סיפור
סיפור בחצות ליל אוגוסט לוהט ישנתי על הספה בסלון. הסלון מרוחק מהכביש כ 10 מ´. פנס הרחוב היה מקולקל, חשיכה מוחלטת. תוך שינה עמוקה חדר לראותיי עשן מפלט. הקצתי, הבטתי החוצה, ראיתי רכב חונה בחשיכה, מנוע פועל, והעשן זורם לחלוני. יצאתי לבדוק. הנהג הסתתר בחשיכת הרכב. ביקשתי זהותו. ענה. ביקשתי כי יכבה המנוע. כיבה. שאלתי למעשיו. אמר. יושב, מה? אסור? אמרתי, לא, אבל זה טורד את מנוחתי. אולי תעבור קדימה קצת. סירב. הערתי את בעלי. הוא ירד, וביקש שהנהג ייסע משם. סירב. בעלי אמר לו שמזמין משטרה. עלה חזרה לקומה השנייה וירד עם טלפון אלחוטי ואקדח (ברישיון). הנהג ראה את בעלי יורד במדרגות ונמלט. התקשרנו למשטרה והתלוננו. אמרו, כן הבחור נמצא פה ומתלונן נגד בעלך על איום בנשק. אמרתי להד"ם. אמרו אוקיי, נסגור את החקירה. למחרת התקשרו מהתחנה ותבעו הגעת בעלי לעדות באשמת איום בנשק. בעלי מסר את כל הפרטים כולל העובדה שאני העדה הראשית וכי ישנם עוד שני עדים. החקירה נמשכה 8 חודשים בסופה הומלץ להעמיד את בעלי לדין. ההמלצה נמסרה לתובע אך הוא החליט תוך 24 שעות לסגור את התיק מחוסר ראיות, אשמה וכו´. בעלי ביקש את צילום התיק וחשכו עיניו. החוקר הוסיף לעדות הנהג כל מיני פרטים לתלונה שאפילו לא נאמרו על ידו (המתלונן). הגדיל ועשה ראש משרד החקירות והוסיף עוד כהנה וכהנה אמירות שלא נאמרו ולא נטענו על ידי המתלונן. כל התיק הוגש לבית משפט ולמשרד הפנים בתביעה לשלול את רישיון האקדח (אשר הוצא להגנה על מתיישב בקו עימות בצפון), ללא ידיעתו של בעלי כלל. כל התיק הוצא מהקשרו על ידי החוקרים. לא נחקרו עדים נוספים, לא נבדקו אמירות שיקריות של המתלונן לנסיבות שהותו בחצות מול ביתי. כלום. התיק כעת בבית משפט מחדש, עם תביעת בעלי לחידוש החקירה בו. העניניים נמשכים באיטיות. האם ניתן לפרסם את הפרשה או שהיא עשוייה להיות חסויה מבחינת המשטרה? היכן ניתן לפרסם וכיצד עושים זאת? אני לא מעוניינת שבעלי יפנה למח"ש. אני לא מאמינה בשוטרים שחוקרים שוטרים. אני מאמינה לבית משפט השלום, אבל הענינים שם יגעים. אני גם לא מוכנה להטיל עומס נוסף על כוחות הבטחון ובכללם המשטרה, המגינה עלינו מפני פיגועים. מה צריך לעשות כדי לזרז את הטיפול? אני חיה בפחד מתמיד מפני חדירות של מחבלים לאזור הצפון. האקדח היה הביטחון שלי. לא מזמן חוסלו שני מחבלים במרחק יריקה מביתי. תודה.
סיפור בחצות ליל אוגוסט לוהט ישנתי על הספה בסלון. הסלון מרוחק מהכביש כ 10 מ´. פנס הרחוב היה מקולקל, חשיכה מוחלטת. תוך שינה עמוקה חדר לראותיי עשן מפלט. הקצתי, הבטתי החוצה, ראיתי רכב חונה בחשיכה, מנוע פועל, והעשן זורם לחלוני. יצאתי לבדוק. הנהג הסתתר בחשיכת הרכב. ביקשתי זהותו. ענה. ביקשתי כי יכבה המנוע. כיבה. שאלתי למעשיו. אמר. יושב, מה? אסור? אמרתי, לא, אבל זה טורד את מנוחתי. אולי תעבור קדימה קצת. סירב. הערתי את בעלי. הוא ירד, וביקש שהנהג ייסע משם. סירב. בעלי אמר לו שמזמין משטרה. עלה חזרה לקומה השנייה וירד עם טלפון אלחוטי ואקדח (ברישיון). הנהג ראה את בעלי יורד במדרגות ונמלט. התקשרנו למשטרה והתלוננו. אמרו, כן הבחור נמצא פה ומתלונן נגד בעלך על איום בנשק. אמרתי להד"ם. אמרו אוקיי, נסגור את החקירה. למחרת התקשרו מהתחנה ותבעו הגעת בעלי לעדות באשמת איום בנשק. בעלי מסר את כל הפרטים כולל העובדה שאני העדה הראשית וכי ישנם עוד שני עדים. החקירה נמשכה 8 חודשים בסופה הומלץ להעמיד את בעלי לדין. ההמלצה נמסרה לתובע אך הוא החליט תוך 24 שעות לסגור את התיק מחוסר ראיות, אשמה וכו´. בעלי ביקש את צילום התיק וחשכו עיניו. החוקר הוסיף לעדות הנהג כל מיני פרטים לתלונה שאפילו לא נאמרו על ידו (המתלונן). הגדיל ועשה ראש משרד החקירות והוסיף עוד כהנה וכהנה אמירות שלא נאמרו ולא נטענו על ידי המתלונן. כל התיק הוגש לבית משפט ולמשרד הפנים בתביעה לשלול את רישיון האקדח (אשר הוצא להגנה על מתיישב בקו עימות בצפון), ללא ידיעתו של בעלי כלל. כל התיק הוצא מהקשרו על ידי החוקרים. לא נחקרו עדים נוספים, לא נבדקו אמירות שיקריות של המתלונן לנסיבות שהותו בחצות מול ביתי. כלום. התיק כעת בבית משפט מחדש, עם תביעת בעלי לחידוש החקירה בו. העניניים נמשכים באיטיות. האם ניתן לפרסם את הפרשה או שהיא עשוייה להיות חסויה מבחינת המשטרה? היכן ניתן לפרסם וכיצד עושים זאת? אני לא מעוניינת שבעלי יפנה למח"ש. אני לא מאמינה בשוטרים שחוקרים שוטרים. אני מאמינה לבית משפט השלום, אבל הענינים שם יגעים. אני גם לא מוכנה להטיל עומס נוסף על כוחות הבטחון ובכללם המשטרה, המגינה עלינו מפני פיגועים. מה צריך לעשות כדי לזרז את הטיפול? אני חיה בפחד מתמיד מפני חדירות של מחבלים לאזור הצפון. האקדח היה הביטחון שלי. לא מזמן חוסלו שני מחבלים במרחק יריקה מביתי. תודה.