סיפור על..
ספר לי סיפור, אבא, על ילד. ילד שחייו התחילו כאן בטבריה. בימים שהכינרת הייתה מלאה בצבעי הקשת ולא מתחת לאדום. בימים שלא הכל היה לבן של בניינים, אלא ירוק של עצים. ספר לי אבא זכרונות ראשונים של דור שני של מלחמה איומה שלקחה איתה משפחה. ספרי לי סיפור, אמא, על ילדה, שחיה את ילדותה בין מלחמות הצבעים, כשהמיעוט גבר על הרוב ונלסון מנדלה לא היה הנשיא, ספרי לי אמא על ילדותך בין הים להרים. בין הקור של ההורים לבין החום של הצדפים. ספרו לי סיפור.. עם תיאורים, וחוויות ורגשות..רוצה להיות שם.. איתכם.. אולי תספרו לי על אחרי הילדות? רוצה סיפור ממך אמא על עלייה לארץ בגיל 17 בלי הורים בלי משפחה, על המקצוע שבחרת והסיבות, האם להיות אחות התחיל ברצון להיות שם בשבילם? על פגישות עם האדם שישנה את חייך. אהבת אותו אמא? האם גרם לך לשמחה? האם שאמרת לו "כן" , חשבת על ילדים ונכדים וזקנה ביחד? האם זה היה כמו שכולם רוצים? שכולם מקווים? האם ידעת אז? רוצה סיפור אבא. באמת שרוצה. ממך רוצה סיפור על איש, שהיה כותב שירים וסיפורים, שחלם להיות מישהו, להצליח, האם הסיבה שלא הצלחת הביאה אותך למה שהיום? רוצה את מה שהביא אותך אליה. למה בחרת בה? האם הרגשת שהיא "האחת"? האם אהבת? האם ידעת? אני אוהבת סיפורים. מהחיים. ומבינה אתכם יותר ויותר עם כל סיפור. לכל סיפור אין בעצם סוף,<יש המשכים>, הוא ממשיך ומתמיד להעצים ולהגדיל את משמעותנו. אני סיפור. שהחל בסיפור. שהחל בסיפור.. לפני שנים, ודורות, וארצות אחרות. חשבתי על פרק בסיפור. לא של "היו היה פעם", אלא סיפור של כאן ועכשיו. עכשיו. סיפור של שניכם. 3 ילדים שממשיכים את חייהם, ומוצאים את עצמם בדרך שלהם, ומחפשים את אותה דרך. סיפור שטיפחתם, כפי יכולתכם, ואהבתם, ולפעמים מחקתם את מה שלא דייקתם, ופעמים אחרות פירטתם והדגשתם את מה שנכון. אולי תסיימו לי את הפרק. די תקועה בו מחוסר זמן והבנה. אתם. כל אחד כותב חלק מהפרק. כבר לא ביחד. אני רואה באופן יומיומי שאתם שמחים. ויודעת. לאט לאט מתרקמים להם פרקים חדשים. אבל הפרק עצמו לא נגמר. עוד כמה שבועות וזהו. נעבור לפרק הבא. יותר נבין את משמעות הדמויות. הדעות שלנו לגבי הדמויות העקריות והמשניות יקבלו עוצמה גדולה יותר. הדמויות החדשות שהתקבלו בסיפור יביאו לתפניות בפרקים החדשים. מה שנראה היה כלא מובן לפני כן, אולי יהיה יותר מובן כשנקרא מאוחר יותר מי יודע? האם אנחנו הסופרים? וכשהדמויות של האב והאם יגיעו לספר ההמשך של החיים, אולי נגלה שבעצם זאת מהסיפור שנכללה ב"עכשיו" היא בעצם זו שתקבל את התפנית האמיתית,הגדולה באמת, תהפוך היא לדמות ראשית ותשמש רקע לספר המשך משלה.. אני אישית הייתי מתחילה אותו כך.. לפני שנים רבות .. יצירה קטנה באה לעולם .. קראו לה.. שני.. קיפודת הים.. <זכויות הספר שמורות לשעת הצורך>
ספר לי סיפור, אבא, על ילד. ילד שחייו התחילו כאן בטבריה. בימים שהכינרת הייתה מלאה בצבעי הקשת ולא מתחת לאדום. בימים שלא הכל היה לבן של בניינים, אלא ירוק של עצים. ספר לי אבא זכרונות ראשונים של דור שני של מלחמה איומה שלקחה איתה משפחה. ספרי לי סיפור, אמא, על ילדה, שחיה את ילדותה בין מלחמות הצבעים, כשהמיעוט גבר על הרוב ונלסון מנדלה לא היה הנשיא, ספרי לי אמא על ילדותך בין הים להרים. בין הקור של ההורים לבין החום של הצדפים. ספרו לי סיפור.. עם תיאורים, וחוויות ורגשות..רוצה להיות שם.. איתכם.. אולי תספרו לי על אחרי הילדות? רוצה סיפור ממך אמא על עלייה לארץ בגיל 17 בלי הורים בלי משפחה, על המקצוע שבחרת והסיבות, האם להיות אחות התחיל ברצון להיות שם בשבילם? על פגישות עם האדם שישנה את חייך. אהבת אותו אמא? האם גרם לך לשמחה? האם שאמרת לו "כן" , חשבת על ילדים ונכדים וזקנה ביחד? האם זה היה כמו שכולם רוצים? שכולם מקווים? האם ידעת אז? רוצה סיפור אבא. באמת שרוצה. ממך רוצה סיפור על איש, שהיה כותב שירים וסיפורים, שחלם להיות מישהו, להצליח, האם הסיבה שלא הצלחת הביאה אותך למה שהיום? רוצה את מה שהביא אותך אליה. למה בחרת בה? האם הרגשת שהיא "האחת"? האם אהבת? האם ידעת? אני אוהבת סיפורים. מהחיים. ומבינה אתכם יותר ויותר עם כל סיפור. לכל סיפור אין בעצם סוף,<יש המשכים>, הוא ממשיך ומתמיד להעצים ולהגדיל את משמעותנו. אני סיפור. שהחל בסיפור. שהחל בסיפור.. לפני שנים, ודורות, וארצות אחרות. חשבתי על פרק בסיפור. לא של "היו היה פעם", אלא סיפור של כאן ועכשיו. עכשיו. סיפור של שניכם. 3 ילדים שממשיכים את חייהם, ומוצאים את עצמם בדרך שלהם, ומחפשים את אותה דרך. סיפור שטיפחתם, כפי יכולתכם, ואהבתם, ולפעמים מחקתם את מה שלא דייקתם, ופעמים אחרות פירטתם והדגשתם את מה שנכון. אולי תסיימו לי את הפרק. די תקועה בו מחוסר זמן והבנה. אתם. כל אחד כותב חלק מהפרק. כבר לא ביחד. אני רואה באופן יומיומי שאתם שמחים. ויודעת. לאט לאט מתרקמים להם פרקים חדשים. אבל הפרק עצמו לא נגמר. עוד כמה שבועות וזהו. נעבור לפרק הבא. יותר נבין את משמעות הדמויות. הדעות שלנו לגבי הדמויות העקריות והמשניות יקבלו עוצמה גדולה יותר. הדמויות החדשות שהתקבלו בסיפור יביאו לתפניות בפרקים החדשים. מה שנראה היה כלא מובן לפני כן, אולי יהיה יותר מובן כשנקרא מאוחר יותר מי יודע? האם אנחנו הסופרים? וכשהדמויות של האב והאם יגיעו לספר ההמשך של החיים, אולי נגלה שבעצם זאת מהסיפור שנכללה ב"עכשיו" היא בעצם זו שתקבל את התפנית האמיתית,הגדולה באמת, תהפוך היא לדמות ראשית ותשמש רקע לספר המשך משלה.. אני אישית הייתי מתחילה אותו כך.. לפני שנים רבות .. יצירה קטנה באה לעולם .. קראו לה.. שני.. קיפודת הים.. <זכויות הספר שמורות לשעת הצורך>