השבועיים שלי
הברך שלי עדיין עושה לי בעיות והפיזיו מתקדמת לאט (אם כי מרגישים שיפור).
צ'ואי לעומת זאת צולע - התחיל בדיוק כשחזרתי לפעילות יותר נמרצת - ולא לגמרי ברור עדיין למה. בינתיים אנחנו נותנים לו כמה ימי חופש, ובלי קשר רצינו כבר לתאם עם הוט' הזרקה למפרק (האחרונה היתה לפני יותר משנה, וזה מפרק עם בעית מבנה ידועה) אז אנחנו מנסות לתאם את הבדיקה באותו זמן, מה שהוא קצת בעיה כי ליסה רוצה להיות שם והלו"ז שלה בעייתי. זה לא הוט' הקבוע שלנו, זה וט' מנוסה יותר שהיא סומכת עליו יותר, אבל הלו"ז שלו גם לא מאד גמיש (הוא בכיר במרפאה, ואם יש לך מקרה חירום או שעות שלא נוחות לו הוא שולח וט' צעיר יותר).
בקיצור יש מצב שהמנוחה הזו תיקח עוד זמן מה.
בינתיים ביום שני הקרוב אני עושה שיעור על אחד הסוסים האחרים בחווה - שזה אולי לא רע בשבילי, למרות שאני לא מתלהבת כי הוא סוס ממש קטן (מבחינת הגובה - על גבול פוני) ואני לא כ"כ אוהבת לרכב על סוסים קטנים.
נראה.
אני מאד מקווה שזה לא שום דבר רציני. זו לא צליעה חריפה, יותר אי שיוויון בצעד, ולפחות נראה שהוא לא סובל במיוחד.
מה שכן, ברמה מאד אגואיסטית, אני מתוסכלת מהמצב. מאד קיוויתי להתחרות הקיץ, ומאז הסתיו כל פעם משהו אחר מאד מעכב את ההתקדמות שלי ולוקח אותי אחורה. אני יודעת שגם אם העניין עם הרגל יתברר כנון-אישיו ונחזור לרכב במהרה, עדיין יש לי מרחק לעבור על מנת לחזור לכושר עם הבעיה בברך, והעונה הקרובה כבר די בסימן שאלה.
ממש לפני שזה קרה, אחת הבנות בחווה שאלה אותי למה אני לא יוצאת לתחרויות. אמרתי לה שקודם אני צריכה לחזור לקפוץ
היא הציעה לי לצאת למקצה איקסים. וקצת צחקתי בלב, ודוגרי מה אכפת לי, אבל עם כל הכבוד, איקסים זה מה שמתחממים עליו, ואני לא אשפוך למעלה ממאה דולר (הובלה, שכר מאמן, הרשמה לתחרות, דמי ביטוח ופאראמדיק) בשביל לעשות מסלול של איקסים בחווה אחרת. ממש לא. הסברתי לה שעם כמה שעולה לצאת לתחרות אין לי כוונה לבזבז את זה על מקצה שאני לא מרגישה ששווה לי את זה. האמת היא שלדעתי אני אוכל להרשות לעצמי משהו כמו שתי תחרויות בעונה, אז אני רוצה שהן תהיינה אתגר אמיתי, ששווה את המאמץ.