סיפור שכתבתי...חלק ראשון
סיפור שקרה...או שלא.... זה היה באחד מימי שני ...סתם יום שני רגיל ביותר. השעה היא 5 אחה"צ אישתו היתה בעבודה...כמו בכל יום שני אחה"צ. אבי ( גבר כבן 40 נשוי+3) חזר הביתה מהעבודה. שני הילדים הגדולים היו בעיסוקיהם כרגיל...הבן במחשב..הבת בצופים. והוא מבלה עם הבת הקטנה בת ה-7. לאחר כחצי שעה...הקטנה אומרת "אבא תיקח אותי לירדן", הוא מתקשר לביתה של ירדן-חברתה הטובה של ביתו, כדי לשאול אם אפשר להביא את הילדה לשם..."אין בעיה ..בכיף אומרת האם ", ותוך כ- 10 דקות הוא מצלצל בדלת דירתם.... האם פותחת את הדלת...ומייד כשנפתחת הדלת , הוא מרגיש שמשהו קורה לו...האם מברכת אותו לשלום...והילדות (שהיו חברות טובות) מייד רצות לחדר הילדים לשחק.... הוא נשאר קפוא על מקומו למספר שניות...עד שהתעשת. אימה של ירדן- אישה כבת שלושים וחמש עמדה בדלת בשמלת בית קצרה למדי ואפילו מרושלת משהו...ויחפה . הוא עמד על מיפתן הדלת והרגיש לפתע מעין חום פנימי שהתפשט תוך שניות בכל גופו. מירי ( אימה של ירדן ), עמדה מולו וגם היא כמו קפאה על מקומה.... לאחר מס' שניות (שנראו ארוכות למדי), הצליחה מירי להתעשת ...ובחיוך נבוך במקצת הזמינה אותו להיכנס.. " בוא שב...תשתה משהו " , " תודה...אני קצת ממהר " השיב מהסס , אך נכנס בכל זאת , "...טוב רק שתיה קרה " אמר לבסוף. היא חזרה מהמטבח עם מגש ועליו שתי כוסות קולה....ותוך שהיא מגישה לו...נפגשו שוב מבטיהם. היא התישבה מולו ושאלה לשלום אישתו שרית והילדים האחרים......אך הוא חש שדבריה כמו חולפים לידו, במשך הדקות הקצרות שישב מולה הירגיש כמעין רטט פנימי בלתי פוסק בכל גופו...,ובקושי הצליח לסנן מידי פעם תשובות סתמיות של כן ולא לשאלותיה. התחושות שחש הפחידו אותו במיקצת והוא מיהר לקום ...תוך שהוא טוען שחייב ללכת ושאל מתי לבוא לקחת את הילדה.....אך היא עצרה אותו לפתע .." חכה שנייה המורה נתנה לירדן בטעות מכתב שהיה מופנה אליכם...אני אביא לך אותו" . , לאחר מספר שניות הושיטה לידו את המכתב. "תודה" אמר, נפרד ממנה לשלום ואמר שיחזור מאוחר יותר לקחת את ביתו. בדרכו הביתה , שלף את המכתב שקיבל מאימה של ירדן. הוא ממש קפא על מקומו כשראה את תוכן המכתב... " חייבת להודות שגרמת לי לתחושות מאוד חזקות... אשמח אם תתקשר אליי בהזדמנות...מס' הנייד שלי הוא: 050-6623584 מירי ...(אמא של ירדן) " כשהתאושש לאחר מספר דקות, והרגיש שהצבע חוזר לפניו, קיפל את המכתב מספר קיפולים ותחב אותו במהירות עמוק לכיס מכנסיו. למחרת בבוקר כשישב במשרדו...בקושי הצליח להתרכז בעבודה. הוא נאלץ לדחות מספר טלפונים, בטענה שהוא עסוק בעיניין דחוף מאוד. כל נסיונותיו לא לחשוב על מה שקרה לו אתמול, עלו בתוהו. למרות ששמע סיפורים רבים במהלך חייו על פרשיות שונות של יחסים מחוץ למסגרת הנישואין, שחלקן קרו אפילו לכמה מחבריו הטובים ביותר, תמיד היה משוכנע שלו זה לא יקרה.....כי הרי הוא באמת אוהב את אשתו שרית , והרי היחסים ביניהם כל כך טובים...כל כך מלאים...כל כך מספקים , אך הנה חש לפתע בבת אחת שמשהו חזק ממנו-מעין כח מסתורי כמו משתלט עליו ופשוט הופך אותו לחסר יכולת להתנגד. הוא הוציא מכיסו את "המכתב" קרא אותו שוב ושוב והחזירו שוב לכיס...וחזר והוציאו שוב ושוב...
סיפור שקרה...או שלא.... זה היה באחד מימי שני ...סתם יום שני רגיל ביותר. השעה היא 5 אחה"צ אישתו היתה בעבודה...כמו בכל יום שני אחה"צ. אבי ( גבר כבן 40 נשוי+3) חזר הביתה מהעבודה. שני הילדים הגדולים היו בעיסוקיהם כרגיל...הבן במחשב..הבת בצופים. והוא מבלה עם הבת הקטנה בת ה-7. לאחר כחצי שעה...הקטנה אומרת "אבא תיקח אותי לירדן", הוא מתקשר לביתה של ירדן-חברתה הטובה של ביתו, כדי לשאול אם אפשר להביא את הילדה לשם..."אין בעיה ..בכיף אומרת האם ", ותוך כ- 10 דקות הוא מצלצל בדלת דירתם.... האם פותחת את הדלת...ומייד כשנפתחת הדלת , הוא מרגיש שמשהו קורה לו...האם מברכת אותו לשלום...והילדות (שהיו חברות טובות) מייד רצות לחדר הילדים לשחק.... הוא נשאר קפוא על מקומו למספר שניות...עד שהתעשת. אימה של ירדן- אישה כבת שלושים וחמש עמדה בדלת בשמלת בית קצרה למדי ואפילו מרושלת משהו...ויחפה . הוא עמד על מיפתן הדלת והרגיש לפתע מעין חום פנימי שהתפשט תוך שניות בכל גופו. מירי ( אימה של ירדן ), עמדה מולו וגם היא כמו קפאה על מקומה.... לאחר מס' שניות (שנראו ארוכות למדי), הצליחה מירי להתעשת ...ובחיוך נבוך במקצת הזמינה אותו להיכנס.. " בוא שב...תשתה משהו " , " תודה...אני קצת ממהר " השיב מהסס , אך נכנס בכל זאת , "...טוב רק שתיה קרה " אמר לבסוף. היא חזרה מהמטבח עם מגש ועליו שתי כוסות קולה....ותוך שהיא מגישה לו...נפגשו שוב מבטיהם. היא התישבה מולו ושאלה לשלום אישתו שרית והילדים האחרים......אך הוא חש שדבריה כמו חולפים לידו, במשך הדקות הקצרות שישב מולה הירגיש כמעין רטט פנימי בלתי פוסק בכל גופו...,ובקושי הצליח לסנן מידי פעם תשובות סתמיות של כן ולא לשאלותיה. התחושות שחש הפחידו אותו במיקצת והוא מיהר לקום ...תוך שהוא טוען שחייב ללכת ושאל מתי לבוא לקחת את הילדה.....אך היא עצרה אותו לפתע .." חכה שנייה המורה נתנה לירדן בטעות מכתב שהיה מופנה אליכם...אני אביא לך אותו" . , לאחר מספר שניות הושיטה לידו את המכתב. "תודה" אמר, נפרד ממנה לשלום ואמר שיחזור מאוחר יותר לקחת את ביתו. בדרכו הביתה , שלף את המכתב שקיבל מאימה של ירדן. הוא ממש קפא על מקומו כשראה את תוכן המכתב... " חייבת להודות שגרמת לי לתחושות מאוד חזקות... אשמח אם תתקשר אליי בהזדמנות...מס' הנייד שלי הוא: 050-6623584 מירי ...(אמא של ירדן) " כשהתאושש לאחר מספר דקות, והרגיש שהצבע חוזר לפניו, קיפל את המכתב מספר קיפולים ותחב אותו במהירות עמוק לכיס מכנסיו. למחרת בבוקר כשישב במשרדו...בקושי הצליח להתרכז בעבודה. הוא נאלץ לדחות מספר טלפונים, בטענה שהוא עסוק בעיניין דחוף מאוד. כל נסיונותיו לא לחשוב על מה שקרה לו אתמול, עלו בתוהו. למרות ששמע סיפורים רבים במהלך חייו על פרשיות שונות של יחסים מחוץ למסגרת הנישואין, שחלקן קרו אפילו לכמה מחבריו הטובים ביותר, תמיד היה משוכנע שלו זה לא יקרה.....כי הרי הוא באמת אוהב את אשתו שרית , והרי היחסים ביניהם כל כך טובים...כל כך מלאים...כל כך מספקים , אך הנה חש לפתע בבת אחת שמשהו חזק ממנו-מעין כח מסתורי כמו משתלט עליו ופשוט הופך אותו לחסר יכולת להתנגד. הוא הוציא מכיסו את "המכתב" קרא אותו שוב ושוב והחזירו שוב לכיס...וחזר והוציאו שוב ושוב...