סכמ"ש
- פותח הנושא giri
- פורסם בתאריך
סוף סוף רכבתי כמו שצריך
אחרי שכבר כמעט חודשיים רכבתי רק בשביל להזיז את סוסי בית הספר לפני השיעורים, וקצת שיחקתי עם אחת הסוסות ברכיבה בלי מתג ועבודת קרקע, ממש התגעגעתי לרכיבה רצינית.
בראשון בערב סיימתי לעבוד די מוקדם והחלטתי שבמקום לחזור הביתה ולהמשיך ללמוד למבחן אני נשארת לרכב. רכבתי על סייחנות מקסימה, מאוד מאוד רגישה ונעימה. נהנתי מהרכיבה בטירוף, אבל בגלל שכבר לפני הרכיבה הייתי מנוונת מרוב ישיבה מול המחשב, למחרת בבוקר כאב לי הגב מאוד (לא משהו ששני אימוני שחייה לא הצליחו לפתור).
אני מאוד מקווה שבסימסטר הבא אני אמצא יותר זמן לרכב, למרות שכבר החלטתי שאני לא מעמיסה על עצמי עם תחרויות העונה. זה נכון שאם זה יהיה בראש סדר העדיפויות אני אצליח לעמוד בזה, אבל כרגע זה די בתחתית סדר העדיפויות..
אחרי שכבר כמעט חודשיים רכבתי רק בשביל להזיז את סוסי בית הספר לפני השיעורים, וקצת שיחקתי עם אחת הסוסות ברכיבה בלי מתג ועבודת קרקע, ממש התגעגעתי לרכיבה רצינית.
בראשון בערב סיימתי לעבוד די מוקדם והחלטתי שבמקום לחזור הביתה ולהמשיך ללמוד למבחן אני נשארת לרכב. רכבתי על סייחנות מקסימה, מאוד מאוד רגישה ונעימה. נהנתי מהרכיבה בטירוף, אבל בגלל שכבר לפני הרכיבה הייתי מנוונת מרוב ישיבה מול המחשב, למחרת בבוקר כאב לי הגב מאוד (לא משהו ששני אימוני שחייה לא הצליחו לפתור).
אני מאוד מקווה שבסימסטר הבא אני אמצא יותר זמן לרכב, למרות שכבר החלטתי שאני לא מעמיסה על עצמי עם תחרויות העונה. זה נכון שאם זה יהיה בראש סדר העדיפויות אני אצליח לעמוד בזה, אבל כרגע זה די בתחתית סדר העדיפויות..
יש לי הרבה בעיות גב כואב וכד'....אבא שלי עם
פריצת דיסק ושאר בעיות.
לכן אני מאוד ממליצה לך טיפולי שיאצו/טווינה בתדירות הכי גבוהה שאת יכולה. אני עושה פעם בשבוע.
בנוסף לכך, למדתי מאמא שעושה יוגה, לעשות הרפיה. אם את מכירה ביוגה יש בולסטרים-גלילים. אנחנו לוקחות 3 בולסטרים שוכבות על 2 שנמצאים מתחת לגב. מגיעות למצב בו הכתפיים נוגעות ברצפה/מזרון. והבולסטר השלישי מונח מתחת לרגליים. אותן אני בדרך כלל מניחה במעין ישיבה מזרחית נקרא לזה כך. כפות רגלים מחוברות אחת לשניה ופותחת את הברכיים כמה שאפשר לצדדים.
זה מאוד משחרר אותי ומקל על הכאבים. כך אני שוכבת לפחות 10 דקות. ואז מרגישה אחרת לגמרי!
ממליצה לך לנסות.
פריצת דיסק ושאר בעיות.
לכן אני מאוד ממליצה לך טיפולי שיאצו/טווינה בתדירות הכי גבוהה שאת יכולה. אני עושה פעם בשבוע.
בנוסף לכך, למדתי מאמא שעושה יוגה, לעשות הרפיה. אם את מכירה ביוגה יש בולסטרים-גלילים. אנחנו לוקחות 3 בולסטרים שוכבות על 2 שנמצאים מתחת לגב. מגיעות למצב בו הכתפיים נוגעות ברצפה/מזרון. והבולסטר השלישי מונח מתחת לרגליים. אותן אני בדרך כלל מניחה במעין ישיבה מזרחית נקרא לזה כך. כפות רגלים מחוברות אחת לשניה ופותחת את הברכיים כמה שאפשר לצדדים.
זה מאוד משחרר אותי ומקל על הכאבים. כך אני שוכבת לפחות 10 דקות. ואז מרגישה אחרת לגמרי!
ממליצה לך לנסות.
תראי, אנחנו יושבים המון! עבודה וכאלה....
לכן,
א אמא מקפידה לקום כל שעה להתמתח להסתובב וכו' כמה דקות.
ב כולנו כל המשפחה מקפידים על אימון כושר יומי.
אמא למשל צועדת ועושה יוגה לפחות שעה ביום.
אבא צועד ובקייץ שוחה
אחותי כמו אמא
אני גם רוכבת על אופני כושר, גם מרימה משקולות פעמים בשבוע, ניסיתי בעבר ג'ודו וטניס, כמובן בקייץ שוחה והכי חשוב כבר 23 שנים רוכבת על סוסים באופן קבוע.
אנחנו לא מוותרים לעצמנו על האימון היומי וזה הכי חשוב! להקדיש לעצמך שעה ביום!
לכן,
א אמא מקפידה לקום כל שעה להתמתח להסתובב וכו' כמה דקות.
ב כולנו כל המשפחה מקפידים על אימון כושר יומי.
אמא למשל צועדת ועושה יוגה לפחות שעה ביום.
אבא צועד ובקייץ שוחה
אחותי כמו אמא
אני גם רוכבת על אופני כושר, גם מרימה משקולות פעמים בשבוע, ניסיתי בעבר ג'ודו וטניס, כמובן בקייץ שוחה והכי חשוב כבר 23 שנים רוכבת על סוסים באופן קבוע.
אנחנו לא מוותרים לעצמנו על האימון היומי וזה הכי חשוב! להקדיש לעצמך שעה ביום!
בתור מטפל טווינא (ואיש הייטק)
ברור שאני מתחבר להמלצה על טווינא ועל שיאצו ושאר שיטות טיפול...
אבל כאבי גב הם לא תוצאה של תקופת מבחנים.
הם תוצאה של הפעלת עומס בעייתי ושל חוסר יכולת של הגוף לתמוך בעומס הזה.
מה גורם לכך שהעומס בעייתי?
ישיבה לא נכונה, לחץ, חוסר שינה, חוסר תנועתיות, פציעה (ישנה או חדשה) וכדומה.
מה גורם לכך שהגוף לא יכול לתמוך בעומס?
בהנחה שאין פציעה או בעיית מבנה, בדרך כלל מדובר על בעיית שרירים!
הסוד ש"שוכחים" לספר לנו ושגם כשמספרים לנו רובנו נבחר להתעלם ממנו הוא שהפתרון להרבה מבעיות ה"כאב" במערכת שריר-שלד הוא פשוט בניה נכונה של שריר.
למה ההרצאה?
בגלל שני דברים חשובים.
1. כנראה שצריך לתקן משהו באופן הישיבה (וכמובן להקפיד על קימה והליכה מדי פעם ולא להשאר בתנוחת ישיבה ליותר מ 45 דקות בלי לקום ולעשות סיבוב)
2. התעמלות בונת שריר ועבודה על שרירי הליבה הן לא מותרות!
המחסור בהן משפיע באופן משמעותי מאוד על איכות חיינו.
השורה התחתונה היא שכאב הוא בדיוק כמו נורת הזהרה ברכב.
אבל אצל רובנו, כשנורת ההזהרה ברכב נדלקת, נפנה למוסך הקרוב לביתנו.
וכשנורת ההזהרה של הגוף נדלקת, נכסה אותה בפלסטר כדי שלא תפריע לנו בעין...
ברור שאני מתחבר להמלצה על טווינא ועל שיאצו ושאר שיטות טיפול...
אבל כאבי גב הם לא תוצאה של תקופת מבחנים.
הם תוצאה של הפעלת עומס בעייתי ושל חוסר יכולת של הגוף לתמוך בעומס הזה.
מה גורם לכך שהעומס בעייתי?
ישיבה לא נכונה, לחץ, חוסר שינה, חוסר תנועתיות, פציעה (ישנה או חדשה) וכדומה.
מה גורם לכך שהגוף לא יכול לתמוך בעומס?
בהנחה שאין פציעה או בעיית מבנה, בדרך כלל מדובר על בעיית שרירים!
הסוד ש"שוכחים" לספר לנו ושגם כשמספרים לנו רובנו נבחר להתעלם ממנו הוא שהפתרון להרבה מבעיות ה"כאב" במערכת שריר-שלד הוא פשוט בניה נכונה של שריר.
למה ההרצאה?
בגלל שני דברים חשובים.
1. כנראה שצריך לתקן משהו באופן הישיבה (וכמובן להקפיד על קימה והליכה מדי פעם ולא להשאר בתנוחת ישיבה ליותר מ 45 דקות בלי לקום ולעשות סיבוב)
2. התעמלות בונת שריר ועבודה על שרירי הליבה הן לא מותרות!
המחסור בהן משפיע באופן משמעותי מאוד על איכות חיינו.
השורה התחתונה היא שכאב הוא בדיוק כמו נורת הזהרה ברכב.
אבל אצל רובנו, כשנורת ההזהרה ברכב נדלקת, נפנה למוסך הקרוב לביתנו.
וכשנורת ההזהרה של הגוף נדלקת, נכסה אותה בפלסטר כדי שלא תפריע לנו בעין...
טווינא (נכתב לפעמים גם כ"טווינה")
היא חלק מהרפואה הסינית.
מדובר בטיפול מגע (עיסוי) שנעשה בלבוש מלא ומהווה את הפיזיוטרפיה/אורטופדיה הסינית.
כמובן שהשיטה כוללת הרבה מעבר לתחומי האורטופדיה, אבל לטעמי שם נמצאות היכולות היותר מיוחדות שלה.
השיאצו הרבה יותר מוכר בארץ, אבל למרות ששתי השיטות מגיעות משיטה עתיקה אחרת שקדמה להן, שיאצו היא שיטת טיפול יפנית ולא סינית.
יש גם הבדל גדול באופי התנועה של המגע בין שתי השיטות ועוד...
צריך רק לזכור שבסופו של דבר, מי שמעניק את הטיפול הוא המטפל ולא השיטה.
לכל מטפל יש הסטוריה משלו, ידע שהוא משלב ממקומות אחרים, יכולת אבחנה שונה ועוד.
ולכן שני מטפלים שונים יכולים לגרום לחוויה שונה מהותית למרות שהם מטפלים באותה שיטה.
--
על קצה המזלג
היא חלק מהרפואה הסינית.
מדובר בטיפול מגע (עיסוי) שנעשה בלבוש מלא ומהווה את הפיזיוטרפיה/אורטופדיה הסינית.
כמובן שהשיטה כוללת הרבה מעבר לתחומי האורטופדיה, אבל לטעמי שם נמצאות היכולות היותר מיוחדות שלה.
השיאצו הרבה יותר מוכר בארץ, אבל למרות ששתי השיטות מגיעות משיטה עתיקה אחרת שקדמה להן, שיאצו היא שיטת טיפול יפנית ולא סינית.
יש גם הבדל גדול באופי התנועה של המגע בין שתי השיטות ועוד...
צריך רק לזכור שבסופו של דבר, מי שמעניק את הטיפול הוא המטפל ולא השיטה.
לכל מטפל יש הסטוריה משלו, ידע שהוא משלב ממקומות אחרים, יכולת אבחנה שונה ועוד.
ולכן שני מטפלים שונים יכולים לגרום לחוויה שונה מהותית למרות שהם מטפלים באותה שיטה.
--
על קצה המזלג
יש שתי גישות (לפחות)
בעקרון, תפיסת הכאב ואופן הטיפול בסין עצמה שונים מהותית מהתפיסה המערבית.
ולכן אפשר לפגוש מטפלים שמפרקים את הצורה באופן ברוטלי לצד מטפלים שעובדים קצת אחרת.
בעולם המערבי מתאימה גישה קצת יותר עדינה.
הגישה העדינה מתבטאת בעיקר ב"עבודת ריכוך" משמעותית לפני ה"כניסה לעומק"
ולמיטב נסיוני מביאה תוצאות טובות מאוד (אבל כל אחד מהטיפולים עשוי להיות ארוך יותר)
כמובן שכשמניעים כתף קפואה זה לא מרגיש נעים...
אבל אם בונים את הטיפול בצורה נכונה, זה לא בהכרך טראומטי.
וכן, בהחלט לא מדובר על "מושי מושי ושמנים ארומטיים"
הטיפול כולל תנועות מעגליות (שמרגישות הרבה פעמים כאילו עוברים על המקום עם מערוך או עם כדור), לחיצות על נקודות דיקור, הנעה של איברים, מתיחות ועוד.
בעקרון, תפיסת הכאב ואופן הטיפול בסין עצמה שונים מהותית מהתפיסה המערבית.
ולכן אפשר לפגוש מטפלים שמפרקים את הצורה באופן ברוטלי לצד מטפלים שעובדים קצת אחרת.
בעולם המערבי מתאימה גישה קצת יותר עדינה.
הגישה העדינה מתבטאת בעיקר ב"עבודת ריכוך" משמעותית לפני ה"כניסה לעומק"
ולמיטב נסיוני מביאה תוצאות טובות מאוד (אבל כל אחד מהטיפולים עשוי להיות ארוך יותר)
כמובן שכשמניעים כתף קפואה זה לא מרגיש נעים...
אבל אם בונים את הטיפול בצורה נכונה, זה לא בהכרך טראומטי.
וכן, בהחלט לא מדובר על "מושי מושי ושמנים ארומטיים"
הטיפול כולל תנועות מעגליות (שמרגישות הרבה פעמים כאילו עוברים על המקום עם מערוך או עם כדור), לחיצות על נקודות דיקור, הנעה של איברים, מתיחות ועוד.
השבוע שלי
הספקתי לרכב במגרש רק בשני. אני לא זוכרת למה, אבל זו היתה רכיבה שבה רק הזזתי את דאנס, מבלי שנעבוד על שום דבר ספציפי.
אחרי זה כבר ירד גשם והפסדתי את שאר הרכיבות.
הסוסים היו כמה ימים בתאים והגדרות שחרור אצלנו עדיין בוציות מידי. אז החלטתי להוציא אותם לסיבובי הליכה.
התחלתי עם דו, כי ציפיתי שהיא תהיה בעייתית יותר. היא דווקא היתה מאוד שקטה ורגועה בהתחלה. מצאתי מקום שאפשר לעשות לה קצת לונג'. היא בקושי זזה, אז המשכתי לטייל איתה בהובלה. מידי פעם עשינו הפסקה לאכילת עשב. הכל היה מעולה עד שהגיע אופנוע. אז היא ניזכרה שהיא ערביה ושיש לה המון המון מרץ. אז היא התחילה לקפוץ, להרים זנב ומשם היא רקדה כל הדרך הביתה. בדרך עצרתי שוב במקום שאפשר להזיז אותה והרצתי אותה בטרוט (כשהיא לא ביקבקה, קפצה על שתיים ועשתה קנטר), עד שהיא נירגעה.
אז אחרי זה, לא התחשק לי לעשות את אותו המסלול עם דאנס. מכיוון שהוא נחשב לסוס הכי אדיש אצלנו החלטתי לצאת איתו לטיול רכיבה.
גם איתו הכל התחיל בסדר. הליכה, טרוט ובהמשך לופ רגוע.
כשהגענו לשמורה, פגשתי פקח של הרשות שאמר לי שאסור לי להיכנס איתו (וגם עם שני הכלבלבים). התנצלתי. דיברנו קצת וניסיתי להבין האם יש סיכוי לאשר כניסה עם סוסים. הוא תיאר לי מצבים שהוא נתקל בהם עם רוכבים וזה אכן בעייתי כשאנשים לא מתחשבים בטבע.
משם חזרתי לכיוון הבית ובדרך פגשתי... אנשים. לא סתם אנשים, זה התחיל בקבוצה של פרחות שרצו לעברי, תוך נפנופי ידיים וצווחות של "OMG! OMG! סוס! סוס!". דאנס נבהל והחל לקפוץ והן המשיכו בצווחות. צעקתי להן לעצור, אבל הן חשבו להן שזה יותר מידי מיינסטרים. אפילו לסוס אדיש כמוהו, זה היה מפחיד.
אז נאלצנו להתגבר על זה. גם איתו הגעתי למקום שאפשר להזיז אותו, אז הזזתי אותו קצת שיוציא אנרגיה. משם המשכנו ופגשנו משפחה עם ילדים שזורקים אבנים. הם הפסיקו לרגע במנהג הברברי, רק כדי לבקש ממני סיבוב. עניתי להם "ממש לא" וההורים שלהם חשבו שזה חצוף מצידי. לפחות הפעם דאנס היה יותר רגוע (בכל זאת אבנים זה פחות מפחיד מפרחות).
צירפתי תמונה של דו לפני שהיא הפכה לערביה, משום מה בתמונה היא ניראית לי מאוד שמנה...
הספקתי לרכב במגרש רק בשני. אני לא זוכרת למה, אבל זו היתה רכיבה שבה רק הזזתי את דאנס, מבלי שנעבוד על שום דבר ספציפי.
אחרי זה כבר ירד גשם והפסדתי את שאר הרכיבות.
הסוסים היו כמה ימים בתאים והגדרות שחרור אצלנו עדיין בוציות מידי. אז החלטתי להוציא אותם לסיבובי הליכה.
התחלתי עם דו, כי ציפיתי שהיא תהיה בעייתית יותר. היא דווקא היתה מאוד שקטה ורגועה בהתחלה. מצאתי מקום שאפשר לעשות לה קצת לונג'. היא בקושי זזה, אז המשכתי לטייל איתה בהובלה. מידי פעם עשינו הפסקה לאכילת עשב. הכל היה מעולה עד שהגיע אופנוע. אז היא ניזכרה שהיא ערביה ושיש לה המון המון מרץ. אז היא התחילה לקפוץ, להרים זנב ומשם היא רקדה כל הדרך הביתה. בדרך עצרתי שוב במקום שאפשר להזיז אותה והרצתי אותה בטרוט (כשהיא לא ביקבקה, קפצה על שתיים ועשתה קנטר), עד שהיא נירגעה.
אז אחרי זה, לא התחשק לי לעשות את אותו המסלול עם דאנס. מכיוון שהוא נחשב לסוס הכי אדיש אצלנו החלטתי לצאת איתו לטיול רכיבה.
גם איתו הכל התחיל בסדר. הליכה, טרוט ובהמשך לופ רגוע.
כשהגענו לשמורה, פגשתי פקח של הרשות שאמר לי שאסור לי להיכנס איתו (וגם עם שני הכלבלבים). התנצלתי. דיברנו קצת וניסיתי להבין האם יש סיכוי לאשר כניסה עם סוסים. הוא תיאר לי מצבים שהוא נתקל בהם עם רוכבים וזה אכן בעייתי כשאנשים לא מתחשבים בטבע.
משם חזרתי לכיוון הבית ובדרך פגשתי... אנשים. לא סתם אנשים, זה התחיל בקבוצה של פרחות שרצו לעברי, תוך נפנופי ידיים וצווחות של "OMG! OMG! סוס! סוס!". דאנס נבהל והחל לקפוץ והן המשיכו בצווחות. צעקתי להן לעצור, אבל הן חשבו להן שזה יותר מידי מיינסטרים. אפילו לסוס אדיש כמוהו, זה היה מפחיד.
אז נאלצנו להתגבר על זה. גם איתו הגעתי למקום שאפשר להזיז אותו, אז הזזתי אותו קצת שיוציא אנרגיה. משם המשכנו ופגשנו משפחה עם ילדים שזורקים אבנים. הם הפסיקו לרגע במנהג הברברי, רק כדי לבקש ממני סיבוב. עניתי להם "ממש לא" וההורים שלהם חשבו שזה חצוף מצידי. לפחות הפעם דאנס היה יותר רגוע (בכל זאת אבנים זה פחות מפחיד מפרחות).
צירפתי תמונה של דו לפני שהיא הפכה לערביה, משום מה בתמונה היא ניראית לי מאוד שמנה...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.