סיפרתי!!!

סיפרתי!!!

בנות יקרות! ברצוני לספר לכן שסיפרתי להורי שביתן יחידתן עושה את זה עם נוצרי. ועוד חושבת על חתונה איתו. ועוד אוהבת אותו. סיפרתי להם בנפרד. עשיתי הפרדת כוחות. התחלתי מהקשה אל הקל. קודם אבא ואח"כ אמא. הם כמובן לא השתוללו משמחה, אבל מאידך גם לא איימו לנשל אותי מהירושה. אבי, ברגע של חולשה פלט: "אז תעופי מהבית". אבל אח"כ שכח מזה. אימי, שתמיד הצטיינה במעשיות יתר (לעומת אבי, הרגשן יותר), הוכיחה שוב מדוע זכתה בתואר התכליתית שבחבורה, וירתה לכווני שאלות כמו: אתם מתכוונים למסד את הקשר? איפה הוא יעבוד? במה? אתם צריכים לברר...." וכו´. אבא שלי, איים עלי בהתקף לב של בושה (אני רגילה, זה בסדר). כאילו כדי לחזק אותי ואת השקפת עולמי, הטוענת שחשוב הבנאדם עצמו ולא מה יש או אין לו על הראש, הגיעו אלינו בערב שישי זוג חברים של הורי, שבנותיהם חזרו בתשובה. השתיים הגדולות כבר נישאו, בשידוך כמובן, עם גברים דתיים כשרים למהדרין, כמוהן, כ3 חודשים בערך לאחר שסיימו את תהליך החזרה בתשובה. כל זה היה לפני 5 שנים בערך. היום. מה קורה היום. אז ככה: שתיהן התגרשו מבעליהן, גירושין קשים, לאחר שהכשרים הללו נהגו להכותן ולהתעלל בהן. אז עכשיו הן נשארו, כל אחת עם 3 ילדים, גרושות. אני יודעת שאחת מהן הספיקה להתחתן בשנית, כי בחברה הדתית לא מכובד שאישה תחיה לבדה. אחרי סיפור כואב ועצוב שכזה, נראה את אבא שלי קם ואומר לי שיהודים עושים את זה טוב יותר. באהבה לכולם, אני.
 

מרגוט

New member
יהיה בסדר יקירתי

אם אמא שלי התרגלה, כל הורה יתרגל בסוף.. רק צריך הרבה אורך רוח ועצבים חזקים.
 

yaelli10

New member
סינדרלה יקירתי - גם ההורים

שלי חטפו "התמוטטות עצבים" כשסיפרתי להם שיש לי חבר לא יהודי. בפעם הראשונה שאבא שלי ראה את בעלי - הוא אמר שעלו לו קונוטציות של הגוי ההוא מפולין ששבר לו את האף לפני ארבעים שנה... בריב על בחורה נו... טוב... כל מה שאני רוצה לאמר לך שהיום הם מקבלים את בעלי כמו הבן השלישי שלהם. הם אוהבים אותו מאוד.
 

bisty

New member
כל הכבוד לך!

נראה שאתה מתמודדת יפה מאוד וגם תגובך הורייך לא נשמעת לי כל כך גרועה. לפחות יחסית לתגובות אחרות. טוב שסיפרת, מקווה שמעכשיו יהיה קל יותר. מיכל
 

GalGula

New member
יופי! נראה שהם קיבלו את זה יפה ../images/Emo8.gif

הכל יחסי כמובן... אחרי הכל אני בטוחה שקשה לך עם התגובה שלהם, שהיית מעדיפה שיתגאו בך בגלל מה ומי שאת (ובהחלט יש על מה להתגאות, וזה מבלי להכיר אותך) ולא ישחקו לך על המצפון עם התקפי לב של בושה... אבל כנראה שיש מחיר לאהבה... רק רציתי להגיד דבר אחד קטן שלמדתי - אני אישית לא מתכוונת יותר לקחת סיפורי חיים של אחרים וללמוד מהם, כלומר לי יותר לא "עושים את זה" הסיפורים של הילדים של החברים של הסבתא, ומה שקרה להם... בני-אדם מאד שונים זה מזה, לכל אחד מתאים אורח חיים אחר, לכל אחד מתאים ומגיע להתמודד עם טעויות אחרות ועם בחירות שונות... לא מאמינה בהשוואות או בהסקת מסקנות. נכון שתמיד עושה טוב כאילו להוכיח להורים "הנה, תראו מה קרה לבנות של החברים שלכם - והן נישאו ליהודים כשרים"... אבל זה פשוט מסוג הדברים שלא ניתנים להשוואה לדעתי. זה מזכיר לי שכשאני סיפרתי לאמא שלי על הקשר, אז לתוך ההיסטריה שלה השחלתי מין משפט אידיוטי כמו "מה עדיף לך, שאני אהיה עם גבר יהודי אבל נרקומן או אלים??"... היום אני מבינה שזה היה די טפשי...
 
למעלה