סיפור על אכזבה
לפני כחודשיים הכרתי אשה דרך אתר היכרויות. התכתבנו תחילה ואח"כ עברנו לשיחות טלפון. לאחר כחודש היכרות החלטנו להשתתף יחד באירוע חברתי, ואח"כ להמשיך לטייל בטבע, וככה עשינו. היא מאוד מנוסה בטיולי טבע, ומכירה הרבה מקומות. החוויה היתה מדהימה. היינו יחד כמעט שלושה ימים, וביום האחרון הזמינה אותי לביתה. כשהגענו לביתה (נסענו יחד) היא מיד הציעה לי לשתות, לאכול, כיבדה אותי והרגשתי מאוד טוב אצלה. למחרת, הכינה ארוחת בוקר, יצאנו לטייל בסביבה ששם יש נופים מדהימים, בצהרים הכינה ארוחת צהרים והזמינה אותי לשלחן לאכול. אחה"צ הביאה אותי לתחנה המרכזית ונסעתי הביתה. (אנחנו גרים במקומות מאוד מרוחקים פיזית) לאחר מכן המשכנו בקשר הן טלפוני והן באמצעות המייל. היא הודיעה לי שיש אירוע חברתי בעיר מגוריה ואם אני רוצה לבוא. הסכמתי, זה היה הרבה לפני האירוע. התכוננתי לנסיעה טוב טוב, עד שהגיע יום הנסיעה. טוב, ביום שני השבוע יצאתי מהבית מוקדם, ויצאתי לכיוון עיר מגוריה, מרחק נסיעה של כמה שעות. התקשרתי אליה מהתחנה המרכזית והיא באה עם הרכב לאסוף אותי. עד כאן הכל היה כשורה, ומכאן מתחילות השאלות והתמיהות מיד כשנכנסתי לביתה, היא אמרה לי שהיא עסוקה ולא יכולה להתפנות אלי, ואם אני רוצה לשתות משהו שאגש להכין בעצמי. עניתי שזה בסדר, ואני כרגע לא צריך. (אדם שבקושי הכרתי, אני לא מרגיש אצלו חופשי לגשת למטבח ולהכין בעצמי לשתות, ומה עם קצת יחס?) טוב היא סיימה את עיסוקיה, וציפיתי שהיא תציע לי לאכול. גם זה לא היה. (היא הרי ידעה שיצאתי בבוקר מהבית, ומן הסתם לא אכלתי משהו רציני עד הערב, אז להשאיר אותי רעב?) לא אמרתי כלום, עד הערב שאז החלטנו לצאת לאירוע שלשמו באתי. נסענו עד מקום האירוע, דיברנו בדרך, לא אמרתי מילה על החוסר יחס והחוסר רגישות כלפי, וכשהגענו למקום האירוע, היא פגשה אדם שהיא מכירה, נעצרה ופטפטה קצת והמשכנו הלאה, פגשה עוד אחד וכנ"ל, ועוד אחד וכנ"ל (כוונתי שהיא רק החליפה כמה מילים וזהו) אח"כ היא פגשה אישה שכנראה הם בקשר חזק, והתחילו לדבר. אמרה לי תכיר, זאת חברתי X נתתי יד, אמרתי נעים מאוד, והם המשיכו לדבר, ולדבר ולדבר, זה נמשך הרבה זמן אולי 20 דקות או יותר. אני עמדתי בצד כמו גולם ולא התערבתי. (אני אדם מופנם ולא מהר אני נפתח לאנשים שאני לא מכיר) אח"כ הם כבר התיישבו והמשיכו בשיחתם. אח"כ אמרה לא בוא נסתובב קצת, טוב, הסתובבנו וכל הזמן הזה הם פיטפטו ואני הרגשתי כמו איזה מפגר שנלוה אליהם ועומד כמו גולם. בסוף כשזה המשיך כך, קראתי לה ואמרתי לה שאני לא מרגיש נוח עם זה ואני פורש לי לטיול עצמי, וכשהיא תתפנה תתקשר אלי. היא שאלה אם אני רוצה שהיא תעזוב אותה ותתפנה אלי, עניתי שתעשה מה שהיא רוצה. ככה זה היה, הלכתי וטיילתי לבד במשך יותר משעה עד שהיא התקשרה ואמרה שהיא מגיעה. טוב לא אלאה אתכם, בסוף חזרנו לביתה, ושוב לא הגישה לי שום ארוחה. רק שאלה אם אני רוצה לאכול, אמרתי לא תודה, אסתפק בתה ועוגיות. למחרת, שוב ללא הגשה של ארוחת בוקר, ולגבי ארוחת צהרים, שוב שאלה אם אני רוצה לאכול, בלי להגיש בפועל כפי שהיה במפגש הראשון איתה. שוב תשובה מנומסת של "לא תודה זה בסדר". מיום שני בבוקר אני ללא ארוחה מסודרת מלבד חטיפים, והיא לא יכולה שלא לדעת את זה) אני לא נשארתי רעב, כי יצאתי לעיר ואכלתי שם ללא ידיעתה. בסוף, ראיתי שזה כך, והחלטתי לקצר את שהותי אצלה וחזרתי פחות מיממה מאז שהגעתי. (תיכננתי על יומיים וחצי) הייתי המום מכל היחס הזה או יותר נכון מחוסר היחס שהיה ניגוד גמור של הפעם הראשונה. חוסר הרגישות בעניין האוכל, בעניין של לעוב אותי ולהיצמד לחברותיה וכו' כשחזרתי, לא התקשרתי, אלא כתבתי לה אימייל מנומס, כי לא ידעתי איך לפרש את מה שהיה. אני קולט את זה כחוסר רגישות משווע שלה, כמצב של "לא רואה אף אחד", או "לא רואה ממטר". עוד לא אמרתי לה כלום בעניין, עוד לא התקשרתי, והייתי רוצה קודם לשמוע דעה אובייקטיבית. מקווה שאתם כאן לא שיפוטיים ויודעים להבחין בין תמיכה ושפיטה
לפני כחודשיים הכרתי אשה דרך אתר היכרויות. התכתבנו תחילה ואח"כ עברנו לשיחות טלפון. לאחר כחודש היכרות החלטנו להשתתף יחד באירוע חברתי, ואח"כ להמשיך לטייל בטבע, וככה עשינו. היא מאוד מנוסה בטיולי טבע, ומכירה הרבה מקומות. החוויה היתה מדהימה. היינו יחד כמעט שלושה ימים, וביום האחרון הזמינה אותי לביתה. כשהגענו לביתה (נסענו יחד) היא מיד הציעה לי לשתות, לאכול, כיבדה אותי והרגשתי מאוד טוב אצלה. למחרת, הכינה ארוחת בוקר, יצאנו לטייל בסביבה ששם יש נופים מדהימים, בצהרים הכינה ארוחת צהרים והזמינה אותי לשלחן לאכול. אחה"צ הביאה אותי לתחנה המרכזית ונסעתי הביתה. (אנחנו גרים במקומות מאוד מרוחקים פיזית) לאחר מכן המשכנו בקשר הן טלפוני והן באמצעות המייל. היא הודיעה לי שיש אירוע חברתי בעיר מגוריה ואם אני רוצה לבוא. הסכמתי, זה היה הרבה לפני האירוע. התכוננתי לנסיעה טוב טוב, עד שהגיע יום הנסיעה. טוב, ביום שני השבוע יצאתי מהבית מוקדם, ויצאתי לכיוון עיר מגוריה, מרחק נסיעה של כמה שעות. התקשרתי אליה מהתחנה המרכזית והיא באה עם הרכב לאסוף אותי. עד כאן הכל היה כשורה, ומכאן מתחילות השאלות והתמיהות מיד כשנכנסתי לביתה, היא אמרה לי שהיא עסוקה ולא יכולה להתפנות אלי, ואם אני רוצה לשתות משהו שאגש להכין בעצמי. עניתי שזה בסדר, ואני כרגע לא צריך. (אדם שבקושי הכרתי, אני לא מרגיש אצלו חופשי לגשת למטבח ולהכין בעצמי לשתות, ומה עם קצת יחס?) טוב היא סיימה את עיסוקיה, וציפיתי שהיא תציע לי לאכול. גם זה לא היה. (היא הרי ידעה שיצאתי בבוקר מהבית, ומן הסתם לא אכלתי משהו רציני עד הערב, אז להשאיר אותי רעב?) לא אמרתי כלום, עד הערב שאז החלטנו לצאת לאירוע שלשמו באתי. נסענו עד מקום האירוע, דיברנו בדרך, לא אמרתי מילה על החוסר יחס והחוסר רגישות כלפי, וכשהגענו למקום האירוע, היא פגשה אדם שהיא מכירה, נעצרה ופטפטה קצת והמשכנו הלאה, פגשה עוד אחד וכנ"ל, ועוד אחד וכנ"ל (כוונתי שהיא רק החליפה כמה מילים וזהו) אח"כ היא פגשה אישה שכנראה הם בקשר חזק, והתחילו לדבר. אמרה לי תכיר, זאת חברתי X נתתי יד, אמרתי נעים מאוד, והם המשיכו לדבר, ולדבר ולדבר, זה נמשך הרבה זמן אולי 20 דקות או יותר. אני עמדתי בצד כמו גולם ולא התערבתי. (אני אדם מופנם ולא מהר אני נפתח לאנשים שאני לא מכיר) אח"כ הם כבר התיישבו והמשיכו בשיחתם. אח"כ אמרה לא בוא נסתובב קצת, טוב, הסתובבנו וכל הזמן הזה הם פיטפטו ואני הרגשתי כמו איזה מפגר שנלוה אליהם ועומד כמו גולם. בסוף כשזה המשיך כך, קראתי לה ואמרתי לה שאני לא מרגיש נוח עם זה ואני פורש לי לטיול עצמי, וכשהיא תתפנה תתקשר אלי. היא שאלה אם אני רוצה שהיא תעזוב אותה ותתפנה אלי, עניתי שתעשה מה שהיא רוצה. ככה זה היה, הלכתי וטיילתי לבד במשך יותר משעה עד שהיא התקשרה ואמרה שהיא מגיעה. טוב לא אלאה אתכם, בסוף חזרנו לביתה, ושוב לא הגישה לי שום ארוחה. רק שאלה אם אני רוצה לאכול, אמרתי לא תודה, אסתפק בתה ועוגיות. למחרת, שוב ללא הגשה של ארוחת בוקר, ולגבי ארוחת צהרים, שוב שאלה אם אני רוצה לאכול, בלי להגיש בפועל כפי שהיה במפגש הראשון איתה. שוב תשובה מנומסת של "לא תודה זה בסדר". מיום שני בבוקר אני ללא ארוחה מסודרת מלבד חטיפים, והיא לא יכולה שלא לדעת את זה) אני לא נשארתי רעב, כי יצאתי לעיר ואכלתי שם ללא ידיעתה. בסוף, ראיתי שזה כך, והחלטתי לקצר את שהותי אצלה וחזרתי פחות מיממה מאז שהגעתי. (תיכננתי על יומיים וחצי) הייתי המום מכל היחס הזה או יותר נכון מחוסר היחס שהיה ניגוד גמור של הפעם הראשונה. חוסר הרגישות בעניין האוכל, בעניין של לעוב אותי ולהיצמד לחברותיה וכו' כשחזרתי, לא התקשרתי, אלא כתבתי לה אימייל מנומס, כי לא ידעתי איך לפרש את מה שהיה. אני קולט את זה כחוסר רגישות משווע שלה, כמצב של "לא רואה אף אחד", או "לא רואה ממטר". עוד לא אמרתי לה כלום בעניין, עוד לא התקשרתי, והייתי רוצה קודם לשמוע דעה אובייקטיבית. מקווה שאתם כאן לא שיפוטיים ויודעים להבחין בין תמיכה ושפיטה
