עדן חולת אהבה
New member
סיפור...
"עומדת שם בחושך מוחלט בין שבך העצים-דמות, עומדת מפוחדת בין העצים, מרימה מבט בעל תקוות לעבר הירח ומשפילה מבטה מאכזבה, הירח והכוכבים לא תורמים להאיר חלק זה של היער החשוך,חושך ודממה שוררים שם, צעדייה החלשים נשמעים בהמהום, רוצה לרוץ ולברוח אך רגלייה מאכזבות אותה, כל עולמה חרב עלייה, היא חלשה ואין מי שיאיר את דרכה בין החושך לדממה שנמצאים סביבה. היא לבדה בודדה וקר לה, זה לילה שנמשך הרבה זמן ולא נותן לשמש לעלות עליו, אין לה אור והיא במצוקה,היא רוצה להתחמם אבל אין בזרועות מי, כולם פונים לה עורף ומשאירים אותה אם עצמה,מתלבטת בין שני שבילים ליציאה מן היער החשוך, היא רוצה ללכת בדרך אחת אבל חיות טרף שהיא יודעת עליהן מחכות לה בסוף,ואם תלך בדרך השנייה היא תוכל את עצמה מבפנים כי בחרה בדרך השגוייה בכוונה, היא לא יודעת מה להחליט ובינתיים היא עומדת לבדה בחושך מוחלט מאוכזבת מהעולם ומנסה להחליט, היא רואה לפידים בוערים שמתקרבים אלייה, אבל אלו לפידים בעלי משמעות רעה בשבילה כי הם לא באו לחמם אותה אלה לשרוף אותה עד טיפת התמימות האחרונה שבה. היא לא יודעת זאת ורגע לפני שהיא רוצה לפנות לעבר הלפידים ולנטוש את השבילים ,היא מגלה את הרוע שמגיע לעברה ומנסה להמלט,אבל לאן? היא רוצה שיושיטו לה יד לעזרה אבל הדמיון משטה בה אבל רק רגע, היא רואה פתאום ידיים המושטות לעברה ,היא רואה מהשביל אם חיות הטרף-יד ,זאת יד חמה ותומכת והיא רוצה לתפוס אותה ולא לעזוב אותה כדי לעבור את כל הרע שבחייה, ובשביל השני היא רואה יד אבל זאת יד לא אמיתית כי אם אשלייה היא, שרוצה להיראות, היא לא יודעת מה לעשות ונשארת לעמוד במטרה להבין מהות חייה ,אבל הלהבות מתקרבות אלייה והיא מרגישה את חומם מתפשט בגופה ושורף את עורה העדין , ועדיין נשארת להחליט על שביל לבריחה מכל השגעון הזה..."
"עומדת שם בחושך מוחלט בין שבך העצים-דמות, עומדת מפוחדת בין העצים, מרימה מבט בעל תקוות לעבר הירח ומשפילה מבטה מאכזבה, הירח והכוכבים לא תורמים להאיר חלק זה של היער החשוך,חושך ודממה שוררים שם, צעדייה החלשים נשמעים בהמהום, רוצה לרוץ ולברוח אך רגלייה מאכזבות אותה, כל עולמה חרב עלייה, היא חלשה ואין מי שיאיר את דרכה בין החושך לדממה שנמצאים סביבה. היא לבדה בודדה וקר לה, זה לילה שנמשך הרבה זמן ולא נותן לשמש לעלות עליו, אין לה אור והיא במצוקה,היא רוצה להתחמם אבל אין בזרועות מי, כולם פונים לה עורף ומשאירים אותה אם עצמה,מתלבטת בין שני שבילים ליציאה מן היער החשוך, היא רוצה ללכת בדרך אחת אבל חיות טרף שהיא יודעת עליהן מחכות לה בסוף,ואם תלך בדרך השנייה היא תוכל את עצמה מבפנים כי בחרה בדרך השגוייה בכוונה, היא לא יודעת מה להחליט ובינתיים היא עומדת לבדה בחושך מוחלט מאוכזבת מהעולם ומנסה להחליט, היא רואה לפידים בוערים שמתקרבים אלייה, אבל אלו לפידים בעלי משמעות רעה בשבילה כי הם לא באו לחמם אותה אלה לשרוף אותה עד טיפת התמימות האחרונה שבה. היא לא יודעת זאת ורגע לפני שהיא רוצה לפנות לעבר הלפידים ולנטוש את השבילים ,היא מגלה את הרוע שמגיע לעברה ומנסה להמלט,אבל לאן? היא רוצה שיושיטו לה יד לעזרה אבל הדמיון משטה בה אבל רק רגע, היא רואה פתאום ידיים המושטות לעברה ,היא רואה מהשביל אם חיות הטרף-יד ,זאת יד חמה ותומכת והיא רוצה לתפוס אותה ולא לעזוב אותה כדי לעבור את כל הרע שבחייה, ובשביל השני היא רואה יד אבל זאת יד לא אמיתית כי אם אשלייה היא, שרוצה להיראות, היא לא יודעת מה לעשות ונשארת לעמוד במטרה להבין מהות חייה ,אבל הלהבות מתקרבות אלייה והיא מרגישה את חומם מתפשט בגופה ושורף את עורה העדין , ועדיין נשארת להחליט על שביל לבריחה מכל השגעון הזה..."
