בעסה רצינית
מאד רציתי להתחרות השנה, וממגוון סיבות (אילוצים אישיים, תקציב, ולבסוף צליעה של הסוס במהלך העונה) לא יצא.
ממש בניתי על תחרות ההאלווין שתהיה בסוף החודש, ומאד התרגשתי לקראתה.
בסופו של דבר התברר לי שהיא תחרות האנטרס - זה משהו שאין לנו בארץ, ותכלס לצאת לזה עם הסוס הזה היה נגמר במפח נפש (וגם הייתי עושה מעצמי צחוק).
בגלל שהקנדים אומרים דברים בעדינות, לא כל כך הבנתי שזה מה שמנסים להגיד לי בהתחלה, אבל בסוף הבנתי ומאד התבאסתי.
ביום שישי הייתי מאד מדוכדכת מהעניין, וזה גם הציף לי תסכולים אחרים שיש לי ברכיבה - התחושה שאיפשהו נתקענו, שאני מוציאה המון כסף וזמן וזה לא מתקדם לשום מקום. תכלס התחום שמעניין אותי הוא הקפיצות ובין הצליעה של צ'ואי לדברים שליסה רצתה לעבוד עליהם, לא קפצנו מאז אוגוסט, וגם אז השיעור האחרון שקפצנו בו היה המקצה הזה הלימודי עם הטרוט וכו', שהיה נחמד אבל מאד לא מספק.
ביום שבת לחצתי על ליסה שנקפוץ ולו מעט. היא החליטה שאנחנו לא קופצים עד שהיא תהיה מרוצה מהפלאט המושלם שלי - מטרה כמעט בלתי ניתנת להשגה, מיינד יו. אני מאד מעריכה את החשיבות של עבודת דראסז' לבניית התנועה הנכונה, אבל זה מאד מתסכל להתנתק לכל כך הרבה זמן ממה שאני רוצה בעצם לעבוד עליו, בשביל ללטש ניואנסים שאני מתקשה להרגיש בכלל.
שני דברים טובים קרו בשיעור של שבת - האחד, היא ביקשה לעלות עליו כדי להרגיש איך הוא, והופתעה לטובה. היא ציינה שהוא מרגיש נהדר ביחס לאיך שהוא היה לפני כמה חודשים ושהוא "כמעט שם" ואני עובדת מאד נכון. זה היה מאד נעים לשמוע כי אני מרגישה שבאמת אני קורעת את התחת איתו לאחרונה.
השני - היא היתה מספיק מרוצה מהפלאט וקפצנו, מאד מאד בקטנה (איזה איקס מסכן). עשינו עליו תרגילים די קשים, במיוחד קפיצה במעגל מאד קטן, בלי לאפשר לצ'ואי ליפול פנימה או להתעקם כמו שהוא אוהב. כל השיעור עבדנו רק על הצד הקשה שלו - היא קלטה את זה באיזשהו שלב והגיבה ב"וואו". אז אמנם זה היה תרגיל מאד נקודתי, אבל קשה, והצלחנו לבצע אותו היטב, באיזון מושלם, אז זה היה תענוג.
בסוף השיעור תפסתי את ליסה לשיחה קצרה. הסברתי לה שאמנם מאד חשוב לי ללמוד בשביל הלמידה, ולהשתפר ולהביא את הביצוע לשלמות, אבל זה כבר לא מספיק לי כשלעצמו, וגם אם זו תחרות בתי ספר קטנה, מאד חשוב לי להתחרות. דיברנו קצת על מה נכון לעשות בכיוון ואילו תחרויות יש בחורף, וסיכמנו שנמצא תחרות שנראית רלוונטית ונעבוד לקראתה. יצאתי מהחווה בתחושה טובה בהרבה, ואני מקווה שאכן יהיה שינוי.