סיפור ../images/Emo119.gif
היום הגעתי לעבודה על אופניים. אולי זה נראה לכם בנאלי או סתמי, אבל בשבילי זה וואו. אני הכי לא בכושר שאפשר. וגם מאוד חלשה פיזית. אני רוצה לעשות את זה כבר כמה זמן, אבל לא יישמתי עד כה. ואני מפחדת: חצי שעה הלוך ועוד לחזור אחר כך.....יא וואראדי !....
בכל זאת, החלטתי ועשיתי. יצאתי מוקדם יותר, שלפתי את האופניים שכבר חודשים לא נגעתי בהן... והתחלתי לדווש. שמתי לב כבר בהתחלה שאין לי מספיק אויר בגלגלים, אבל אמרתי לעצמי, נו, יאללה, מה יכול להיות, אני אסע....... נסעתי, נסעתי, נסעתי ודי מהר התחלתי להרגיש שאין לי כוח.....ואיך אני אעבור את כל המרחק הזה......זיהיתי שהבעיה היא שהאופניים פשוט לא זזות (בגלל שאין אויר בגלגלים, החיכוך מאוד גבוה), אבל אמרתי לעצמי, טוב אני גם לא בכושר......נו מה יהיה....... פחדים......כעסים.......פחדים....כעסים......... מעגל....... (ואיפה הויפסנה שלי עכשיו? הצילו !). כשתחנת הדלק היתה כבר ממש קרובה, חמישים מטר, פשוט ירדתי מהאופניים והלכתי עד לשם ברגל. מילאתי אויר. היה לי עוד חלק של נסיעה בעליה וכבר כולי היתי בחילה אחת גדולה מרוב מאמץ, סחרחורות ויואו יואו יואו, מה שהלך לי בפנים......
.... וזהו. בזה זה נגמר. המשך הדרך היה קל קליל קלולי, תוך עשר דקות הגעתי, גאה ומאושרת לעבודה, קשרתי את האופניים בגאווה ! והתחלתי את היום בשמחה. הדרך בחזרה היתה קלה ונוחה וקצרה...... ולמה אני מספרת לכם את זה ? בגלל שלפעמים סיבות כל כך חיצוניות, כל כך מובנות מאליהן, יכולות לערער כל כך את האמון שלנו בעצמנו. וחבל. אני כעסתי על עצמי : למה לא מילאתי את האויר אתמול? למה לקחתי על עצמי משימה קשה מהתחלה? למה במצב שאין דרך חזרה ויש לחץ זמן? ופחדתי: אולי לא אצליח להגיע? אולי ארגיש כל כך רע שלא אוכל לעבוד? אולי האופניים מקולקלות? אולי אני כל כך לא בכושר כי משהו לא בסדר אצלי? ומה בסוף? סתם חסר אויר. מקווה שהסיפור
מדבר גם אליכם. אני למדתי עוד משהו היום
.
היום הגעתי לעבודה על אופניים. אולי זה נראה לכם בנאלי או סתמי, אבל בשבילי זה וואו. אני הכי לא בכושר שאפשר. וגם מאוד חלשה פיזית. אני רוצה לעשות את זה כבר כמה זמן, אבל לא יישמתי עד כה. ואני מפחדת: חצי שעה הלוך ועוד לחזור אחר כך.....יא וואראדי !....
