השבוע שלי
היה השבוע השלישי והאחרון של החופשה הגדולה והמצויינת שלי.
היה שבוע מטורף ומלא סוסים (כי בכל זאת סטמפיד... אני אעלה בהמשך תמונות ואספר על אירועי הסוסים בסטמפיד).
ביום שלישי היה לי שיעור רכיבה לא רע אבל קיבלתי הרבה פידבקים לא מרוצים מהמאמנת וגם לא הייתי מרוצה מעצמי. למרות שמאד התאמצתי לא הצלחתי לשבת טוב, האיזון של הרגליים באופן כללי לא היה טוב והרגשתי תסכול רב מכך שכבר היתה לי רכיבה טובה יותר ולא הצלחתי לשחזר אותה. גם מאד כאבה לי הברך (חלק ממה שהפריע לי לשבת כמו שצריך).
ביום חמישי רכבתי בלי שיעור, אבל היה לי פידבק שעזר לי לעבוד - עופר, אישי, הגיע איתי לחווה ולבקשתי הסתכל עלי והעיר לי על הישיבה. ביקשתי ממנו ספציפית להתייחס לעקבים כי לא ציפיתי ליותר, אבל הוא הצליח לתת לי הרבה הערות טובות אחרות, מה שמראה שאחרי שראית ושמעת מספיק לאורך השנים, אתה מפתח קצת עין כבר
היתה רכיבה קשה אבל טובה.
ביום ראשון היה לי שיעור רכיבה מעולה - ליסה, המאמנת, נשארה לראשונה חסרת מילים לנוכח השיפור. אחרי שהיא נזכרה איך לדבר היא שאלה מה עשיתי בין יום שלישי לרכיבה הזו. מתוך היציבה הטובה שהיתה לי, הצלחנו לקפוץ בצורה הרבה יותר טובה, וגם יש לי קצת תמונות שצילמה דניאלה, חברה שלי שמבקרת מהארץ. היחס שלי לתמונות אמביוולנטי - מצד אחד אני מרוצה כי הפוזיציה שלי ממש טובה, מצד שני כמעט בכולן אני עושה פרצופים מגוחכים, וחוץ מזה, לא חשבתי על זה כשאיכפתי וליסה צודקת - חולצה אדומה ושמיכת אוכף סגולה זה חוסר טעם מזעזע
. אין ברירה, צריך לעשות עוד שיעור מעולה והפעם להתלבש יפה יותר ולא לעשות פרצופים.
בתחילת השיעור ליסה דיברה איתי על האפשרות לפרזל לדשא, כי אולי נקפוץ מספיק גבוה, וכי השותפה החדשה - אלי - החליקה איתו בשיעור בשבוע שעבר. הייתי מאד לא בטוחה, זה פרזול יקר יותר וגם ערכת הברגים עולה ביוקר. לקראת סוף השיעור, אחרי שקפצנו בהצלחה גריד של מטר על הדשא, היה ברור לי שאין ברירה ואם אני רוצה להמשיך ככה צריך לפרזל לברגים. לשמחתי אלי הסכימה להתחלק בעלות הפרזול וגם התברר שיש לה ערכת ברגים ובשבוע הבא היא מבקרת את ההורים ותביא אותה איתה.
מצרפת תמונה מאחרי השיעור ביום ראשון.