בלת"ק - השבוע שלי
היה לי שבוע מטורף - הייתי בנסיעת עסקים במשך רובו. ביום שני לפנות בוקר, בשדה התעופה, קלטתי שעוד לא התגברתי על הצינון משבוע שעבר - ובהמשך אותו יום זה הפך לממש מחלה מעצבנת וכל הנסיעה היתה לי קשה ומאתגרת בגלל זה.
כשחזרתי מהנסיעה הייתי גמורה, אז ביום חמישי רק באתי להוציא את צ'ואי שירוץ קצת במגרש, ואז גיליתי שאני לא יכולה לעשות את זה - המגרש הפנימי היה לא זמין בגלל עבודות עונתיות והמגרשים החיצוניים לא סגורים. די התרגזתי על עצמי, כי לא לקחתי קסדה כדי שלא אתפתה לרכב, ובסוף נתקעתי ככה. הוצאתי אותו לדשא והולכתי אותו קצת אבל זה היה יום מת בשבילו.
בשישי רכבתי אחר הצהריים, היתה רכיבה די טובה למרות שבאמצע הרכיבה התחילה להכנס רוח מטורפת והיו רעמים, והוא היה קצת ספוקי. אחרי הרכיבה התחיל מבול והיתה סופה מטורפת, שנמשכה בערך שעתיים והפסיקה באותה פתאומיות שבה התחילה.
בשבת היה לי שיעור קפיצות - היה ממש טוב. היה לי קשה מאד, גם אני עדיין לא ממש בכושר וגם ממש היה לי קשה לנשום עם כל הגרון והנזלת וזה... אבל אני שמחה שבאתי לשיעור למרות הצינון, היה שיעור מעולה. איבדתי הרבה משיווי המשקל שכבר היה לי בקפיצות בהפסקה הארוכה, כמה הגישות הראשונות היו איומות, אבל צ'ואי היה ממש נשמה טובה ולא עשה לי בעיות עד שמצאתי את שיווי המשקל שלי. ליסה (המאמנת) אמרה לי שזה מדהים כמה שהוא אוהב אותי, ושלג'סי (השותפה שהיתה לחודש וחצי) הוא לא ויתר כשהיא באה ככה. מאד הופתעתי שהיא אמרה את זה, תמיד הייתי תחת הרושם שזו פשוט הדרך שהוא מתנהג לכולם.
בסוף השיעור הצלחתי להכנס לקומבינציה של שלושה מכשולים ולרכב אותה מאד נכון ומאוזן ושתינו (ליסה ואני) היינו מאד מרוצות.
היום אנחנו הולכים לראות תחרות בספרוס, והחווה מנסה לגייס מספיק אנשים (צריך 25 לקבוצה) בשביל להרשם להגרלה של סט מכשולים שמתקיימת בתחרות. הסט נשמע פשוט מדהים, מדובר על פרס ששוה לפחות עשרת אלפים דולר, אז אנחנו מנסים לגייס הרבה אנשים ואולי להכנס בתור שתי קבוצות ולהגדיל את הסיכוי לזכות.