סיפור

[aero-pooh]

סיפור

אתמול אחר הצהרים, ממש דקות ספורות לפני הדמדומים, חושך כיסה את העולם. יש טענו כי זה ליקוי חמה, יש טענו כי האל כועס משום שהוא לא אהב את תוצאות הבחירות, ויש אפילו שיאמרו שהשמש פשוט החליטה שנמאס לה ונעלמה. הכל היה חשוך ואי אפשר היה לראות ממטר. בחדשות ניסו לנתח את המצב, לתת הסברים לתושביי הארץ המבוהלת מה קרה שהשמש נעלמה כל כך מוקדם. שבוע עבר והשמש עדיין לא חזרה. התושבים כבר התרגלו לחשכה ולמדו להתאים את חייהם אליה. עם אישונים רחבים והרבה מוטיבציה הם אף הצליחו לנצל את המצב. למצוא את היתרונות בחשכה. יום אחד בא אור מארץ אחרת. הוא כל כך סינוור אותם עד שהם הסתגרו בבתיהם ולא נתנו לו להכנס. האור הרגיש ממש לא בנוח, הוא לא רגיל לתגובה כזאת. מעולם לא היה בארץ שכולה חשכה. הוא היה ממש בודד, כי האנשים לא רצו להסתובב בקרבתו, והחליט לשוב לארצו. שניה לפני שעלה למטוס פנה אליו ילד קטן בשאלה:``אדוני, אתה חושב שיקרה לי משהו אם אצטרף אליך?`` הילד חבש משקפיי שמש עבים במיוחד כדי לא להסתנוור מהאור. ``מדוע הינך רוצה להצטרף אלי?`` שאל האור בתמיהה ``הרי אינך רגיל לאור...`` ``אני חושב,`` אמר הילד ``שזה לא טוב שהאנשים התרגלו לחשכה. ואם השמש לא תחזור אלי אז אני אבוא אליה ואשכנע אותה לחזור להאיר את הארץ.`` ``אתה באמת חושב שתצליח?`` שאל האור. ``אני לא יודע,`` ענה הילד ``אבל אני יודע שאם אני לא אנסה אני בחיים לא אדע.`` חכם הילד, חשב לעצמו האור והסכים לקחת אותו איתו. כשהגיעו לארץ החרת התעוור הילד כי לא היה רגיל לאור החזק אבל הוא הרגיש אותו בגופו. הוא ביקש מהאור לקחת אותו כמה שיותר קרוב לשמש כדי שיוכל לדבר איתה. אני לא חזקה בסופים - יש רעיונות?

 

[tairon]

אני ינסה את האתגר? לא יודע מה יצא

הילד התקרב.. אל השמש חש בגופו. את החום שפלטו קרני השמש ``שמש יקרה התתני לנו שוב תושבי הארץ מאורך וחומך? ואת כה חסרה`` השמש כחכחה בגרונה על פניה כמו תמיד היה פרוש לו החיוך הידוע היאלא עמדה בקסמו של הילד אבל ניסתה להקשות עליו.. ``למה אתם זקוקים לי? הרי התרגלתם לחושך..`` הילד המשיך להסביר לשמש כי ללא השמש החיים על הארץ קרים ואין בהם טיפת אור ולא חום והצמחים נובלים כי ללא קרני השמש חשים מיותמים השמש לאורך כל ההסבר של הילד חייכה חיוך ענקי... והמשיכה ``חומד של ילד תאמר לי אתה אבל לא תראה אותי מה יצא לך מזה?`` הילד חייך אל השמש שממש נמסה למראה החיוך של הקסם הרך ``אני אחד מיני רבים ואם אוכל להשיב אותך אל חיינו זה יהיה שכרי`` השמש לא יכלה לעמוד יותר בהסברים של הילד הושיטה לו קרן של יד ו..... (ופה אני נעצר כי....מישהו פה ימשיך אותי.......!!!!)

 

[@tagel]

המשך

הושיטה לו קרן יד... התקרבה עד לכדי נגיעה ונעצרה כמו קפאה במקומה. ``לא אוכל לעשות זאת ילדי``, דיברה אליו השמש, ``כה צעיר אתה וענוג, מה לך כי תרצה לשלם מחיר כה יקר בעבור מעט אור?``. הילד התבונן בעיניים קרועות לרווחה, לא מסתנוור, הרי הוא בין כה כבר עיוור, החריש מספר רגעים ואז פנה אל השמש... ``אמת כי צעיר אני, לא טעמתי את טעם החיים עדיין, לא מצאתי את ייעודי, אך עדיין אני מאמין בך שמש יקרה, השינוי שתביאי לבני עמי, ערכו לא יסולא בפז, לא ישווא לאוצרות.`` הנער המתין רגע או שניים ואז המשיך...``יודע אני כי ברגע שתשלחי בי קרן אור יישארו בי מספר שעות לחיות לפני שיכלה החום את גופי, אבל אפילו מספר רגעים להאיר לבני עמי יספיקו לי.``. ``לא קורבן אחד ולא שניים ימצאו את מותם בחיפוש אחר האושר, ילד או נער, מקבל אני עלי את המשימה ומבטיח לעמוד בה בכבוד``. שלחה השמש את קרנה וברגע בו נגעה בלבו נפל אפיים ארצה זועק מכאב. לאחר רגע קט התרומם הילד והוא זוהר כולו הודה לשמש ויצא בדרכו למקום הולדתו.

 

[aero-pooh]

המשך2

בדרך חזרה הוא כל כך קרן שכולם הפנו את מבטם אליו. ``מיהו הילד הקורן הזה?`` התלחשו בכל פינה. עוד שעה והוא כבר שם....בארצו האבודה. כשהגיע לארצו שוב הרגיש קור, החושך הזה. הוא הילך לו ברחוב, הביט סביב סביב, בלי לראות יכל לדמיין מה יש שם. ואז הוא קרא: שמש שמש...איפה הקרני אור שהבטחת לי?

 

[אהובה.א]

להמשיך?

וכך הלכה עימו יד ביד ולא עזבה אותו לרגע... מידי פעם היתה עייפה והלכה לישון ולקחה את הילד המקסים עימה וכשהתעוררה - נשקה לו בלחי נשיקת בוקר טוב מישהו יודע מה ההמשך?

 

[tairon]

פו אהבתי את הרעיון הרמתי את הכפפה

תודה על רעיון מקסים... מקווה שמי שימשיך אחרי גם יהנה כמו שאני מצאתי את עצמי נהנה נקווה רק שהתוצאות הסופיות יהיו לשביעות רצון של כולנו תודה

 

[aero-pooh]

תודה

תודה על שיתוף הפעולה אני אשמח להביא עוד כמה כאלה אם תרצו.. יאלה! סוף לסיפור..

 

[Silk]

נסיון ראשון, תהיו רחמניים...אני חדש

האור חזר אל ביתו, הרי השמש היא אימו. כאשר נכנסו לביתו של האור, אמר האור לילד לשבת על הכיסא בכניסה, והוא יקרא לאימו, השמש, על מנת שיוכל לדבר איתה. יצאה השמש מן המטבח (סליחה על השוביניזם), ראתה שבנה האור חזר מן הארץ הרחוקה, וחיבקה אותו חיבוק גדול. אח``כ הסתכלה השמש על הילד העיוור, ושאלה את בנה מה הילד עושה פה. בזמן שהאור מסביר לאימו למה הילד הצטרף אליו, יצא בן אחר, תאום של האור. (הרי לשמש הרבי קרני אור, וכולם תאומים אחרי הכל...), התאום החל לדבר עם הילד על עולמו, ואיך בני עמו מסתדרים ללא בני השמש, אשר מביאים חיים לכל מקום שהם נמצאים בו, והילד סיפר לו איך בני עמו הסתגלו לחושך, אך סיפר לו מה גדולה הטרגדיה, כאשר כל הצמחים מתים, כל הבע``ח נאבדים. לבסוף סיפר לו הנער על מה שקרה כאשר האור הגיע, ואיך האנשים דחו אותו מהם, והרחיקו אותו כיוון שלא היו מסוגלים להתמודד איתו. התאום הביט עליו במבט רציני, ואז הלך משם. השמש הסתכלה על הילד, ושאלה אותו, ``מה רצונך ילד?מדוע באת לפה למרות שידעת שאתה עלול לאבד את ראייתך, חוש החשוב מאוד לבני מינך?`` ענה לה הילד, ``בשדות של אור, פעם הייתי מטייל. הייתי רועה בכפרי, ועם הכבשים שלי הייתי מטייל, אך כיום, כאשר אין אור בסביבה, הכבשים שלי נאבדו, ואין לי שום דרך למצוא אותן, העשב לא גדל יותר, ואין לי איך להאכיל אותן. האור הוא בשבילי מקור חיים, ובלעדיו חיי אינם חיי`` (קלישאה מוכרת מאיפשהו לא?). הסתכלה עליו השמש בתמיהה, כיצד ילד כזה צעיר חושב על דברים כל כך עמוקים? הביטה עליו מבט חודר ואמרה, ``שלחתי את בני אור, זה שהביא אותך לכאן, והוא אמר לי שבני עמך לא רצו בו, אם כך כיצד אני יכולה לעזור אם אין אתם רוצים כל קשר איתנו?``. חשב הילד זמן רב, ולבסוף אמר לשמש, אחזור נא אל עמי, ואדבר איתם, אם ירצו הם בשובך, אני אקרא לך, ואם לא...אני מקווה שיהיה טוב``. השמש הביטה בילד בתמיהה, בגיל כה צעיר, לוקח על עצמו אחריות כה גדולה, ועל הערכתה, החליטה לתת לילד מתנה, על מנת שיוכיח להם שפגש את השמש עצמה, ואשר דיבר איתה, נתנה לו תליון, אשר זהר כל הזמן. יצא הילד בחזרה אל ארצו, לפגוש את בני עמו. כאשר חזר, כל האנשים פנו אליו בדאגה ושאלו אותו לאן נעלם וכיצד התעוור, סיפר להם הילד, שהוא הצטרף אל האור אשר היה אצלם, בדרכו אל אימו השמש, ושדיבר איתם. כהוכחה הראה להם את התליון הזוהר שלו, כל האנשים כיסו את עיניהם מהר, כיוון שלא רצו להתעוור, והביטו בתמיהה בילד ושאלו אותו, ``מי מינה אותך להיות הנציג שלנו אצל השמש?`` הביט הילד בהם בתמהון ולא הבין, למה הם מרחיקים אותו ולא נותנים לו להחזיר את השמש ואת בניה אל הארץ להביא שלום, צמיחה וחזרה אל החיים הטובים. לפתע איש אחד זרק אבן על הילד, וכל האנשים החלו גם לזרוק אבנים עליו. אנשים מטבעם לא אוהבים שינויים, ולאחר שהתרגלו למשהו, לא ירצו לשנות אותו בשביל משהו לא בטוח ביעילותו, ולכן מעדיפים הם לסלק מבינהם את הבעייתיים, וכך החלו לזרוק על הילד אבנים. לפתע התליון של הילד החל להאיר מסביבו, וכל אבן אשר נזרקה על הילד, חזרה אל הזורק שלה. הילד שמע את הקולות המוזרים, אך לא הבין מה קרה, כיוון שאף אבן לא פגעה בו.לפתע החל התליון לעשות אור חזק, ויצאו ממנו הרבה תאומים של האור, כולם מפיצים אור בכל מקום. האנשים מסביב החלו להכנס לחרדה, כיוון שהם אינם רגילים לאור, והאור ממש פגע בהם קשה, הם כיסו את עיניהם והתחננו לרחמים. לבסוף הגיע השמש עצמה אל האדמה, ודיברה חזק אל האנשים. ``ברחתם ממני, ומפני כל בני, הרחקתם אותנו מפניכם, ואנחנו שקלנו ברצינות לנטוש אותכם לצמיתות, לאחר שלא התייחסתם ונידיתם את בני ששלחתי לפה.אך כאשר הוא חזר, הוא הביא איתו את הילד הזה, אשר הסכים להקריב את ראייתו, רק בשביל שאתם לא תסבלו, ותחיו בחושך תמידי כל החיים שלכם. אתם אולי מאמינים שהחושך עושה לכם טוב, ויכולתם להתרגל אליו, אבל תחשבו מה היה קורה מסביב אם הכל היה חושך?חיים הרי לא יכולים להתקיים ללא אור. רק בגלל ילד זה, החלטנו לתת לכם עוד סיכוי, והילד התנדב בעצמו לבוא ולהפיץ את השמועה, שאנחנו מוכנים לחזור. במקום לשמוח, ולעודד את הילד, אתם זורקים עליו אבנים ומקללים אותו, לכן אנשי האיזור הזה יסבלו לתמיד, מחסרונו של האור, כאשר באדמות מסביב, יהיה אור, וכל מי שירצה לחיות באור, תמיד יהיה מוזמן, כמובן שהוא יצטרך להתחייב שהוא מקבל את האור בכל מאודו, אנחנו נעזור לכם להתרגל אלינו בהדרגה, על מנת שלא תתעוורו, כמו שהילד היה מוכן להקריב למענכם. אך כל מי שיושב פה, וזרק אבן על הילד, לעולם לא יורשה לחזור אל האור, הוא ישאר בביתו, ישרוד ממה שיש לו, ויגווע, עד סוף חייו. זה יהיה עונשכם, לחיות בחושך, ללא תקווה להתפתחות, לשמחה ולקדמה.`` אח``כ נעלמה השמש עם כל בניה, וגם הילד נעלם איתם. חלק מהמשפחות אשר לא נטלו חלק במעשה הנוראי, של סקילת הילד המביא תקווה, ארזו את כל חפציהן, ויצאו אל האור, כמו שהובטח להם. הם יצאו בשיירה, כאשר הם מסתמכים רק על הקול, כיוון שאין כל אור. לפתע, כאשר חצו נקודה מסויימת, הם היו באור, והם התפלאו מהיופי הנהדר של הדברים. הם שומעים לא רחוק מהם שריקות של ילד, וקולות של כבשים, שם הם רואים את הילד העיוור, מסתובב לו עם הכבשים שלו, שמח ושליו. באו אליו ואמרו לו, ``רצינו רק מאוד להודות לך על כל מה שנתת לנו, על התקווה``. אמר להם הילד`` תמשיכו מכאן לתחתית ההר, בני השמש בנו לכם ישוב שבוא תוכלו להשתכן, לחיות באושר``. שמחו האנשים והלכו אל הישוב ואיכלסו אותו, והם חיים להם באושר ופשטות עד עצם היום הזה בעולמם שלהם, בעוד ששכניהם, אשר חיים באפילה, שסקלו את הילד, מנסים מדי פעם לברוח החוצה, אך בני השמש תמיד עומדים מוכנים, ולוכדים אותם ולא נותנים להם להתחמק אל שטח האור. וכך חיו להם באושר האנשים אשר באור, ובדיכאון האנשים שבחושך. (סיום דרמטי בשבילך טווינה). והשמש סלחה לכל האנשים שחיו באור, היא וכל בניה נתנו את כל עזרתם לאנשים להשתקם ולבנות הכל. -סוף-

 

[aero-pooh]

וואו!

זה ארוווווווווך... אבל נחמד

 

[Silk]

תודה באמת...

גם אני אוהב אותך טווינה...

 

[aero-pooh]

דאמט, טווין

מכוווווות?!

 

[Silk]

Twins Forever

בטח לעיני כל הפורום נוכיח את האהבה שלנו... נלך מכות אני עד חייב לך על ה...``תמונת שער`` נכנה את זה...