סיפור
היה או לא היה אחר הצוהריים של יום יפה אחד. ישבתי על שובר הגלים לדוג. לא שיש לי הצלתה גדולה ,אבל השקט והשלווה הם שמושכים אותי לכאן. החכה בידי השמש עומדת לשקוע גלים קטנים רודפים זה את זה,אוניה באופק מתקרבת לנמל.ואני בוהה בחוט הניילון המתוח לתוך הים ריח ים מוכר נישא באוויר במרחק מה שולף דייג חובב דג ומשליך שוב את חכתו לים אני שוב נועץ מבטי במים ומחכה לרטט הוכר שמבשר יש דג בחכתי. מחשבותיי נודדות למרחקים ומדמיין לי הרפתקאות שונות על פירטים ושודדים וכמון שאני הוא הגיבור. לפתע עולה מתוך הים אד קל ולבנבן ומתקרב אלי אני משפשף את עיניי אך הוא לא נעלם אני מביט לצדדים לראות אם גם שאר הדייגים מבחינים בו אך לא האד מתקרב אלי ומקבל צורה של אישה בשמלה לבנה ארוכת שובל שקופה ועדינה היא הדמות. היא מסתכלת עלי ושואלת אותי למה? קולה היה כקול קצף הנמס בין הגלים,למה? היא חוזרת ושואלת ואני שואל למה מה? למה אתה דג כאן דגים? מה אכפת לה בכלל אני חושב ומיד מתעשת הריי זה פרי דמיוני זה לא יכול להיות ושוב היא שואלת למה? אני מתחיל להתרגז על שהיא הוציאה אותי מחלומות הגבורה שלי אני גרה כאן ואתה מפר את שלוות ביתי, כאן? איפה כאן? אני שואל ומביט סביב כאן בים היא עונה אני חושב שדעתי התבלעה עלי בגלל השמש אך היא מוסיפה כאן בתוך הים עכשיו אני בטוח שהשתגעתי אני מדבר לאוויר אני מביט מסביב אבל כולם עסוקים עכשיו בחכתם בוא אראה לך את ביתי היא ואוחזת בידי אני נסוג בפחד ובבהלת מהאבל היא מושכת בידי ואני מוצא את עצמי במים וכשיצאתי כולי רטוב מתברר שקפצתי לים בבגדי ושאר הדייגים אשר ישבו מסביב צוחקים ממני לא נותר לי אלה לצחוק יחד אתם מה היה או לא היה עד היום אני לא יודע
היה או לא היה אחר הצוהריים של יום יפה אחד. ישבתי על שובר הגלים לדוג. לא שיש לי הצלתה גדולה ,אבל השקט והשלווה הם שמושכים אותי לכאן. החכה בידי השמש עומדת לשקוע גלים קטנים רודפים זה את זה,אוניה באופק מתקרבת לנמל.ואני בוהה בחוט הניילון המתוח לתוך הים ריח ים מוכר נישא באוויר במרחק מה שולף דייג חובב דג ומשליך שוב את חכתו לים אני שוב נועץ מבטי במים ומחכה לרטט הוכר שמבשר יש דג בחכתי. מחשבותיי נודדות למרחקים ומדמיין לי הרפתקאות שונות על פירטים ושודדים וכמון שאני הוא הגיבור. לפתע עולה מתוך הים אד קל ולבנבן ומתקרב אלי אני משפשף את עיניי אך הוא לא נעלם אני מביט לצדדים לראות אם גם שאר הדייגים מבחינים בו אך לא האד מתקרב אלי ומקבל צורה של אישה בשמלה לבנה ארוכת שובל שקופה ועדינה היא הדמות. היא מסתכלת עלי ושואלת אותי למה? קולה היה כקול קצף הנמס בין הגלים,למה? היא חוזרת ושואלת ואני שואל למה מה? למה אתה דג כאן דגים? מה אכפת לה בכלל אני חושב ומיד מתעשת הריי זה פרי דמיוני זה לא יכול להיות ושוב היא שואלת למה? אני מתחיל להתרגז על שהיא הוציאה אותי מחלומות הגבורה שלי אני גרה כאן ואתה מפר את שלוות ביתי, כאן? איפה כאן? אני שואל ומביט סביב כאן בים היא עונה אני חושב שדעתי התבלעה עלי בגלל השמש אך היא מוסיפה כאן בתוך הים עכשיו אני בטוח שהשתגעתי אני מדבר לאוויר אני מביט מסביב אבל כולם עסוקים עכשיו בחכתם בוא אראה לך את ביתי היא ואוחזת בידי אני נסוג בפחד ובבהלת מהאבל היא מושכת בידי ואני מוצא את עצמי במים וכשיצאתי כולי רטוב מתברר שקפצתי לים בבגדי ושאר הדייגים אשר ישבו מסביב צוחקים ממני לא נותר לי אלה לצחוק יחד אתם מה היה או לא היה עד היום אני לא יודע