סיפור ...

sovlanit

New member
סיפור ...

דיפדפתי באלבום התמונות. חלקן כבר מצהיבות. זו אני שמזדקנת??? הבטתי באלבום ופרץ של נוסטלגיה אפף אותי. בין דפי האלבום מקופלים סיפורים,הנשזרים לכדי סיפור חיי ומתעדים את הרגעים המאושרים. הנה אני כאן,מטיילת עם האחים וההורים, הנה אני בטירונות [תראו אילו חיוכים], הנה אחותי עם הבן הבכור-תינוק קטן חבוק בזרועותיה. והיום? הוא תיכף משתחרר מהצבא. ושם במקום אחר אחי החמוד מכוון את הנשק בזוית בטיחותית, עם ארשת חשיבות על שפתיו. והנה בן הזוג ולצידו אני. אוי,כמה אהבה ניבטת מהעיניים ואיזו תמימות-נעורים. החתונה,אלבום בפני עצמו,מבט אל העתיד. פנים זוהרות מלאות התלהבות ושמחת-נעורים.מבטאות גם תקווה- שביחד נשאר לנצח. והנה סבתא שלי. אישה יפה .עיניים ירוקות בורקות. או,איזו ברית מילה היתה לילדי הבכור. והנה אלבום הברית של הבן השני... כל המשפחה מתכנסת,אוהבת,נרגשת ,מאושרת. פרץ נוסטלגיה עם זכרונות מתוקים שזורים בתמונות דוממות וקפואות. שיש בכוחן לעורר עוצמה כזו של רגשות... הילד שואל שאלות ,מצביע על התמונות ומבטא געגועים לדמויות שחלקן לא ישובו עוד,וזכרם יהיה מקופל באלבום... ומה שלנצח נשאר הוא הזיכרון המתוק והידיעה שבאלבום הכל נשאר כשהיה. האלבום,שתמיד נמצא שם,להזכיר לנו כמה טוב היה אז... ולהרהר ביני לביני ש "כאז כן עתה".... אהבה ועוד אהבה לכולם.בכל רגע.בכל נשימה. ממני אליכם
 

עצמית

New member
וואי, סובלנית

שוררת את עצמך לדעת. זה לא פרץ נוסטלגיה, זה כבר ממש שיטפון... אבל נורא יפה. הנה שיר שקשור לזה, של רחל חלפי, שנקרא "תרגיל בצילום": קח זקן או זקנה וצלם אותם לאחור במצלמה מואצת ראה איך בקצב משתולל הם יזדקפו יעטו לחיים מלאות איך עיניהם ילכו ויבהיקו איך שדיהן יתמלאו איך אבריהם יזדקפו ראה אותם תוך תרגיל צילום בן דקה שועטים באחו ירוק צוהלים כמו סייחים קטנים
 

sovlanit

New member
זה לא שיר גברת

קרקר- זה "מנהרת הזמן" חחחחחחחחחחחחחחחחח טוב,גם אני הייתי פעם צעירה ועכשיו פחות. יש לי עם היופי בעיה רצינית- אומרים לי "תהיי יפה ותשתקי", אז החלק השני ממש קשה לי וזה לשתוק...
 

עצמית

New member
ועוד אחד

תרגיל נוסף בצילום/ רחל חלפי קח ילד או ילדה וצלם בסבלנות תמונה מדי שנה ואז הרץ את התמונות בתזזית על סרט נע קדימה קדימה ראה אותם גדלים ומתעצמים ואז לפתע מתקפלים מצהיבים משחימים גוחנים לאדמה. ואז רגע לפני הנהמה עצור הרץ את הסרט אחורה. תן להם עוד אפשרות
 

sovlanit

New member
נו,וזו לא המציאות???

אתמול הנקתי ו "אם לא מחר אז מחרתיים"- רצים לסידורים לבר מצווה, ולפני שאמרנו "רובינזון קרוזו" או "ג'ק רובניזון "[ העיקר הרובינזון-לא?!] כבר מטפלים בנכדים [רגע,מתי הם הספיקו???] אח,איזה כיף לי. החיים כמו סרטו נע עם התחלה אמצע וסוף בצבעים [ולא בהכרח שחור לבן] תודה לך ,עצמית, על הציטוטים הנהדרים... וזה מה שאני עושה לקראת הפסח- מנקה אבק מזכרונות עלומים... ושש שבע אומרת שאבק זה לא חמץ חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
 

עצמית

New member
קול העם, זה מסוכן

אני מסוגלת להתחיל לשפוך לפה את תוכנם של כל ספרי השירה שאני מחבבת... אמנם מאוד נעים לי לדעת שאת אוהבת את זה, אבל אני חוששת להעיק עם זה יותר מדי. האם זה המקום הנכון לעשות את זה? התכנסנו כדי לקטר על החמות, לא? אני מבחינתי יכולה להמשיך בלי סוף (אין לי חמות)
 
סובלנית - חיים שכאלה!!!!

תקחי הכל ותעשי סרט היום זה לא בעיה להפוך תמונות לסרט ובאחד מימי ההולדת/נישואין/או מועד מתאים תראי לכל המשפחה. חיים שכאלה.
 
למעלה