סיפור
בסביבות גיל 17, אחרי 4 שנים אינטנסיביות של לימודי קונג-פו עם דגש על אמנות הלחימה, הרגשתי על הגג. הייתי כבר בעל נסיון בקרבות מלאים עם אמני לחימה מנוסים, בעלי חגורות שחורות למיניהם, כולל איזה סיני ממנזר שאולין. הרגשתי מאוד מאוד חזק ובטוח. בעיטה אחת שלי יכלה להדביק גבר ממוצע לקיר, מבלי שהוא אפילו היה מספיק לראות מאיפה היא נחתה עליו. היה לי נסיון גם בלחימה עם "רולות" למיניהם. לא פחדתי מהם. יכולתי להתחמק מהם, לבלום אותם, לתקוף נקודות רגישות בגופם ואפילו לספוג את המהלומות שלהם ללא נזק, אם מאוד רציתי. אני זוכר שהיה מישהו גדול וחזק ושרירי, שכולם (או רובם) במכון פחדו ממנו, הר אדם ממש. הוא שקל יותר מ-100 קילו. אני זוכר שלא הבנתי מה כולם פוחדים ממנו. הן בהתאגרפות, הן בהיאבקות, כיסחתי אותו בקלות, בכל סגנון או סוג קרב שרציתי. פעם אפילו עשינו הפלות ובכלל לא טרחתי לעבוד מהר ועם טכניקה, פשוט אחזתי בו והנחתי אותו על הקרקע. שלטתי באנרגיה שלי, שלטתי באנרגיה שלו, לא היה לו כל סיכוי. ואז יום אחד המורה שלי נתן לי לעשות קרב עם איזה רולה אחרת, פחות מיומנת. הקרב הוסרט בוידאו. חשבתי לעצמי, יאללה, שטויות, הוא לא מאומן. ואז גילית שלמכות שלי אין כל משמעות עבורו. הוא ריחם עלי, היה מאוד רחום, לא תקף אותי בכלל, רק הורה לי לתקוף אותו. שוב ושוב בעטתי בפרצופו, מהקרקע, מהאוויר, בכל צורה אפשרית. בסרט הוידאו שומעים היטב את קולות הנפץ של כל מהלומה ומהלומה שבהן זיכיתי אותו. הסאונד נשמע ממש כמו סאונד של סרט לחימה זול, אבל בהבדל אחד משמעותי: זה אמיתי. בעטתי שוב ושוב בפרצופו, בעוצמה רבה. טראח! טראח! טראח! הוא רק אמר לי "תמשיך, תמשיך..." וזה לא הזיז לו כל כך... ברור היה לי שאם הוא היה תוקף אותי הוא פשוט היה עושה ממני קציצות, עם כל הידע והמיומנות שלי. וזאת בהחלט היתה נקודת מפנה חשובה נוספת (אחת מיני רבות...), בלימודי אמנות הלחימה שלי.
בסביבות גיל 17, אחרי 4 שנים אינטנסיביות של לימודי קונג-פו עם דגש על אמנות הלחימה, הרגשתי על הגג. הייתי כבר בעל נסיון בקרבות מלאים עם אמני לחימה מנוסים, בעלי חגורות שחורות למיניהם, כולל איזה סיני ממנזר שאולין. הרגשתי מאוד מאוד חזק ובטוח. בעיטה אחת שלי יכלה להדביק גבר ממוצע לקיר, מבלי שהוא אפילו היה מספיק לראות מאיפה היא נחתה עליו. היה לי נסיון גם בלחימה עם "רולות" למיניהם. לא פחדתי מהם. יכולתי להתחמק מהם, לבלום אותם, לתקוף נקודות רגישות בגופם ואפילו לספוג את המהלומות שלהם ללא נזק, אם מאוד רציתי. אני זוכר שהיה מישהו גדול וחזק ושרירי, שכולם (או רובם) במכון פחדו ממנו, הר אדם ממש. הוא שקל יותר מ-100 קילו. אני זוכר שלא הבנתי מה כולם פוחדים ממנו. הן בהתאגרפות, הן בהיאבקות, כיסחתי אותו בקלות, בכל סגנון או סוג קרב שרציתי. פעם אפילו עשינו הפלות ובכלל לא טרחתי לעבוד מהר ועם טכניקה, פשוט אחזתי בו והנחתי אותו על הקרקע. שלטתי באנרגיה שלי, שלטתי באנרגיה שלו, לא היה לו כל סיכוי. ואז יום אחד המורה שלי נתן לי לעשות קרב עם איזה רולה אחרת, פחות מיומנת. הקרב הוסרט בוידאו. חשבתי לעצמי, יאללה, שטויות, הוא לא מאומן. ואז גילית שלמכות שלי אין כל משמעות עבורו. הוא ריחם עלי, היה מאוד רחום, לא תקף אותי בכלל, רק הורה לי לתקוף אותו. שוב ושוב בעטתי בפרצופו, מהקרקע, מהאוויר, בכל צורה אפשרית. בסרט הוידאו שומעים היטב את קולות הנפץ של כל מהלומה ומהלומה שבהן זיכיתי אותו. הסאונד נשמע ממש כמו סאונד של סרט לחימה זול, אבל בהבדל אחד משמעותי: זה אמיתי. בעטתי שוב ושוב בפרצופו, בעוצמה רבה. טראח! טראח! טראח! הוא רק אמר לי "תמשיך, תמשיך..." וזה לא הזיז לו כל כך... ברור היה לי שאם הוא היה תוקף אותי הוא פשוט היה עושה ממני קציצות, עם כל הידע והמיומנות שלי. וזאת בהחלט היתה נקודת מפנה חשובה נוספת (אחת מיני רבות...), בלימודי אמנות הלחימה שלי.
love ya michal נ.ב-אין לי מושג מה יהיה כשלי יקרה מצב דומה אחד מהפחדים שלי לעבור לגור לבד זה מאנסים, גנבים וכו´ שידפקו לי על הדלת וינסו להיכנס! אני מתמודדת עם הפחד הזה, מכיוון שכן החלטתי לשכור דירה לבד. רק אני לא יכולה לצפות כרגע את התגובה שלי למצב כזה. עוד עבודה פנימית+שיעורי קונג פו-אני בדרך הנכונה
