sunrise of love
New member
סיפור קוזו
זה היה כשהייתי בכיתה ט´. הייתה לנו בכיתה ילדה בשם נירית שאביה היה ימאי, היא ידעה את שמות כל הזמרים המופרעים של אז, כתובתם, מתי הם קמים, מה הם עושים ובקיצור כזאת שכל החדר שלה היה מלא בפוסטרים. בראשם דויד בואי. היא היתה גם מנוייה על עיתון מסוים שבו היו מתפרסמות תיבות דואר של מרכזי התכתבות בכל העולם. היא שאלה אם אני רוצה להתכתב עם משהו מחו"ל ואני מייד קפצתי. היא שלחה את הכתובת שלי לת.ד. הזאת בחו"ל ומשם שלח לי 3 כתובות. אחת ביפן, אחת בגרמינה ואחת בניוזילנד. טוב, שלחתי מיד מכתבים לכולם והם אכן ענו לי. 2 הבנות מניוזילנד וגרמניה היו הרבה פחות מעניינות מאשר קוזו. קוזו מיד שלח עדכון עם תמונה. תאור מפורט של הבית שלו עם התמונה. ואח"כ הוסיף גם תמונות של ההורים אחים וסבא וסבתא. מדהים פשוט מדהים. לראות את המעטפות שלו בתיבת הדואר היה התרגשות ענקית. הייתי רצה מיד הביתה עם המכתב ביד לאמא שלי. פותחת בזהירות בזהירות כי תמיד היו שם הפתעות.כרטסי ברכה קטנים מנייר אורז דק דק, תמונות מעיתונים שלהן ביפנית,הוא שלח גם קלטות מעודכנות של שירי פופ יפניים. שלח לי קימונו אמיתי עם נעלי אצבע מעץ אמיתי. הוא שלח טבלה שלמה של כל ההיגויים שיש ביפנית מדוברת לעומת יפנית מסורתית ואיך זה באמת נשמע בצורה פונטית באנגלית. הוא גם למד צרפתית כמוני אז חלק מהמכתבים היה גם בצרפתית והוא היה קורא לי מדמואזל!!!! הנימוס, היחס עם תשומת הלב שעברו במכתבים שלו היו נפלאים. עד כדי כך נקשרנו אחד לשני שהוא התחיל לבקר מידי פעם בבתי כנסת יהודיים מתוך סקרנות ואז גם היו ברכות לכל חג יהודי. באמת אדם מרתק מאוד.מי יודע איפה הוא היום?? טוב השנים עברו להם והוא הודיע שהוא עובר לדרום אמריקה - ארגנטינה כדי ללמוד שפות ועיתונאות. מסר לי כתובת במקום עצמו ואז הקשר התחיל להיות רופף ופתאום יום אחר אני מקבלת מכתב מוזר ולא מזוהה שאומר לי לא להמשיך להתכתב עם קוזו כי הוא.....מרגל!!!!! וואוו אני נבהלתי ואמא שלי עוד יותר. לא לכתוב יותר , היא אמרה, רק זה חסר לנו...... וואוו, מרתק האאאאאא???? רוצים עוד??????? תצעקו!!!!...... ואורלי היה עוד סיפור: על האישה המשוגעת מירושלים זוכרת?
זה היה כשהייתי בכיתה ט´. הייתה לנו בכיתה ילדה בשם נירית שאביה היה ימאי, היא ידעה את שמות כל הזמרים המופרעים של אז, כתובתם, מתי הם קמים, מה הם עושים ובקיצור כזאת שכל החדר שלה היה מלא בפוסטרים. בראשם דויד בואי. היא היתה גם מנוייה על עיתון מסוים שבו היו מתפרסמות תיבות דואר של מרכזי התכתבות בכל העולם. היא שאלה אם אני רוצה להתכתב עם משהו מחו"ל ואני מייד קפצתי. היא שלחה את הכתובת שלי לת.ד. הזאת בחו"ל ומשם שלח לי 3 כתובות. אחת ביפן, אחת בגרמינה ואחת בניוזילנד. טוב, שלחתי מיד מכתבים לכולם והם אכן ענו לי. 2 הבנות מניוזילנד וגרמניה היו הרבה פחות מעניינות מאשר קוזו. קוזו מיד שלח עדכון עם תמונה. תאור מפורט של הבית שלו עם התמונה. ואח"כ הוסיף גם תמונות של ההורים אחים וסבא וסבתא. מדהים פשוט מדהים. לראות את המעטפות שלו בתיבת הדואר היה התרגשות ענקית. הייתי רצה מיד הביתה עם המכתב ביד לאמא שלי. פותחת בזהירות בזהירות כי תמיד היו שם הפתעות.כרטסי ברכה קטנים מנייר אורז דק דק, תמונות מעיתונים שלהן ביפנית,הוא שלח גם קלטות מעודכנות של שירי פופ יפניים. שלח לי קימונו אמיתי עם נעלי אצבע מעץ אמיתי. הוא שלח טבלה שלמה של כל ההיגויים שיש ביפנית מדוברת לעומת יפנית מסורתית ואיך זה באמת נשמע בצורה פונטית באנגלית. הוא גם למד צרפתית כמוני אז חלק מהמכתבים היה גם בצרפתית והוא היה קורא לי מדמואזל!!!! הנימוס, היחס עם תשומת הלב שעברו במכתבים שלו היו נפלאים. עד כדי כך נקשרנו אחד לשני שהוא התחיל לבקר מידי פעם בבתי כנסת יהודיים מתוך סקרנות ואז גם היו ברכות לכל חג יהודי. באמת אדם מרתק מאוד.מי יודע איפה הוא היום?? טוב השנים עברו להם והוא הודיע שהוא עובר לדרום אמריקה - ארגנטינה כדי ללמוד שפות ועיתונאות. מסר לי כתובת במקום עצמו ואז הקשר התחיל להיות רופף ופתאום יום אחר אני מקבלת מכתב מוזר ולא מזוהה שאומר לי לא להמשיך להתכתב עם קוזו כי הוא.....מרגל!!!!! וואוו אני נבהלתי ואמא שלי עוד יותר. לא לכתוב יותר , היא אמרה, רק זה חסר לנו...... וואוו, מרתק האאאאאא???? רוצים עוד??????? תצעקו!!!!...... ואורלי היה עוד סיפור: על האישה המשוגעת מירושלים זוכרת?
