בני ילד רע
New member
סיפור על תפילין
בשבעה של אבי סיפר אחי סיפור מרגש שהתרחש לפני כ - 45 שנה בקיבוץ הדתי טירת צבי בו נולדתי: יום אחד הגיע קיבוצניק מעין חרוד וביקש שיבואו ללמד קצת יהדות בקיבוצו. התפלאו הדתיים ולא כל כך התחשק להם כי בניגוד לחרדים אין להם נטיות מיסיונריות. " אם תשמעו למה באתי אולי תשתכנעו" אמר הקיבוצניק " הייתי בסוסיאדה בעפולה וניגשתי לבני שעמד להתחרות בתחרות הרכיבה. פתאום שמתי לב שרצועות הסוס הן רצועות של תפילין. שאלתי את בני מאיפה לקח אותם והוא אמר שמצא אותם בבוידם וכלל לא ידע למה הם משמשים" כמובן שבעקבות סיפור כזה שמחו חברי הקיבוץ לבא ללמד שם . לכאורה, סיפור קלאסי של מחב"תים. אפשר להוסיף לזה גם משהו שנכתב בפורום בחדרי חרדים בו לעגו למתחרה בתכנית הכספת שלא ידע לענות על משמעותו של מושג בסיסי ביהדות באתר חופש הופיע לאחרונה מאמר שטען שאדם חילוני לא צריך להכיר כלל את המנהגים והריטואלים הדתיים כמו שאינו צריך להכיר את הריטואלים של המיתולוגיה היוונית. אני חולק על גישה זו וטוען שלמרות כל ההסתייגויות התרבות הדתית היהודית היא חלק מהמורשת התרבותית שלנו כמו שסיפורי המיתולוגיה היוונית הם חלק מהתרבות היוונית של ימינו. אפילו המשוררת יונה וולך התייחסה לתפילין בשיר שלמיטב זכרוני היא דיברה בו על רצונה לכרוך אותם על גופה העירום. אם אינני טועה היא אפילו הצטלמה כך. אשמח אם מישהו יביא את השיר ו/או את התמונה. אפשר לאהוב או לא לאהוב את זה אבל עצם ההתייחסות מראה שהתפילין היו חלק מתרבותה. השאלה הגדולה היא איך מעבירים ידע בסיסי ביהדות בלי להפוך את זה למחבתיות מוסווה. מי שמנסה לעשות זאת בצורה מעניינת הוא העיתונאי אדם ברוך שמביא במדורו במעריב ובספרים שכתב כל מיני הלכןת שעוסקות בעיקר ביחסים שבין אדם לחברו. אשמח לשמוע את דעתכם.
בשבעה של אבי סיפר אחי סיפור מרגש שהתרחש לפני כ - 45 שנה בקיבוץ הדתי טירת צבי בו נולדתי: יום אחד הגיע קיבוצניק מעין חרוד וביקש שיבואו ללמד קצת יהדות בקיבוצו. התפלאו הדתיים ולא כל כך התחשק להם כי בניגוד לחרדים אין להם נטיות מיסיונריות. " אם תשמעו למה באתי אולי תשתכנעו" אמר הקיבוצניק " הייתי בסוסיאדה בעפולה וניגשתי לבני שעמד להתחרות בתחרות הרכיבה. פתאום שמתי לב שרצועות הסוס הן רצועות של תפילין. שאלתי את בני מאיפה לקח אותם והוא אמר שמצא אותם בבוידם וכלל לא ידע למה הם משמשים" כמובן שבעקבות סיפור כזה שמחו חברי הקיבוץ לבא ללמד שם . לכאורה, סיפור קלאסי של מחב"תים. אפשר להוסיף לזה גם משהו שנכתב בפורום בחדרי חרדים בו לעגו למתחרה בתכנית הכספת שלא ידע לענות על משמעותו של מושג בסיסי ביהדות באתר חופש הופיע לאחרונה מאמר שטען שאדם חילוני לא צריך להכיר כלל את המנהגים והריטואלים הדתיים כמו שאינו צריך להכיר את הריטואלים של המיתולוגיה היוונית. אני חולק על גישה זו וטוען שלמרות כל ההסתייגויות התרבות הדתית היהודית היא חלק מהמורשת התרבותית שלנו כמו שסיפורי המיתולוגיה היוונית הם חלק מהתרבות היוונית של ימינו. אפילו המשוררת יונה וולך התייחסה לתפילין בשיר שלמיטב זכרוני היא דיברה בו על רצונה לכרוך אותם על גופה העירום. אם אינני טועה היא אפילו הצטלמה כך. אשמח אם מישהו יביא את השיר ו/או את התמונה. אפשר לאהוב או לא לאהוב את זה אבל עצם ההתייחסות מראה שהתפילין היו חלק מתרבותה. השאלה הגדולה היא איך מעבירים ידע בסיסי ביהדות בלי להפוך את זה למחבתיות מוסווה. מי שמנסה לעשות זאת בצורה מעניינת הוא העיתונאי אדם ברוך שמביא במדורו במעריב ובספרים שכתב כל מיני הלכןת שעוסקות בעיקר ביחסים שבין אדם לחברו. אשמח לשמוע את דעתכם.
