תרגילים
קודם כל - התסכול מובן והנה משהו שאולי ינחם קצת:
שום דבר שאת לא יודעת כבר אבל אולי לשמוע את זה מהצד יעזור מעט-
הלימוד של הגוף רחוק מלהיות הלימוד של המוח... הגוף שלנו מגיב באינסטינקטים ובתבניות שלימדנו אותו אבל לפעמים יותר קשה "לשכנע" את הגוף להכנע לתבנית חדשה, גם אם הוא כבר הצליח לאמץ אותה פעם לפעמים יש רגרסיה לאינסטינקט או תבנית אחרת. מאוד קל להבין את הקונספט הזה: בשיעורי מתחילים המילים "עקבים למטה" חוזרות על עצמן אינספור פעמים כל הרוכבים יודעים למה הכוונה ויודעים שזה מה שהם צריכים לעשות- אבל לגוף יש קצב משלו ולכן סבלנות וחזרה הן בלתי נפרדות מהלימוד (חזרה על תרגילים שוב ושוב בדיוק כמו לימוד של כלי נגינה.. אין מנוס, רק מלהבין בראש הגוף לא יתפוס, לפחות לא למלוא הפוטנציאל שלו).
אני לא יודעת אם הבעיה היא בעצירות בכללי או רק מקווים ישרים ופנסינג... בכל אופן הנה כמה דברים שאני מקווה שיעזרו:
1. לעצום עיניים - הרבה פעמים אנחנו נותנים לעיניים שלנו להכתיב את הרגשות שלנו יותר מדי.. אם יש לך אפשרות לרכב לבד במגרש מתישהו תתחילי בסתם לעצום את העיניים בהליכה לכמה שניות תנסי להרגיש את התנועה של הסוס ואז תבקשי ממנו לעצור מהגוף (ועד כמה שאני זוכרת את הסוס שלך לא תהיה לו בעיה לשתף פעולה עם זה) תנסי להרגיש את ה"וייבים" שבתוך העצירה מה הגוף שלך ושלו עושים כשאת מתחילה לחשוב על העצירה. כשזה מסתדר לך ולא מלחיץ אותו דבר בטרוט ובקנטר (לא צריך בינתיים לדאוג לקווים הישרים ובמקצבים המהירים יותר זה לא שאת עוצמת את העיניים כל הזמן, תעלי למקצב , תייצבי אותו וכשאת מרגישה בנוח תעצמי את העיניים לכמה זמן שאת יכולה ותנסי לעצור וללכת אחורה עם העיניים עצומות).
יכול להיות מעולה אם תוכלי לעשות את התרגיל הזה על הקו הישר - תתחילי אותו עם עיניים פקוחות ותחשבי לעצמך כמה שניות על הקו שאת עוצמת את העיניים ומבקשת ממנו לעצור - לא צריך להיות עד הגדר)
2. עצירות בכל זמן - תלמדי את הגוף שלך לבקש עצירות, לא צריך להיות בקווים ישרים, אפשר במעגל, בקוים ישרים רנדומליים וכו'. תפסיקי לבקש את העצירה מהפקודה הקולית ותעברי רק לגוף - כל עצירה בקנטר צריכה להיות סלייד ועם הרצון שלו לרצות שמתבטא בהקשבה מלאה לגוף שלך עד כדי כך שאם תשארי בישיבת העצירה הוא ינדב תנועה אחורה. כל פעם שהעצירה לא היתה רכה או נוחה לישיבה עליה (לא משנה מאיזה סיבה בגללך או בגללו) את לא נותנת לו לנוח יותר מ3-4 שניות ומבקשת ממנו לחזור להליכה, קנטר ומבקשת שוב עצירה (זה צריך להיות עם הגוף בלבד ככה שכל פעם שהיית צריכה "לתקן" אותו ועצרת אותו במשיכה מהמתג זה ייחשב כ"לא מספיק טוב" ותבקשי ממנו לעשות את זה שוב. אם זה רק מגע קל זה עדיין בסדר.) הרעיון כאן הוא גם סינכרון של הגוף שלך ושלו - שיהיה לו מאוד ברור איך את מבקשת ממנו לעצור וגם זה נותן המון ביטחון לגוף שלך. כשאת חוזרת על העצירות שוב ושוב ומתרכזת רק בגוף תקבלי ביטחון גם גם מנטלי וגם פיזי ש"זה בכיס שלך" ואת יודעת בדיוק איך עצירה צריכה להרגיש ואיך הגוף שלך יודע לבקש אותה. מכאן הייתי ממשיכה את אותו התרגיל כשאת רוכבת במעגלים ומשם יוצאת לקוים ישרים, כמובן שאחרי מספר פעמים הוא ינסה להאט או לנחש את העצירות, פשוט להמשיך לזוז עד שהקצב מתייצב שוב.
3. פנסינג בהדרגה - כל הרעיון הרי הוא שיהיה לך קו ישר יציב בהגברת קצב מבוקרת עד העצירה (קל להגיד) אל תגיעי עד הגדר (זה בדרך כלל מה שמלחיץ אנשים, תקני אותי אם אני טועה) תחליטי שאת בונה את הקו עד10 מטרים לפני הגדר ויושבת לעצירה ומצפה ממנו לעצור משם ועד הגדר (אם הוא לא הגיע עד לגדר בסלייד - כשהוא מסיים את העצירה תני לו זמן של נשימה שידע שהוא עשה בסדר ותמשיכי בהליכה עד הגדר. אם את מרגישה שהוא מנחש את העצירות תמשיכי ברן אראונד עד שאת מרגישה את היציבות חוזרת. )
מקווה שזה יעזור, אשמח לשמוע אם ניסית משהו מהתרגילים ואם הם הצליחו לעזור קצת (או הרבה)
