סכמ"ש

[giri]

סכמ"ש

איך היה השבוע שלכם, עם הסוסים ובכלל?

 

[kenz]

יי אני ראשונה

האמת, השבועות שלי די חוזרים על עצמם.
אני עובדת חמישי שישי (ונהנית כמעט מכל רגע...), יש לי ווייטינג ליסט ואני רק מחכה למצוא מטפלת שאני אוכל להוסיף יום.
יש לי בעל נפלא וכמעט כל שבת אנחנו רוכבים בכיף (ותודה לאמא על הבייביסטר).
רק חבל שאחד (או שני) הכלבים מוצא תמיד איזה ג'יפה להתפלש בה... איכס.

מה שען, כרובי (הקטן), למד לבקש לעלות על הסוסה. הוא שם לה את הרגליים הקדמיות על הרגל שלה, כדי שאני אוכל להרים אותו אלי. חמוד....

הסוס שלי משיר את הפרווה שלו, וסוף סוף לא נראה כמו דובי מרוט... וחוזר להיות חתיך. לחשוב שעוד חודש יש לי אותו 11 שנה... לאן הזמן רץ

זהו, לא יותר מדי...

שיהיה לכולם שבוע נהדר.

 

[giri]

עם הסוסים

סוף סוף - לפני שעה וחצי עליתי שוב לאוכף.
אמנם בעיקר להליכה, ושניים שלושה סיבובי טרוט שהיו לא קלים, אבל בכל זאת. להגיע לחווה, לנשום קצת סוסים, לטפל בצ'ואי ולרכב קצת - היה לגמרי שווה.
עכשיו אני כועסת על הגוף שלי שעוד לא החלים ומלאת מוטיבציה לעשות תרגילים ומתיחות ולחזור לכושר - נראה כמה זה יחזיק מים כשאני אנסה לעשות את זה באמת... ודוגרי עדיין כואב לי בצלעות, אבל כבר אמצע מאי, ואם יש לי איזושהי תקווה עוד לקפוץ הקיץ ורחמנא לצלן אולי לצאת לאיזו תחרות, הגיע הזמן להזיז את התחת!

נ.ב. המאמנת שלי מאד שמחה לקראתי, אמרה שהתגעגעו אלי, והודיעה לי לקחת את ההחלמה באיזי. היא היתה מאד חיובית, התלהבה מזה שאני בכלל באוכף ולחלוטין יצאתי מהמפגש בתחושה טובה. בדרך הביתה עופר סיפר לי שהוא הראה לה את התמונות מהתאונה והמיון בסלולרי שלו, יש מצב שזה מה שעשה את ההבדל

בכל מקרה לא קיבלתי ממנה שום תחושה של כעס או משהו בסגנון, ואני שמחה שכך.

 

[fliperit]

משמח לשמוע

גם שרכבת, וגם שהסתדרו היחסים עם המאמנת.

 

[fliperit]

השבוע שלי

יצא לי לרכב 4 פעמים, שזה המון יחסית למה שיוצא לי בד"כ. סך הכל הסוסה מתקדמת יפה. אתמול בערב כשרכבתי (אחרי שחזרנו מהתחרות) המאמן של החווה עזר לי קצת, וזה עשה שינוי מדהים בעבודה של הסוסה. אני לא בטוחה שהיא תהיה מוכנה לתחרות הבאה שבעוד חודש וחצי, אבל אני מאוד מקווה שכן כי התחרות שהייתה בסופ"ש ממש עשתה לי חשק. מקסימום אני אכנס איתה לשתי התחרויות האחרונות בעונה ולעונה הבאה מהתחלה

 

[jgut]

השבוע שלי

היה לנו הסופ"ש תחרות. זה לא היה הסופ"ש שלי.
הייתי חולה ועד עכשיו אני לא התאוששתי ממש.
בהכנות לתחרות הכל הלך בסדר. האמת שהלך יותר מבסדר. הסוס עבד הכי טוב מאי פעם מאז שהוא אצלי. אולי זה קשור לכך שעשינו לו דיקור שבוע לפני.
ביום חמישי נסעתי לתחרות. כבר אז הרגשתי לא במיטבי. באותו היום בדרך חזרה כמעט נרדמתי על ההגה (זו פעם ראשונה שזה קורה לי). עצרתי שלוש פעמים בצד כדי לנמנם על מנת שאוכל להמשיך לנהוג. השעה היתה סה"כ ארבע אחרי הצהריים.

למחרת היה לי את המקצה הראשון. ניראה לי שנמנמתי גם בו. המאמן אמר לי שאפילו לא בקשתי מהסוס לעצור.
אני חושבת שקיבלנו ציון טוב יחסית לזה שהסוס עשה מקצה לבד.
בשבת כבר הרגשתי יותר טוב ודי תפקדתי במקצה. הסוס עבד יפה והיה לגמרי איתי.

 

[הדסי222]

השבוע שלי

השבוע לא הייתי כמעט בחווה. ביום שלישי עבדתי קצת ועזרתי לסייסת לנקות את סביבת המגרש ולהאכיל, אבל ביום רביעי המדריך שלי הודיע שהוא לא יגיע ולא יכולתי לרכב לבד כשיש שיעור במקביל או אפילו שמדריכה אחרת תהיה איתי במקומו. אז יצאתי קצת מאוכזבת. מה גם שבקיבוץ שלנו בשבועות בדר"כ בונים אמפי מקש באחד השדות ואז - גם בגלל שיש מקום וגם בגלל שזה קרוב לחווה יש מופע של כמה קפיצות. האמת שדי בניתי על זה. גם אם לא לקפוץ, לאור הכישרון הנסתר שלי לנפילות, אז לפחות לצפות מהצד או אולי לעזור במשהו. אבל מישהו החליט שהשנה הטקס לא יתקיים באמפי קש ככה שאין מקום לקפוץ או משהו בסגנון וזה די מאכזב. חוץ מזה אני מרגישה יותר ויותר את ההתמכרות שלי לסוסים. לפעמים כשיש לי מצבי רוח פתאום (גיל ההתפגרות המעצבן הזה...) או שאני סתם בלחץ ממשהו אני מרגישה צורך חזק לנסוע לאורווה לחבק איזה סוס, וכשלא מתאפשר להסיע אותי אני מתחרפנת לגמרי ועצם זה שזה מה שאני מרגישה מתסכל אותי עוד יותר ואז זה בכלל סיוט להיות לידי...