סכמ"ש - סיכום שבועי

[giri]

סכמ"ש - סיכום שבועי

איך היה השבוע שלכם?
רכיבות? חוויות? ובכלל?

 

[jgut]

שבוע כיפי במיוחד

לא שהיה בו משהו ששונה ממשית מהשבועות הקודמים.
אבל להיות בחווה משלנו שמרגישה לנו כמו בית, זה משהו שמשנה את כל החוויה.
למרות שכל החוות הקודמות היו טובות ועם תשתיות טובות, עדיין היה חסר לי תחושת הבית.
החווה הזו יותר קטנה ופחות מפוארת, אבל זה לא משנה בכלל.
האזור מקסים וירוק. יש בריזה מהים (ולחות בהתאם).
המגרש והתאים חדשים לחלוטין, הסוסים מרגישים מאוד בנח.
החיסרון היחידי מבחינתי, זה שאיחרתי כל פעם לעבודה. לא היה לי חשק לעזוב את המקום אחרי הרכיבה.

רכבתי בעיקר על דאנס, שהיה מאוד אמיץ ובכלל לא אכפת לו שעברנו מקום. דומיה לעומת זאת קצת היתה יותר קפיצית. אבל גם היא עבדה יפה מאוד.

היום הלכתי לבקר את הסוסים. משם הלכתי ברגל (בלי סוסים) לים. 10 דקות הליכה וזהו. היה לי בוקר מושלם.

 

[הורסמאן]

את כותבת

כבר פעם שניה או שלישית, "החווה שלנו". (את רואה שאני קורא גם אם אני לא מגיב )
למה הכוונה?
התחברתם כמה חבר'ה ביחד והקמתם חווה?

 

[jgut]

לא בדיוק

המאמן שלי הקים חווה משלו.
עד עכשיו היינו (המאמן וכל לקוחותיו) בחוות שאנחנו בעצם שילמנו פנסיון והוא אימן והדריך אותנו.
בכל חווה שהיינו היו החסרונות שלה והמאמן הבין שהוא צריך להקים מקום משלו על מנת שיוכל להתקדם וגם אנחנו.
השימוש במילים "שלנו" ו"אנחנו", נובע מתחושת השייכות שלנו לקבוצה.

אם כבר פתחנו את הנושא, מה קורה מהבחינה הזו בחוות אינגליש? האם מקובל שלכל מאמן יש חווה משלו?
בחוות האינגליש שאנחנו היינו בהן, זה לא היה כך.
בחוות הווסטרן, בעבר הלא רחוק, רוב החוות לא היו שייכות למאמנים. בשנתיים-שלוש האחרונות, יש נטיה של מאמנים להקים מקום משל עצמם. לדעתי בצדק.

 

[jgut]

מתקנת - נובע מתחושת העדר

שאנחנו כאנשי סוסים חיים בה

 

[הורסמאן]

בעולם

ישנם חוות של מאמנים מפורסמים וישנם מאמנים שעובדים בחוות.
גם וגם.

זה טוב שיש לך מי שאת יכולה לסמוך עליו ולהרגיש נח עם עיצות שהוא נותן לך. רוב הלחץ יורד כשכך.

 

[giri]

יש ויש

יש בהחלט תופעה לפעמים של אנשים שעוברים עם המאמן ממקום למקום.
בשנים האחרונות שלי בארץ הייתי בחווה שהיתה של המאמן, ואני חייבת לומר שזה היה מאד מוצלח - כל הטיפול בסוסים נעשה ברמה גבוהה, ואין קונפליקטים בין המאמן לחווה. אני חושבת שברוב הפעמים ששמעתי על מקומות שבהם לא הכי עבד העניין של מאמן מול חווה, זה היה על רקע אי הסכמה לגבי אופן הטיפול בסוסים, ובדרך כלל כי למאמן היו סטנדרטים תובעניים יותר ממה שהחווה עמדה בו. מקום משלך זו הדרך לפתור את זה.

 

[lolokokl]

ואו.

זאת המילה להגדיר את השבוע הזה.
הייתי המון בחווה, ועבדתי עם הסוסה המתוקה שלי וסוף סוף הצלחתי להביא אותה למצב שאני רוצה אחרי המון המון זמן שאני עובדת איתה על זה בסבלנות רבה ללא כעס ומלחמות היא הבינה את הדרישה. זה היה קשה אך משתלם.
היא סוסה עם אופי, יודעת בדיוק מה היא רוצה, עברנו הרבה והיא עברה הרבה אבל הכל משתלם. ומאז שהיא בידיים שלי (עוד מעט 3 שנים) היא רק הלכה והשתפרה.
אני פשוט חולה עלייה. חח מדהימה. 3>

 

[giri]

השבוע שלי

הייתי בנסיעת עסקים ששתתה לי את רוב השבוע, אבל היו לי שתי רכיבות.
הראשונה - שיעור ביום שישי - היתה לא פשוטה. היה לי יום נוראי בעבודה ובכלל מצב משברי אישי (בהקשר של ההתאקלמות פה). הגעתי לחווה באיחור בגלל רכבת שהתקלקלה וכולי על קוצים, וגיליתי שגם המאמנת שלי על קוצים בשלהי שיעור מתיש עם שלוש נערות שרוכבות בחווה, וכנראה לא הכי התחשק להן לעבוד. בקיצור, המאמנת היתה במצברוח נובח, אני הייתי במצברוח שפוף, ובחצי הראשון של השיעור פשוט סתמתי, מילאתי את ההוראות שלה כמיטב יכולתי והתאפקתי לא לבכות. בשלב מסויים זה השתפר, ואפילו הצלחתי ממש להתקדם מבחינת הישיבה, אבל אי אפשר להגיד שזה היה שיעור וואו במיוחד. אחרי שהשיעור הסתיים ושתינו קצת נרגענו, היא שאלה אותי אם אני רוצה לדבר על זה, והיתה לנו שיחת ונטילציה הדדית של שעה (תוך קירור, טיפול בסוסים וסגירת החווה).
היום יצאתי שוב לרכיבה, הפעם לבד, וגיליתי מהר מאד שאני נורא תפוסה. ממש התבאסתי, כי יום ראשון (כמו שבת בארץ) ולשם שינוי לא היו לי תוכניות אחרות ותיכננתי רכיבה ארוכה. בסוף רכבתי שלושת רבעי שעה ברוטו

ונורא כאב לי. לפחות צ'ואי היה ממש נחמד ועבד יפה על תרגילים לטרליים למרות שהוא שונא אותם. אח"כ ניצלתי את הזמן שהתפנה, כיבסתי את השמיכות, קרצפתי את המגינים, פירקתי את כל הציוד וניקיתי ושימנתי אותו (משימה שנדחתה יותר זמן משראוי להודות). גם פינקתי את צ'ואי בחצי שעה בצד המגרש, איפה שעוד לא כיסחו ויש יופי של תלתן. עד שסיימתי שם הייתי גמורה מרעב ועייפות - היה ממש חם היום, טוב שרכבתי בבוקר - אבל רגועה ומבסוטה.
ולא קשור לסוסים אבל אני בדיוק עומדת להכניס פיתות לתנור - מקווה שהפעם יצא לי עם כיס, תחזיקו לי אצבעות

זה מסוג הדברים שלא מעריכים עד שגרים בחו"ל.