סכל או רגש?

[mach2]

סכל או רגש?

שלום, אני בדילמה. השכל אומר לי x הרגש אומר לי y לא יודעת למי בניהם להקשיב. אני בת 32 אמא ל-2 פירות אהבה. שני ההריונות טיבעי. 3 שנים אני מנסה להתעבר אך לשווא. בדיקות... זריקות טיפולים בהזרעה. אכזבה. הזרע של בעלי לא במיטבו. דילמה:האם לעשות הפרייה? השכל אומר:יש לך 2 ילדים,בן ובת. בשביל מה את צריכה את כל הסבל של הפריות. גדלי את 2 ילדיך ותתחילי להנות מהחיים. להביא ילדים ולגדל זה לא הכל בחיים .תהני מהעולם יש הרבה דברים שאת רוצה לעשות... הרגש אומר:2 ילדים??? זה מעט. יש לך סבלנות חום מצב כלכלי טוב. תביאי עוד ילד שיכניס פלפל למשפחה. הילד הגדול שלך בקרוב בן 9 כל שנה יותר עצמאי. את תתחרטי על זה עוד כמה שנים למה לא התאמצת להביא עוד פרי אהבה. בעלי מצדד את השכל. "בשביל מה את נכנסת לבלגן הזה? בואי נחייה,נעשה חיים, הילדים גדלו נתחיל לצאת איתם לטיולים בחול, נהנה... מה את צריכה את הבלגן מטפלת,בלי שינה בלילה... אבל אם תחליטי שכן אני איתך,תעשי מה שאת רוצה..." מבולבלת לא יודעת למי להקשיב לסכל או לרגש? תודה

 

[פשושית1011]

גם לי זה קרה אחרי ההריון השני לא הצלחתי

|להיכנס להריוןכמעט 4 שנים וזה אחרי 2 הריונות טבעיים לחלוטין, ההגיון אומר למה להילחם ולהסתפק במה שבורכת, אך הרצון והרגש אם שגברו ולאחר טיפול קצר הצלחתנו וגם ילדתי את בתי ה4. תיפעלי לפי הרגש אל תחשיבי לרגע על "הבלגן". בהצלחה.

 

[שירה194]

היי למתלבטת

כאחת שנאלצה לעבור טיפולי פוריות כבר מהילד הראשון, אני יכולה לספר לך כמה תובנות: 1. הטיפול הראשון הוא הלם, את כל השאר לוקחים בהליכה... ומהיכרותי בנות רבות שעברו טיפולים, לא הטיפול הוא מה שמייסר. לרב בנות שעוברות טיפולים לא זכו ל-2 ילדים טבעי, את באה ממקום שהוא לא לחוץ, את לא רואה את כל החברות שלך מביאות ילדים ורק את לא, את לא נשברת מכל שלילי כשיש לך שניים בבית. הזריקות הן משהו באמת לא רציני, אמנם הן יומיומיות אבל כשאת יודעת שיהיה לך עוד ילד זה כ"כ מתגמד. 2. אני כמוך חושבת ששניים זה מעט מדי, יש לנו את הרפואה הכי מתקדמת ממש כאן בארץ ויש רופאים מדהימים (אשמח להמליץ), ייתכן ותוך טיפול או שניים כבר תהיי בהריון, למה לא לנסות? 3. אני מכירה לא מעט חברות שהייתה לבעל בעיית זרע ונכנסו להריון כבר מטיפול ראשון. אני כמובן לא רוצה לטפח תקוות שווא, כן, ייתכן ותצטרכי יותר אבל זה לא שאין לך ילדים, מקסימום תעברי סבב טיפולים כדי להביא את הילד הבא ואז תסגרי את הבסטה. חוץ מזה, מה יותר מדהים מהחזיק גור קטן בידיים??? והריח...אח הריח....

 

[mykal]

אני מבינה את ההתלבטות שלך,

כמי שמתמודדת עם בת שיש לה משאת נפש לעוד ילדים, (גם לה כמוך בן ובת בהריונות טבעיים) כשאני מנסה להרגיע בטיעונים שכליים, אני מבינה שזה מרגיז אותה כפלים, אז אולי לא נכון להתיעץ, אלא להחליט לבד. מה שכן חשוב מאוד זו השופות והאחריות של הבעל, והשאלה אם האמירה--" אני איתך תעשי מה שאת רוצה" זה כדי לא להתעמת, או באמת מוכנות להתאמץ, לקחת אחריות לאורך כל הדרך. אני חושבת שזה פרמטר ממש עקרוני בהחלטה.

 

[אמא מלכה]

כל כך מבינה אותך. נמצאת באותו מצב. אני החלטתי

דיי מהר שאני יעשה הכל כדי שיהיה ילד שלישי, הקושי היה לשכנע את בעלי. באופן כללי הוא הסכים לילד שלישי אבל כשהתברר שצריך התערבויות רפואיות בשביל זה ושהן עולות לא מעט הוא היה בהתנגדות. אני לא לחצתי והיום אנחנו משלימים בדיקות לקראת IVF. לדעתי הרגש צריך לעבוד כאן! עוד 20 שנה אני לא רוצה להצטער שלא עשיתי עוד ילדים כשיכולתי...

 

[ngנוצה1]

מסכימה לגמרי עם אמא מלכה, לא לוותר על

הרגש, למרות המאמצים שידרשו ממך עם הילד השלישי, זה לא תהיה הרגשה נעימה להמצטער שלא עשית ילד שישע כשיהיה מאוחר מידי (מבחינת בגיל) ומניסיון, ילד שלישי זה דבר מתוק שאין לתאר. בהצלחה , מחזיקה לך אצבעות שתקבלי את ההחטה הנכונה ביותר עבורך.

 

[בושמיל]

יש שאלות שרק את יודעת את התשובה

אבל טיפולים זה לא כיף. ההורמונים משפיעים גם כשיש ילד בבית ואז הם משפיעים על הדינאמיקה בבית עם הבן זוג ועם הילדים וגם בעבודה זה לא קל פיזית אבל הקושי הוא בעיקר נפשי לפעמים הדרך קלה ולעמים קשה אני חושבת ששני בני הזוג צריכים להחליט ולהיות שלמים או להקציב X טיפולי הסתגלות הטיפולים גם לא כ"כ זולים (ילד 3 עדיין מסובסד לפי מה שאני שמעתי) בהצלחה בכל כיוון שתבחרו