטייל עם אנשים מקצועיים שאוהבים סוסים ויודעים לטייל. בסוף עוד תאהבי את זה.

בצבא הייתי מוציאה טיולים, כי זאת העבודה שיש בשבתות. שנאתי את זה מאוד, והיום כשיש לי אפשרות לבחור אני לא עושה את זה. לעומת זאת, אני מאוד מאוד נהנת לטייל עם רוכבים מנוסים אחרים, כשכל אחד דואג לעצמו ולסוס שלו ואני לא צריכה להיות אחראית על אף אחד מלבדי ומלבד הסוס

 

[hanyou12]

הבעיות בכך:

1. החווה שלנו לא מאפשרת יציאה לטיולים בשבתות (שזה הזמן שיש לי באמת לטייל). כלומר, אם היה לי שם סוס משלי אף אחד לא היה אומר לי מה לעשות, מה שמוביל אותי לבעיה השניה ש:
2. אין לי סוס משלי. ככה שזה קצת בעיה לקחת אותו וללכת לטייל...
3. אני לא מכירה ממש אנשים שהולכים לטייל עם הסוסים שלהם באזור שלי. היה מישהו אחד שהציע לי פעם להצטרף לטיולים שלהם (אחד שמגדל פריזיאנים, אני כל הזמן רואה תמונות מהטיולים שלו עם אנשים בפייסבוק ואוכלת את הלב), אבל יש לי פחד מאנשים שאני לא מכירה ואני לא בוטחת באנשים בקלות אז אני אף פעם לא הצטרפתי למרות שאני חושבת שההצעה הייתה תמימה לחלוטין. אני עדיין מתקשה לא לדמיין את עצמי מוטלת באיזו תעלה בצד הדרך ומשמשת חומר חינוכי לבה"דים על סכנות לחיילים... אני יודעת שאני הולכת מאוד רחוק פה אבל אני תמיד רואה שחור בעיניים כשמדובר באנשים זרים...
4. בכל מה שקשור לטיולים צריך לעשות ביטוח מיוחד לא? אני דיי בטוחה שיש לי אחד אבל אני עצלנית מדי מכדי לבדוק/לעשות. אני יודעת שזו לא סיבה קבילה אבל עדיין...
5. אמנם אני בצבא אבל אני בקבע מה שאומר שאסור לי לעבוד תוך כדי, כי הצבא באמת משלם לי כסף עכשיו וזה אחד מהתנאים של החוזה לצערי... הייתי עושה את זה בהתנדבות אם היה לי זמן לכך...
בקיצור הכל נשמע לי פה כמו הרבה מאוד תירוצים אבל... את יודעת...

 

[jgut]

אני הייתי ממליצה לך לצאת לטיולים עם המדריך

שלך. טיולים שהם בעצם במסגרת שיעור.
לא הייתי ממליצה למי שלא מנוסה בטיולים לצאת לבד או עם מי שאינו מדריך שמנוסה בכך.

 

[hanyou12]

זה בוואדי שלא

רק חסר לי שאעשה איזו שטות ואשים את עצמי במצב מסוכן לי או לסוס כשאני לבד...
העניין הוא שאני נמצאת בשיעורים קבוצתיים עם עוד שני בחורים שאוהבים לטייל ויותר מנוסים ממני בזה (בעבודת מגרש אני קצת יותר טובה מהם), ואני מפחדת שהם יילכו על ההארדקור אם נצא לטייל כשאני עוד לא מוכנה לזה. אולי אם אני אדבר עם המאמנת נוכל להחליט שאנחנו עושים טיול קליל יותר ומקסימום ששניהם יתקדמו ויעשו מה בראש שלהם והיא תישאר איתי...

 

[jgut]

השבוע שלי

היה עמוס והייתי חולה. יצא שכל בוקר יצאתי מוקדם לעבודה וחזרתי מאוחר.
כך שרכבתי ביום שישי על דו. היה לי סוף סוף אחרי תקופה ארוכה שיעור דראסג'.
גם הסוסה לא עבדה מסודר לאחרונה. היתה קצת מושבתת. אחרי זה היתה לה תחרות נוער. אחרי זה חופש מהתחרות (לא שהיא לא היתה בחופש בתקופה לפני).
אז יצאנו לנו לחווה השניה. כולה שמחה ומלאת מרץ. היה שיעור נחמד כי היא היתה עם הרבה תנועה. אבל חלק מהדברים היו פחות טובים ממה שהפסקנו בפעם הקודמת. זה הגיוני ובטח יקח קצת זמן לחזור אליהם. אני מקווה שבקרוב יהיה לי זמן להתאמן איתה בבית. השיעור הזה שימח אותי אחרי שבוע קשה.

מבחינת דאנס, יש לי כל מיני התלבטויות. בקרוב נגמרת העונה. אני מתחילה לחשוב מה הלאה. אני רוצה להוציא אותו לחופש לתקופה. יש לי כל מיני רצונות שקצת סותרים אחד את השני.
מצד אחד אני רוצה מרעה. מצד שני הוא אלרגי לכל מיני דברים.
מצד אחד אני מכירה כמה מקומות עם מרעים טובים, אבל הם מאוד רחוקים לי. מצד שני אני רוצה לראות אותו כל יום כמו עכשיו.
יש מרעה אצל חברים, אבל אני לא בטוחה כמה זה בריא לעשות עסקים עם חברים...
אנחנו בודקים כל מיני אופציות פה במושב. האידאל מבחינתי יהיה לשכור שטח שהוא יהיה משוחרר בו ביום ובלילה הוא יחזור לתא שלו באורווה.
זה קצת מעיק עלי ומפריע לי להתרכז כדי לסיים את העונה.

ברגע שהעניין הזה יפתר, אני צריכה לחשוב מה אני רוצה לעשות הלאה. האם אני רוצה להמשיך עם הריינינג והספורט או לא. אם כן, אז עם איזה סוס. אם לא, אז האם החופש של דאנס יאפשר לי לטייל איתו או לא. אולי אני אוכל לטייל רק עם דו. אבל אני לא רוצה להוסיף לה עומס.
בקיצור המון התלבטויות ובטח אני אחפור לכם פה בנושא בזמן הקרוב.

 

[הורסמאן]

אם יש לך מרעה טוב

ולא כמו ה"מרעים" שלפעמים מופיעים כאן בתמונות, תקופה של חודשים יכולה להיות אידיאלית.
יתכן אפילו שתעזור עם האלרגיה...

 

[jgut]

זה גם מה שהוטרינר אמר

כולל עניין האלרגיה (מה שמפתיע אותי).
השאלה האם זה חייב להיות מרעה בצפון, או שכל גדרה גדולה מספיק ובטוחה, יכולה לעשות את העבודה?
כי אני לא כ"כ מכירה מרעים שבעיני מספיק בטיחותיים, שיש בהם באמת עשביה. בנוסף אני לא מוכנה לשים אותו במקום שלא רואים אותו לפחות פעם ביום. הוא סוס שלא רגיל להיות משוחרר ולכן לא יודע להיזהר על עצמו. בכל מקרה גם את דו לא הייתי מוכנה לשים במקום שהיא צריכה להיזהר בו.

יש מקום אחד בצפון, שאני יכולה לסמוך עליהם. רק שזה מאוד רחוק לי לבקר. מצד שני המאמן שלי נמצא שם פעם במספר שבועות, אז יהיה לי עוד זוג עיניים שיראו אותו.

 

[הורסמאן]

לא חייב להיות בצפון

אבל אני ממש לא יכול לכתוב איפה יש מקומות טובים היום.

ברור שצריכים להסתכל עליהם ולא לשכוח מהם לכמה ימים, אבל אם תוכלי למצוא אנשים שעליהם אפשר לסמוך, זה לא חייב להיות במקום קרוב.

מילת המפתח היא כמובן לסמוך, לסמוך על מישהו עם קבלות ולא רק דיבורים.

 

[popi199]

הוא לא יכול

לשמש לך לטיולים? או לעבודה קלה?

 

[jgut]

הוא יכול

אבל ההמלצה של הוטרינר זה לתת לו כמה חודשי חופש מוחלט. אני לא מבינה עד הסוף את ההבדל, אבל מניחה שהוא קיים.
בזמנו הייתי בחווה בה היה מרעה גדול וטוב (מגודר ובטוח והסוסים נכנסו בלילה לתאים). היו מגיעים אלינו סוסים שהיו זקוקים למנוחה של כמה חודשים. כל מיני סוסים עם כל מיני בעיות שעניין המרעה אמור היה לעזור להם. אותם אפילו לא היינו מכניסים לתאים בסוף היום.
זה היה מדהים לראות איך סוס מגיע במצב מסויים ויוצא אחרת לגמרי. לדוגמא סוס שהגיע כי היה לו בעיות של תפיסות שרירים. הוא היה אצלנו 4 חודשים וחזר לעבוד אחר כך. למיטב ידעתי הבעיה לא חזרה על עצמה. בטח גם שינו את סגנון העבודה, אבל הסוס יצא עם ראש נקי וגוף שניראה לא תפוס בכלל.
אולי הורסמן יוכל לשפוך קצת אור על הנושא.

 

[הורסמאן]

אין לי תשובה מדעית

אבל הנסיון מלמד שחופש במרעה זה אחד הדברים המועילים ביותר להרבה בעיות שמופיעות, אם יותר ואם פחות.

סוסי מרוץ יוצאים לפגרה במרעה באופן תדיר, אם הם צריכים ואם לא. הם מאבדים הרבה קונדישין במרעה, אבל חוזרים לעצמם בעבודה תוך מספר שבועות.

אני מצרף תמונה של אחד הסוסים הכי גדולים בהיסטוריה של מרוצים באנגליה, Desert Orchid. תמונה באחת מהפגרות הרבות שלו בין עונות המרוצים. אם זה היה טוב בשבילו, זה טוב בשביל כל סוס בעולם.

אבל חשוב שזה יהיה מרעה מסודר, ולא שדה קוצים עם אבנים, עקרבים, וכל מ ני מרעין בישין.

 

[jgut]

בכל מקרה שאבחר

יהיה מדובר במקום מסודר בלי אבנים, תיל או כל מיני ברזלים שצצים משום מקום.
השאלה האם זה חייב להיות מרעה ירוק? עד לפני כמה שבועות היה לנו שטח של שכנה, אותו גידרנו והוא היה מספיק גדול (בטוח לחלוטין, ניקינו אותו לפני שהכנסנו סוסים). הוא היה אומנם עם צמחיה, אבל הסוסים קבלו חציר ותערובת על בסיס קבוע. האם שטח כזה הוא מספיק טוב להגדרת מרעה ?מה התנאים מלבד בטיחות שצריך כדי שהמרעה יהיה מספיק בשבילו?
האם יש מינימום גודל? האם סוג של צמחיה?

 

[giri]

השבוע שלי - קשה ומרגש

ביום שני היה לנו שיעור רכיבה ארוך וקשה במיוחד, והצלחתי להגיע בו להישגים מצויינים, מה שהיה טוב. מה שהיה פחות טוב הוא שגמרתי את השיעור תפוסה וכאובה, ואח"כ התפרצה לי דלקת במקום הקבוע בגב (זו פציעה ישנה שכבר הרבה זמן לא הציקה לי). שאר השבוע היה מאד קשה פיזית, עם נוגדי דלקת ומשככי כאבים ואי נוחות כללית. כשבאתי אתמול לרכב, גיליתי שאני עדיין די תפוסה וכואבת, ונאלצתי לתרגל ולעצור לסירוגין כדי לעמוד בשיעור. אז זה היה קצת באסה. מצד שני יש תקווה לטיפול שיוריד לי את הצרה הזו מהראש לכמה שנים, וזה יהיה בדצמבר, אז יש למה לקוות

והחלק המרגש והמשמח -
מצאנו תחרות בי"ס מתאימה שתהיה בשלישי לנובמבר. המאמנת שלי החליטה שהיא רוצה להוציא אותי למרות שזו גם תחרות האנטרס, כי זו תחרות בי"ס קטנה וזה בסדר (וגם יהיה זול יותר). התוצאה היא שעכשיו אנחנו עובדות בטירוף על התנועה היפה והמושלמת שאמורה להיות לסוס האנטר (ולצ'ואי פשוט אין). בנוסף יש עבודה רבה על שרירי הגב שלו, שאנחנו מנסות לבנות טוב יותר עכשיו כשהוא כל כך גמיש ונעים אחרי כל סבב ההזרקות הקודם. זה מאד מאתגר, ומביא אותי לחשוב שוב כמה שהורסמאן צודק וידיים רכות הן הדבר החשוב ביותר לרוכב

אז אני מאד נרגשת לקראת התחרות הראשונה שלי בקנדה (ומזה שלוש שנים...) ומצד שני רגועה כי זו תחרות בי"ס קטנה, עם מכשולים קטנים (כנראה שנירשם למקצה הכי גבוה, שזה 2'6", שמיתרגם ל 76 ס"מ). ד"א נורא מצחיק איך שהגבהים פה לא סטנדרטיים, חצי מהמקצים בס"מ וחצי באינצ'ים, לך תבין.