סיפור קצר../images/Emo129.gif
יש לו את המבט החלול הזה. הוא לא מרגיש כבר כלום- אין כאב בחיים שלו- זה הפך להרגל- זה הגיע לרמה שבה הכאב הצורב הזה מענג אותו בתת המודע שלו. השקט הזה מסביב גורם לסחרורת קלה- הוא מחפש משהו במבט בוחן- מוצא פיסת נייר מעופשת וקורא אותה- לאחר דקות מספר שהוא משנן מילים מספר בעל פה- הוא זורק את הנייר למי האגם. הוא מתחיל להריץ תמונות בראשו- פנים אנושיים, מקומות, אירועים- לבסוף נעצר על תמונה מספר 153- בחורה צעירה בשם מיכאלה. הוא פגש אותה ביום הולדתו של דני- חבר משותף. שערה הגלי עף ברוח ושמלתה השחורה הבליטה את גופה המעוצב- היא הייתה כה מושלמת- יותר מושלמת מ... "לא זה לא יכול להיות..", הוא מלמל. "אני חייב להפסיק את הטירוף הזה- אף אחת לא..., כן, זה רעיון טוב...". הוא קם מהאבן עליה ישב, הביט פעם אחרונה למים הצלולים והתקדם לכיוון בית המלון. האויר בלילה היה חמים. הוא התלבש במלוא הדרו- באחת מהחליפות שהיא נהגה לקנות לו- הוא אהב אותה כל כך. הוא נזכר כיצד נהגו לשבת על גג ביתם, לשתות שמפניה ולשיר- הוא אהב את קולה הערב... הוא חוזר למציאות- מביט על השתקפותו במראה, מסדר את עניבתו ויוצא מהבית. וכעת אתם נכנסים לתמונה- כן, כן- בדיוק אתם- עליכם לעקוב אחריו, כי אחרי הכול עייפתי... אל תחמיצו את פניכם- אתם חייבים לעשות לי את הטובה הזו. אז אתם מסכימים? מעולה- אז לעבודה. רק היזהרו שלא יחשוד בכם- יש לו חושים מפותחים ביותר- נסיונו רב משנדמה. רק אל תשכחו ליידע אותי במתרחש- אהאה... אז אתם נמצאים באמצע היריד הלילי... הוא קונה פרחים? אילו? חמניות? משקיע... הוא נכנס למונית- אל תאבדו איתו קשר, הכינסו למונית שנמצאת בצד השני, ליד דוכן הנרות... אוקיי, עכשיו, תבקשו ממנו לעקוב אחר המונית- מה זאת אומרת אתם לא רוצים? אין לכם בחירה. הבטחתם. טוב נו... בסדר- אם זה פוגע בכם... נשכח מכול הסיפור. "גופתה נמצאה בסמוך לאגם הגדול. על גופה נראו סימני דקירה ולאחר בדיקה נתברר כי נאנסה באכזריות. האשם המעשה אינו ידוע. אם יש למישהו פיסת מידע- אנא עזרו לנו." -לפעמים צדק זה רק עוד כוכב בשמיים...
יש לו את המבט החלול הזה. הוא לא מרגיש כבר כלום- אין כאב בחיים שלו- זה הפך להרגל- זה הגיע לרמה שבה הכאב הצורב הזה מענג אותו בתת המודע שלו. השקט הזה מסביב גורם לסחרורת קלה- הוא מחפש משהו במבט בוחן- מוצא פיסת נייר מעופשת וקורא אותה- לאחר דקות מספר שהוא משנן מילים מספר בעל פה- הוא זורק את הנייר למי האגם. הוא מתחיל להריץ תמונות בראשו- פנים אנושיים, מקומות, אירועים- לבסוף נעצר על תמונה מספר 153- בחורה צעירה בשם מיכאלה. הוא פגש אותה ביום הולדתו של דני- חבר משותף. שערה הגלי עף ברוח ושמלתה השחורה הבליטה את גופה המעוצב- היא הייתה כה מושלמת- יותר מושלמת מ... "לא זה לא יכול להיות..", הוא מלמל. "אני חייב להפסיק את הטירוף הזה- אף אחת לא..., כן, זה רעיון טוב...". הוא קם מהאבן עליה ישב, הביט פעם אחרונה למים הצלולים והתקדם לכיוון בית המלון. האויר בלילה היה חמים. הוא התלבש במלוא הדרו- באחת מהחליפות שהיא נהגה לקנות לו- הוא אהב אותה כל כך. הוא נזכר כיצד נהגו לשבת על גג ביתם, לשתות שמפניה ולשיר- הוא אהב את קולה הערב... הוא חוזר למציאות- מביט על השתקפותו במראה, מסדר את עניבתו ויוצא מהבית. וכעת אתם נכנסים לתמונה- כן, כן- בדיוק אתם- עליכם לעקוב אחריו, כי אחרי הכול עייפתי... אל תחמיצו את פניכם- אתם חייבים לעשות לי את הטובה הזו. אז אתם מסכימים? מעולה- אז לעבודה. רק היזהרו שלא יחשוד בכם- יש לו חושים מפותחים ביותר- נסיונו רב משנדמה. רק אל תשכחו ליידע אותי במתרחש- אהאה... אז אתם נמצאים באמצע היריד הלילי... הוא קונה פרחים? אילו? חמניות? משקיע... הוא נכנס למונית- אל תאבדו איתו קשר, הכינסו למונית שנמצאת בצד השני, ליד דוכן הנרות... אוקיי, עכשיו, תבקשו ממנו לעקוב אחר המונית- מה זאת אומרת אתם לא רוצים? אין לכם בחירה. הבטחתם. טוב נו... בסדר- אם זה פוגע בכם... נשכח מכול הסיפור. "גופתה נמצאה בסמוך לאגם הגדול. על גופה נראו סימני דקירה ולאחר בדיקה נתברר כי נאנסה באכזריות. האשם המעשה אינו ידוע. אם יש למישהו פיסת מידע- אנא עזרו לנו." -לפעמים צדק זה רק עוד כוכב בשמיים...
