סיפור.

[אמא של Uri]

סיפור.

לפני כמה שבועות הלכתי עם אוּרי למשחקיה כאן ע"י הביתה. היה נורא ואיום. מקום לא בטחותי. ילדים מגלאים שונים ובתוך בריכת כדורים בקיצור היינו אולי 5 דקות וברחנו. כשבקשתי לדבר עם הבעלים טענו באזני שאי-אפשר. פניתי ל"אמון הציבור" וראו איזה פלא.... המקום עם שלטים מאירי עיניים. יש הגבלות לגיל הילדים. האחראית לא רק לוקחת כסף ושותה קפה אלא גם מסתכלת ובוחונת... כנראה שצריך להתלונן.... יום נהדר.

 

[נועם@בת]

מצד אחד חבל שצריך להתלונן

אבל מצד שני, וסליחה על שמץ הציניות, מזל שתלונות בכלל עוזרות. אני תמיד מבטיחה לעצמי להתלונן, אבל בסוף מתעצלת ולא עושה כלום. כולכבוד לך שהתלוננת, וכלהכבוד להם שהתייחסו. אגב, מה זה אמון הציבור? בתיה

 

[אמא של Uri]

נכון אבל...

מה שמעניין את בעל הבית זה מן הסתם להרויח עוד כמה וכמה שקלים. אני אז כל כך כעסתי, הרגשתי שאני משלמת 25 שח כדי שבני יפגע.... ממש ככה. נכון שזה מנג'ס להתלונן וכאלה אבל אני מאד שמחה שעשיתי את זה, אמנם אניעם אוּרי כבר לא אלך לשם אבל לפחות אחרים יהיו בטוחים. אמון הציבור... מתוך האתר שלהם: "אמון הציבור הוא מלכ"ר הפועל לקידום הגינות בעסקים. אמון הציבור אינו ארגון צרכנים והוא במעמד ארגון מידע צרכני. בראש הארגון עומדת גלית אבישי, בעבר מנכ"לית המועצה הישראלית לצרכנות ורשות ההסתדרות לצרכנות." מצרפת גם לינק ... התכלס הוא שהם פעלו... ודי במהירות. יום נהדר.