סיפור פנטזיה
שכבתי שם על האדמה, חברי עוד נילחמו, אני זוכר את דמי נוזל ,את תחושת הכאב ,אני זוכר את הרצון העז לקום ולהלחם למען חברי. ניסתי לקום אך כוחי לא עמד עימי, ריכזתי את כוחתי הרמתי את ראשי והיסתכלתי על כל אחד מחברי כמנסה לזכור תמונה אחרונה ולומר מילות הספד שיתנו מזור לליבי כאשר אמות, הבטתי בסטן, לוחם בלוחמים ראיתי את עינו יוקדות מחמת אש הקרב הנפות החרב העצומות פילחו את גופותיהם אך הם המשיכו לבוא, נדמה היה לי שהוא הסתכל עלי אני הזלתי דמעה. בראותו את דמעתי ניפח גופ,ו פלט זעקה ונתן לאש הקרב להשטלת עליו הוא לא נכנע. ריוס קוסמנו הטוב, עמד שם אומלל כולו ריכוזו הופר בידי היצורים נשמתו נעתקה בין מילות הקסם, מתוך הקרבה עצמית שלף את פגיונו כלוחם רקע מעל ראשי והעיף כל תקיפה שחשה לסים את חיי ,כולנו ידענו את טיב כוחו אך ידענו שבמגבלות הרעש וחוסר הריכוז פגיונו של ריוס הוא כל מה שיעמוד לצידנו. לא הפסקתי חשתי את חובתי לרכז את שארית הכוח להזרים את דמי בשיא המרץ ולהמשיך להביט על חבורתי על אחי לדרך, סטאר האלף האהוב שלנו ניצב בראש החנית כמעין גיבור המתגלה במצבי אובדן אמיתים דומה היה כי התנהגותו היא של אדם הגובר על יריבו בנקל אך לא כך היה הדבר חציו פילחו כמה רשים אך אותם יצורים המשיכו לבוא הוא ידע בליבו שהסוף מגיע, כשהבטתי אליו הוא חיך חיוכו מילא אותי נתן לי כוח, כוח להמשיך ולהספיד. טירגור ידידנו הקטן פיטן היה וכישורב בלחימה לא רבים היו גופו הקטן ושרירו הדלים לא שירטו אותנו בקרב, השקעתי המון מיכוחי לחפש אותו ראשי יקד במאמצים להביט סביב בתחילה חיפשתי גוף קטן מוטל על הריצפה ללא רוח חיים אך ידעתי ששמחת חיים כמו של טריגור לא נמוגה בקלות, המשכתי לחפש עד שראיתי אותו, הוא עמד על עץ בוכן את כולנו, הכניס את חמת החלילים לפיו וניגן הוא ידע מה הוא מנגן מנגינה רבת בשנים מימי ילדותנו מנגינה שיצרנו למען הקרבות המדומים שניהלנו אם חרבות מעץ וקסמים דמיונים, מנגינה זו אמרה משהו לכל אחד מאיתנו היא הזכירה לנו את האבתנו ורמזה לנו את הנצחיות שבנו. האחרון שבחבורתנו הוא לורדר לחימתו היא למען האלים ונדמה שהיה שלם אם גורלו בן הנפת החרב העצמוה שלו מילמל תפילות רבות ובשעות קרב הילתו נגלתה לקולנו זיקתו לטוב ורדיפת הצדק הטהור עמדו עימו בשעות הקרב האל שלו גמל איתו חסד שוב ושוב והוא החזיר אמונה שלמה, הוא נילחם בעוז ביצורים אך מבעד לשריונו הכבד ניתן היה לראות את דמו נוזל הוא לעולם לא יודה בכאב אך גופו עמד ליפול זאת ראיתי רק בשל פניו החיורים שכן גופו היה מתוח כלוחם המקבל אות גבורה. זהו הספדתי את חברי מותר לי למות הכשו ריוס היה שלום ידידי, לא מטומטם התעורר הבט הם מפסיקים לא יכולתי שלא להביט וראיתי משהו מבין השורות המטושטשות היה זה קוסם שחור גלימות נדמה היה שהעריך אותנו אך הבוז ניקר על פניו הוא מילמל משהו שכבר לא יכולתי לשמוע אך הבנתי שמדובר בכניע לא ידעתי מה עדיף אך ההחלטה לא היתה בידי אני ולורדר נפלנו ארצה חסרי הכרה מחכה לתגובה
שכבתי שם על האדמה, חברי עוד נילחמו, אני זוכר את דמי נוזל ,את תחושת הכאב ,אני זוכר את הרצון העז לקום ולהלחם למען חברי. ניסתי לקום אך כוחי לא עמד עימי, ריכזתי את כוחתי הרמתי את ראשי והיסתכלתי על כל אחד מחברי כמנסה לזכור תמונה אחרונה ולומר מילות הספד שיתנו מזור לליבי כאשר אמות, הבטתי בסטן, לוחם בלוחמים ראיתי את עינו יוקדות מחמת אש הקרב הנפות החרב העצומות פילחו את גופותיהם אך הם המשיכו לבוא, נדמה היה לי שהוא הסתכל עלי אני הזלתי דמעה. בראותו את דמעתי ניפח גופ,ו פלט זעקה ונתן לאש הקרב להשטלת עליו הוא לא נכנע. ריוס קוסמנו הטוב, עמד שם אומלל כולו ריכוזו הופר בידי היצורים נשמתו נעתקה בין מילות הקסם, מתוך הקרבה עצמית שלף את פגיונו כלוחם רקע מעל ראשי והעיף כל תקיפה שחשה לסים את חיי ,כולנו ידענו את טיב כוחו אך ידענו שבמגבלות הרעש וחוסר הריכוז פגיונו של ריוס הוא כל מה שיעמוד לצידנו. לא הפסקתי חשתי את חובתי לרכז את שארית הכוח להזרים את דמי בשיא המרץ ולהמשיך להביט על חבורתי על אחי לדרך, סטאר האלף האהוב שלנו ניצב בראש החנית כמעין גיבור המתגלה במצבי אובדן אמיתים דומה היה כי התנהגותו היא של אדם הגובר על יריבו בנקל אך לא כך היה הדבר חציו פילחו כמה רשים אך אותם יצורים המשיכו לבוא הוא ידע בליבו שהסוף מגיע, כשהבטתי אליו הוא חיך חיוכו מילא אותי נתן לי כוח, כוח להמשיך ולהספיד. טירגור ידידנו הקטן פיטן היה וכישורב בלחימה לא רבים היו גופו הקטן ושרירו הדלים לא שירטו אותנו בקרב, השקעתי המון מיכוחי לחפש אותו ראשי יקד במאמצים להביט סביב בתחילה חיפשתי גוף קטן מוטל על הריצפה ללא רוח חיים אך ידעתי ששמחת חיים כמו של טריגור לא נמוגה בקלות, המשכתי לחפש עד שראיתי אותו, הוא עמד על עץ בוכן את כולנו, הכניס את חמת החלילים לפיו וניגן הוא ידע מה הוא מנגן מנגינה רבת בשנים מימי ילדותנו מנגינה שיצרנו למען הקרבות המדומים שניהלנו אם חרבות מעץ וקסמים דמיונים, מנגינה זו אמרה משהו לכל אחד מאיתנו היא הזכירה לנו את האבתנו ורמזה לנו את הנצחיות שבנו. האחרון שבחבורתנו הוא לורדר לחימתו היא למען האלים ונדמה שהיה שלם אם גורלו בן הנפת החרב העצמוה שלו מילמל תפילות רבות ובשעות קרב הילתו נגלתה לקולנו זיקתו לטוב ורדיפת הצדק הטהור עמדו עימו בשעות הקרב האל שלו גמל איתו חסד שוב ושוב והוא החזיר אמונה שלמה, הוא נילחם בעוז ביצורים אך מבעד לשריונו הכבד ניתן היה לראות את דמו נוזל הוא לעולם לא יודה בכאב אך גופו עמד ליפול זאת ראיתי רק בשל פניו החיורים שכן גופו היה מתוח כלוחם המקבל אות גבורה. זהו הספדתי את חברי מותר לי למות הכשו ריוס היה שלום ידידי, לא מטומטם התעורר הבט הם מפסיקים לא יכולתי שלא להביט וראיתי משהו מבין השורות המטושטשות היה זה קוסם שחור גלימות נדמה היה שהעריך אותנו אך הבוז ניקר על פניו הוא מילמל משהו שכבר לא יכולתי לשמוע אך הבנתי שמדובר בכניע לא ידעתי מה עדיף אך ההחלטה לא היתה בידי אני ולורדר נפלנו ארצה חסרי הכרה מחכה לתגובה