סיפור
אחר הצוהריים של יום יפה אחד לפני זמן מה ישבתי על שובר הגלים בעירי לדוג.לא שיש לי הצלחה גדולה אבל השקט והשלווה הם שמושכים אותי לכאןהחכה בידי והשמש עומדת לשקוע גלים קטנים רודפים זה את זה באופק אניה מתקרבת לנמל, ואני בוהה בחוט הנילון המתוח לתוך הים ריח הים המוכר נישא באויר במרחק מה מימני שולף דיג חובב דג ומשליך את חכתו לים ואני שוב נועץ מבטי במים מחכה לרטט המוכר שיש דג מחשבותי נודדות למרחקים ומדמין לי הרפתקאות שונות על פירטים ושודדים וכמובן שאני הגיבור לפתע עולה מתוך הים אד קל ולבן עולה ומתקרב אלי אני משפשף את עיניי אך הוא לא נעלם אני מביט לצדדים לראות אם גם שאר הדיגים רואים אך לא האד מתקרב אלי ומקבל צורה של אישה בשמלה לבנה ארוכת שובל שקופה ועדינה היא. הדמות מסתכלת בי ושואלת אותי למה קולה היה כקול הקצף שנמס במים למה היא חוזרת ושואלת ואני שואל למה מה למה אתה דג כאן דגים (מה איכפת לה ביכלל אני חושב)ומתאשת מהר הריי זה לא יכול להיות ושוב היא שואלת למה ואני מתחיל להיתרגז שהיא הוציאה אותי מחלומות הגבורה שלי אני גרה כאן ואתה מפר את שלוות ביתי כאן איפו אני שואל ומביט סביב כאן במים אני חושב שדעתי נעלמה ממיני מדבר אל שום דבר אך היא עונה ואומרת אני גרה כאן בתוך הים שוב אני חושב שהישתגעתי מביט מסביב אבל כולם עסוקים בחכתם עכשיו אני בטוח שאני משוגע למה זה קורה לי והיא בו אראה לך את ביתי ואוחזת בידי אני מיד נסוג בפחד ובבהלת מה אבל היא מושכת בידי ואני מוצא את עצמי במים כאשר אני יוצא מתברר שקפצי לים בבגדי ושאר הדיגים אשר ישבו סביב צוחקים מימני לא נותר לי אלה לצחוק אתם מה היה ואיך ולמה אני לא יודע עד היום
אחר הצוהריים של יום יפה אחד לפני זמן מה ישבתי על שובר הגלים בעירי לדוג.לא שיש לי הצלחה גדולה אבל השקט והשלווה הם שמושכים אותי לכאןהחכה בידי והשמש עומדת לשקוע גלים קטנים רודפים זה את זה באופק אניה מתקרבת לנמל, ואני בוהה בחוט הנילון המתוח לתוך הים ריח הים המוכר נישא באויר במרחק מה מימני שולף דיג חובב דג ומשליך את חכתו לים ואני שוב נועץ מבטי במים מחכה לרטט המוכר שיש דג מחשבותי נודדות למרחקים ומדמין לי הרפתקאות שונות על פירטים ושודדים וכמובן שאני הגיבור לפתע עולה מתוך הים אד קל ולבן עולה ומתקרב אלי אני משפשף את עיניי אך הוא לא נעלם אני מביט לצדדים לראות אם גם שאר הדיגים רואים אך לא האד מתקרב אלי ומקבל צורה של אישה בשמלה לבנה ארוכת שובל שקופה ועדינה היא. הדמות מסתכלת בי ושואלת אותי למה קולה היה כקול הקצף שנמס במים למה היא חוזרת ושואלת ואני שואל למה מה למה אתה דג כאן דגים (מה איכפת לה ביכלל אני חושב)ומתאשת מהר הריי זה לא יכול להיות ושוב היא שואלת למה ואני מתחיל להיתרגז שהיא הוציאה אותי מחלומות הגבורה שלי אני גרה כאן ואתה מפר את שלוות ביתי כאן איפו אני שואל ומביט סביב כאן במים אני חושב שדעתי נעלמה ממיני מדבר אל שום דבר אך היא עונה ואומרת אני גרה כאן בתוך הים שוב אני חושב שהישתגעתי מביט מסביב אבל כולם עסוקים בחכתם עכשיו אני בטוח שאני משוגע למה זה קורה לי והיא בו אראה לך את ביתי ואוחזת בידי אני מיד נסוג בפחד ובבהלת מה אבל היא מושכת בידי ואני מוצא את עצמי במים כאשר אני יוצא מתברר שקפצי לים בבגדי ושאר הדיגים אשר ישבו סביב צוחקים מימני לא נותר לי אלה לצחוק אתם מה היה ואיך ולמה אני לא יודע עד היום