סיפור על שני פגים

[טל של אשחר]

סיפור על שני פגים

אני אמא לשני פגים והאחת באמצע דווקא יצאה שניים וחצי . (קילו) . הגדולה כבר בכתה א´ וכמו שהיא אומרת נולדה "קנקל בלי פקק " (1464 גרם שבוע 30)ולכל המודאגים מההתפתחות - היא כותבת מגיל שלש וחצי . הקטן- אשחר-"מיץ פריגת בלי פקק " (958 גרם שבוע 27).היום הוא בן חצי שנה כרונולוגי ושלשה מתוקן . רציתי לספר על ההנקה של אשחר . אשחר נולד כמו בכל הסיפורים הטובים לאחר שמירה ממושכת מתוכה 28 יום באשפוז בתנוחת משגר טילי פטריוט (ושתי בנות בבית ) .הונשם בחדר לידה. מאחר ולמרות כל המאמצים והתנוחות היתה ירידת מים וזיהום במי השפיר , נולד אשחר גם עם זיהום . למרות הכל היה גיבור, נגמל מהר מההנשמה (48 שעות ) ואחרי מספר ימים כבר עשינו לו קנגורו (פגיית סורוקה הליברלית ). בערך הגיל 32-33 שבועות, בעודו שוקל 1100 , קראה לי אחת האחיות מאחר והיא ראתה שהוא מוצץ את היד לפני זמן האוכל. "את רוצה לנסות להניק ??" אני, שהנקתי כבר פגית (קצת יותר גדולה) ולא יכולתי בכלל להעלות על הדעת אמהות ללא הנקה, לא נדרשתי ליותר מזה . מיד, בלי הכנות כמו פרגוד וכו´ כדי שאף אחד לא יתחרט , ניסיתי . ההרגשה של החלב היוצא ממני והואקום האמיתי שהאפרוח הזה יצר היא הרגע המרגש ביותר שהיה לי . באותו רגע ידעתי שהכל יהיה בסדר . אשחר מעולם לא קיבל בקבוק ועבר ישירות מזונדה להנקה . פה המקום לציין את פגיית סורוקה שאין כמוה בתמיכת הנקה אמיתית ולא רק מהפה לחוץ . עד היום הוא יונק בלבד , השתחחרנו אחרי חודשיים , ובבית הוא נתן כזו קפיצה בעליה במשקל , שלא השאיר מקום אפילו לספקנים ביותר . אני כותבת כדי לעודד את מי שנמצא שם בפנים שזה בהחלט אפשרי להניק פג, שלא לדבר על הכיף....

 

[אמא של נוריאל]

כמה כייף לקרוא את שכתבת!

הפגיה ששהינו בה (רמב"ם) ממש לא היתה פרו הנקה, וחיבלה בנסיונות המועטים שביקשתי. מזלי שידעתי שאני רוצה להניק, ועוד יותר שנוריאל היה חיית טרף קטנה. מצטרפת לעידוד שפגים יכולים לינוק!

 

[אינה של יערה]

בתיאבון לכם!!

איזה סיפור נפלא ומעודד... כל הכבוד על נחישות שלך ושל אשחר, עם כל התמיכה שיש להניק פג (וגם להניק לא-פג) זה בכלל לא קל.

 

[מור של תומר ומיה]

טל כל הכבוד! איזה סיפור מקסים../images/Emo20.gif

רק לקרוא את מה שכתבת עשה לי טוב! ואיזה יופי שאשחר יונק! את מתארת את זה בקצרה, אבל כמי שעברה מצב דומה, ברור לי שהיה צורך בהמון נחישות, התמדה וכוח רצון מצידך! פשוט כיף לקרוא את הסיפור שלכם! ואני כל-כך מזדהה עם הצורך הזה בהנקה כחלק מההורות (גם אני אחרי שהנקתי את תומר - שבוע 35, רציתי כל-כך להניק גם את מיה - שבוע 29). רק שאצלנו אני חייבת לציין - רוב האחיות הסתכלו עלי כעל פנאטית -רק בבית הסתדרה לנו ההנקה אחרי חדשיים וחצי. לכן כל-כך כיף לשמוע שקבלת כזו תמיכה נהדרת בפגייה. כן ירבו!

 

[יאמי יאמי]

הייתי חייבת להגיב

אני אמא לבן שנולד בשבוע 33 שלעומת הסיפורים פה נדמה לי לרגע שהוא לא זכאי לתואר פג הלידה כמובן היתה ממש בלתי צפויה - הוא ילד ראשון שלנו והרגשתי ממש טוב ולא היתה שום בעיה רפואית "פשוט פקק הרחם" והגעתי לבית חולים בגלל דימום ממש קל והסתבר שאני במחיקה של 70% ופתיחה של 4 ס"מ מה שרציתי לומר הוא שבגלל ההלם מה שהחזיק אותי כל הזמן בחדר הלידה ואח"כ בשהות שלנו בפגיה 11 יום, הוא הידעה ורצון (שלפעמים נראה ממש קיצוני ופאנטי להניק) 4 שעות לאחר הלידה כבר ישבתי במחלקת יולדות על כיסא בנסיון להוציא חלב ולפתח את יכולת יצירת החלב. בן שהה בפגיה בשנידר שהיו מקסימים אבל לא ממש עודדנו אותי לשאוב חלב ולהביא לו (שיאכילו אותו בזונדה לפחות בחלב אם) אבל בשל העיקשות שלי לא ויתרתי ושאבתי ורצתי להביא חלב אם לפגיה שיהיה לו להאכלות. כבר לאחר 4 ימים ניסו לתת לו בקבוק והוא מידי פעם לקח אבל בעיקר סירב שאני ניסיתי ממש לא הצלחתי והייאוש היה גדול וזה היה המשבר לאחר הלידה ואז החלטתי לנסות אולי הוא ירצה חלב אם ממקור החלב האמיתי - וזו היתה החוויה המדהימה ביותר שחוויתי וכמו שאבא שלו אומר "הוא נרקומן של ציצי" מאז ועד היום 5 חודשים אני מניקה ובן שואב ומוצץ בהנאה מרובה. וזה פשוט כיף אמיתי לראות איך הילד עולה בהתחלה לאט מאוד במשקל ובאמת נראה קטן וחלשלוש אבל אחר כך משמין ונראה בונבון כמו תינוק שמנמן. וגם אני מוסיפה כמו טל תחזיקו מעמד.