סיפור נחמד!
סיפור מלא משמעות > >>נשלח לשי גריכטר על ידי קוסטה מיוהנסבורג דרום אפריקה > >תורגם ע"י עודד ברנע > >היו היו שני אחים שהתגוררו בקומה ה80-. פעם, בחוזרם הביתה גילו לאכזבתם >שהמעליות בבנין לא פועלות ושעליהם לטפס במדרגות לדירתם. > > > >לאחר מאמץ רב, טיפסו והגיעו מתנשפים ועייפים לקומה 20. שם החליטו לנטוש את >תיקיהם ולחזור לקחתם ביום המחרת. > > > >הם השאירו את תיקיהם והמשיכו בטיפוס. כשהגיעו במאמץ אדיר לקומה 40, התחיל האח >הצעיר לרטון ולקטר, ושניהם התחילו לריב. הם המשיכו לטפס בגרם המדרגות, לטפס >ולריב כל הדרך עד קומה 60. > > > >אז הבינו השניים שנותרו להם רק 20 קומות לטפס והחליטו לחדול מלריב והמשיכו >לטפס בשקט ובנועם עד שלבסוף הגיעו לביתם שבקומה 80. > > > >עמדו לפני דלת דירתם וכל אח חיכה שהשני יפתח את הדלת ולבסוף הבינו ששכחו את >המפתחות בתיקים שהשאירו בקומה 20. > > > > > >הסיפור הוא בבואה של חיינו. רבים מאיתנו חיים בצעירותנו בנסיון לרצות את >הורינו, את מורינו ואת חברינו. לעיתים נדירות אנו עושים את מה שאנו אוהבים >באמת. אנו נמצאים תחת כל כך הרבה לחץ ומתח שבהגיענו לגיל 20 אנחנו כבר עייפים, >אז אנו מחליטים לשמוט את המעמסה הזו. > > > >בהיותנו חופשיים מהמתח והלחץ האלה, אנו עובדים בהתלהבות וחולמים חלומות >שאפתניים. אבל בהגיענו לגיל 40, אנו מתחילים לאבד את החזון והחלומות שלנו. אנו >מתחילים לחוש לא מרוצים, להתלונן ולבקר. חיינו הופכים חיי סבל. > > > >בהגיענו לגיל 60, אנו מבחינים שנותר לנו מעט מאד זמן להתלונן ואנו מתחילים >לצעוד את השלב האחרון בשקט ובשלוה לקראת גיל 80. > > > >אנו חושבים שאין כבר דבר שיכול לאכזב אותנו, רק שאנו מבינים שאין לנו שלוה, כי >יש לנו חלום לא מוגשם, חלום שזנחנו לפני 60 שנה. > > > >אז מה החלום שלך? לך בעקבות חלומך כך שלא תחיה עם חרטה.
סיפור מלא משמעות > >>נשלח לשי גריכטר על ידי קוסטה מיוהנסבורג דרום אפריקה > >תורגם ע"י עודד ברנע > >היו היו שני אחים שהתגוררו בקומה ה80-. פעם, בחוזרם הביתה גילו לאכזבתם >שהמעליות בבנין לא פועלות ושעליהם לטפס במדרגות לדירתם. > > > >לאחר מאמץ רב, טיפסו והגיעו מתנשפים ועייפים לקומה 20. שם החליטו לנטוש את >תיקיהם ולחזור לקחתם ביום המחרת. > > > >הם השאירו את תיקיהם והמשיכו בטיפוס. כשהגיעו במאמץ אדיר לקומה 40, התחיל האח >הצעיר לרטון ולקטר, ושניהם התחילו לריב. הם המשיכו לטפס בגרם המדרגות, לטפס >ולריב כל הדרך עד קומה 60. > > > >אז הבינו השניים שנותרו להם רק 20 קומות לטפס והחליטו לחדול מלריב והמשיכו >לטפס בשקט ובנועם עד שלבסוף הגיעו לביתם שבקומה 80. > > > >עמדו לפני דלת דירתם וכל אח חיכה שהשני יפתח את הדלת ולבסוף הבינו ששכחו את >המפתחות בתיקים שהשאירו בקומה 20. > > > > > >הסיפור הוא בבואה של חיינו. רבים מאיתנו חיים בצעירותנו בנסיון לרצות את >הורינו, את מורינו ואת חברינו. לעיתים נדירות אנו עושים את מה שאנו אוהבים >באמת. אנו נמצאים תחת כל כך הרבה לחץ ומתח שבהגיענו לגיל 20 אנחנו כבר עייפים, >אז אנו מחליטים לשמוט את המעמסה הזו. > > > >בהיותנו חופשיים מהמתח והלחץ האלה, אנו עובדים בהתלהבות וחולמים חלומות >שאפתניים. אבל בהגיענו לגיל 40, אנו מתחילים לאבד את החזון והחלומות שלנו. אנו >מתחילים לחוש לא מרוצים, להתלונן ולבקר. חיינו הופכים חיי סבל. > > > >בהגיענו לגיל 60, אנו מבחינים שנותר לנו מעט מאד זמן להתלונן ואנו מתחילים >לצעוד את השלב האחרון בשקט ובשלוה לקראת גיל 80. > > > >אנו חושבים שאין כבר דבר שיכול לאכזב אותנו, רק שאנו מבינים שאין לנו שלוה, כי >יש לנו חלום לא מוגשם, חלום שזנחנו לפני 60 שנה. > > > >אז מה החלום שלך? לך בעקבות חלומך כך שלא תחיה עם חרטה.