The PlayBoy
New member
סיפור קצר...
סיימתי ישיבה ארוכה באחד הסניפים בצפון ויצאתי לדרך הביתה. באיזור הקריות (אפק),פקק ארוך השתרך ונראה כי הוא לא זז לשום מקום. עומד בצד הימני שומע לי מוזיקה שקטה נעימה,מצד שמאלי,פיאט פונטו ובתוכה נהגת שנראית לא רע בכלל,לבושה חולצה מכופתרת שכזו וחצי השד שלה ממש בחוץ,מחייך בהנאה וממשיך להביט,גם ככה אין מה לעשות לא ?! קולטת אותי מחייך ומחייכת בחזרה ולא מבינה מדוע החיוך פרוש על פניי,מסיטה מבט חזרה לכביש ואני עם המבט שלי תקוע עליה יותר נכון עליהם
שוב מחזירה מבט ופותחת חלון; "מההה ?" "לא כלום,החזה שלך מוצא חן בעיניי." מעיפה מבט לחזה וקולטת את העניין,מסדרת את החולצה במהירות. מחייכת חיוך מבוייש ומשפילה מבט. "מותק,את לא צריכה להתבייש הם נראים יפים." "תודה אבל בכל זאת אתה כמה דקות מביט בזה ככה ומחייך ואני חשבתי שזה בגללי." "גם בגללך וגם בגללם,את חמודה מאוד." "תודה." שקט של כמה דקות והחלונות נשארים פתוחים. "מה אתה שומע שם ?" אני שומע מצידה... "סתם מוזיקה שקטה,הפקק לא זז ואי אפשר להחליף מוזיקה למשהו יותר קצבי ומקפיץ." "כן באמת הוא לא זז אנחנו כבר כמה דקות תקועים באותה נקודה בלי לזוז מטר !!!" "אני חושב שאני אעשה פה פרסה במקום ואלך לקריון לאכול משהו,אני קצת רעב" "אתה יודע מה ? רעיון לא רע...אפשר להצטרף ?" "רק אם תרשי לי להציץ בחזה שלך." צחקתי. "בסוף אני אחשוב שרק החזה שלי מעניין אותך..." זרקה בחזרה "יאללה עושים פרסה ?" "אני אחריך,סע" חתכנו במקום פרסה וטסנו לקריון. החנינו את הרכבים ויצאתי מן הרכב,מתקדם לעבר הרכב שלה והיא יוצאת,העיניים כמעט ויצאו מחוריהן,החתלתולה הזו,לבשה מיני קצר ומקרוב אני חייב לומר יפייפיה. מעיף מבט בוחן מהיר ומחייך בהנאה. "מה קרה ? גילית עוד משהו מעניין ?" "האמת שכן.אני ב. נעים לפגוש בך" הושטתי יד שתאחוז בה בדרכנו לתוך הקריון. "כן בהחלט נאה ויאה לפגוש אדם זר באמצע פקק וככה בספונטאניות לצאת לארוחה,אני מ." "בטח פעם ראשונה שלך..." צחקתי בקול. "מה אתה צוחק ? כן זו פעם ראשונה שאני עושה דבר כזה" ואני ממשיך לצחוק. "אז מה איפה נלך לאכול ?" שאלתי אותה. "לא יודעת - מה אתה מכיר פה לאכול טוב ?!" "האמת שפה אני לא מכיר כלום טוב וזה סתם ברירת מחדל לשבת פה,הייתי מעדיף לנסוע לחיפה לבת גלים,יש שם מסעדת דגים ופירות ים שאני אוהב." "פירות ים ? מה צדפות וכאלה ?" "כל מה שקשור לים.צדפות סרטנים,דגים הכל." "האמת שהמון זמן לא אכלתי שרימפסים,מתאים לי,הולכים ?" מופתע מהספונטאניות הזו לחלוטין מופתע "אם את רוצה אני אשמח מאוד,אומנם עוד רבע שעה נסיעה אבל עדיף." "ניסע ברכב אחד נשאיר את שלי פה ?" "אפשר בהחלט,למה לא." יצאנו חזרה מהקריון,היא אוחזת בזרועי,כמו ליידי עדינה שכזו,מקשקשים ומפלרטטים תוך כדי הליכה. אני חייב לציין מה שהיא עשתה לי ברגע שראיתי אותה יוצאת מהרכב שלה,פשוט בלתי נתפס. מתוך הרכב לא רואים למטה מתחת לחזה ולכן לא שמתי לב למיני הזה ולרגליים המדהימות. כל הדרך לחיפה אני נוסע לי לאט מתענג על המחזה תוך כדי מבטיה הנבוכים,היא ידעה לאן מופנות עיניי ומה רוחש בתוכי,היא ידעה. לא פעם ולא פעמיים זזה בכסא מנסה לסדר את החולצה בחוסר הצלחה,המחשוף שלה היה גדול מידי לעיניים שלי
מה שקרה למטה במכנסיים אני לא צריך לתאר ותודה לאלוהי הסקס איך שלא קוראים לו,על כך שהחלטתי ללבוש היום טנגה צמודים,לא בלט לי במיוחד,בכל אופן לא בזמן שאני יושב באוטו. לקראת סוף הנסיעה וההגעה למסעדה,התחלתי לחשוב על אירועי הישיבה ולו להשקיט את מוחי ומחשבתי בענייני זרבוביות וצוציקים. נכנסים למסעדה,הכל עץ עתיק כמו שאני אוהב מסעדות,רומנטיות,נוחות ובעיקר המון פרטיות לכל זוג. יש שם שני אגפים,אגף לאלה שבאים לאכול ואגף לאלה שמחפשים רומנטיקה ופרטיות. הלכנו לשולחן המתבקש בפינה,ספה נוחה לישיבה,פינתית,התיישבתי צמוד אליה. מרגיש את הירך שלך והחום הבוקע ממנה,מאמאמיייה מה שזה עשה לי. שוב מקשקשים,מפלרטטים וצוחקים עד שמגיע התפריט ובין לבין עד ההזמנה וככה עד שהגיעו המנות,שנייה אחת לפני שנגעתי במזלג והסכין,הרגשתי את היד שלה נוגעת בירכי בעדינות ואותה מתקרבת אליי. כמעט נוגעת באוזני ולוחשת לי בשקט למרות שלא היה אף אחד מסביבנו ברדיוס של 10 מטרים. "אני רוצה לטעום את הלובסטר שלך" אם והיא הייתה אומרת את זה חמש דקות מאוחר יותר,אני מניח שלא הייתי כותב לכם היום,כי בטח הייתי נחנק. לפני שהתחלתי את הטיפול בלובסטר הקשיח זה שממזמן שכחתי איך אוכלים אותו בכלל,הגשתי אליה את הצלחת ונתתי לה את זכות הראשונים תוך כדי חיוך ארוך מצידה ועיניים שפתאום דלק בהן הניצוץ החתולי. אתם כבר יכולים לתאר שמאותו הרגע שידה הונחה על ירכי,הנגיעות אחד בשני הפכו להיות שכיחים וככל שעברו הדקות ויחד איתן הלך לו בקבוק היין הלבן,שרדונה פאקינג מודל 91,טוב שלא כתבו עליו "במצב מצויין יד ראשונה מרופא". ככה השתחררנו והפכנו לחופשיים יותר ביננו. בדרך חזרה לרכבה,היא כבר לא זזה בחוסר נוחות ברכב ולא כלום,ההיפך,החצאית עלתה מעלה מעלה והחולצה כבר לא הייתה ממש מכופתרת ומסודרת ולא הפריעו לה המבטים שלי שעוד שנייה היו טורפים אותה. כאשר הגענו לרכבה,רגע לפני שיצאה מרכבי הביטה לעיניי ארוכות,חייכה חיוך זומם ואז התקרבה ונשקה לי בלהט שקשה קשה קשה להתאפק ככה. אחרי דקה ארוכה,בה היא המשיכה להביט אחרי הנשיקה ואני כולי המום ומופתע,הסדרתי את הנשימה שלי,פעימות הלב כאילו רצתי עכשיו 100 מטר ספרינט. היא שלפה דף נייר מהתיק שלה,שלפה עט וכתבה מספר והוסיפה בכתב "אל תשכח להתקשר מחר,בלי מחשבות מיותרות,מחר !" נישקה לי אותי בקצה האף ויצאה מן הרכב. אני עוד בהלם קצת...המום כן המום..פאקינג המום. פתאום מתעשת ומחייך באושר גלוי,ישר מחייג את המספר לראות שהחתלתולה לא עבדה עליי בעיניים. "מ. ?" "מה כבר התגעגעת ?" "האמת שלא בדיוק,סתם רציתי לוודא שזה אכן המספר שלך." "הבנתי,אז הנה עכשיו אתה יודע שזה המספר שלי." "כן אני יודע עכשיו...תגידי מחר את באה אליי ?!" "אתה מכין ארוחת ערב ?" "אם אני אכין ארוחת ערב ? האמת אני יכול להשתדל...מקסימום נקפוץ למסעדה קרובה יש על הים." "אני מעדיפה שתתאמץ ותכין ארוחה אצלך בבית,אני חושבת שכדאי לך." נשארתי בשקט לאורך זמן... "ב. ? אתה שם ?!" "כן כן פשוט ניסיתי לעכל את הדברים" חייכתי באושר. "טוב אז מחר אצלך קבענו..." כמה שהחיים טובים אליי לאחרונה כמה שהם טובים. ההמשך...אולי מחרתיים...כי מחר לא נראה לי שיהיה לי זמן בשבילכם
סיימתי ישיבה ארוכה באחד הסניפים בצפון ויצאתי לדרך הביתה. באיזור הקריות (אפק),פקק ארוך השתרך ונראה כי הוא לא זז לשום מקום. עומד בצד הימני שומע לי מוזיקה שקטה נעימה,מצד שמאלי,פיאט פונטו ובתוכה נהגת שנראית לא רע בכלל,לבושה חולצה מכופתרת שכזו וחצי השד שלה ממש בחוץ,מחייך בהנאה וממשיך להביט,גם ככה אין מה לעשות לא ?! קולטת אותי מחייך ומחייכת בחזרה ולא מבינה מדוע החיוך פרוש על פניי,מסיטה מבט חזרה לכביש ואני עם המבט שלי תקוע עליה יותר נכון עליהם
