סיפור מתוק א´
לפני שאתחיל מתנצל מראש שכן ניסיוני בכתיבת סיפורים דל למדי. בנוסף לזה אינני יודע לומר אם זה סיפור ארוטי, מתאווה ומלא באהבה שכזו מתאים לפורום. הסיפור ניפרס על פני שמונה חודשים בערך (אם כי נמשך גם 13 שנים לאחר מכן
). ועוד פרט חשוב לפני שאנסה לספר. תודה אחת אני חיב מראש למי שסייעה בידי להעיז ולכתוב. אז ככה...
זה מעל לכל היה מתוק. שנה א´ באוניברסיטה, ההתרגשות היתה עצומה. בכל זאת פרק חדש בחיים. המפגש הטכני , הקר והעניני עם היום הראשון ללימודים עמד בניגוד גמור להתרגשות של הבוקר. תחום הלימודים הכתיב מצב שבו כל הסטודנטים נתקלים זה בזה מעת לעת. הקרירות הענינית של היום הראשון הזה לעומת מה שציפה לו בהמשכו הוסיף לתחושות הבילבול. הוא הבחין בה כבר בשעות הבוקר. מאותו הרגע כל ניסיון להסיר עניים ממנה נידון לכישלון חרוץ. כל כולה אמרה הדר ויופי ניפלא, כזה שנוגע בבטן. העניים שלה היו גדולות ומלאות קסם. שערה גלש לו ברכות ובהסח דעת אל עורף חלק ונפרש על כתפיים עדינות. לובן צווארה נעצר בחולצת טריקו קלה שהסירה ספק לגבי שדיים מושלמים. והיא ידעה את זה. ידעה שהיא כובשת בדרכה המתרמזת, ידעה שקשה לעמוד בפניה ידעה שכל ניסיון להביט בה יגרום למבט להחליק אל המיפגש שבין ירכיה. עדיין לא ידע את שמה, ואולם האצילות, העדינות, הנוכחות והמיניות המתפרצת ממנה לא הותירה ספק. לדידו שמה הוא איילה. בכל פעם שהיה לנו שעור משותף היה קם בבוקר אחוז התרגשות שהתפוצצה בכפות ידיו החזקות. ולילותיו? לפחות אלה שבהם ישן לבד, עברו באוהל שכן לא היה אפשר להגמל מהפנטזיה שהזדחלה לה שוב ושוב אל מתחת לשמיכה. לגעת ביופי, לגעת בתום, להריח את המתנה ולאבד איתה שליטה. כל ניסיוןשלו להתקרב אליה נתקל בחומה בצורה של חוסר ענין אף שנחשב לגבר נחשק. להוציא כמובן עניני הלימודים. היא שמרה תמיד על הריחוק המנוכר והמזמין של מלכת הכתה.החורף נשא בחובו הבטחה או תקווה שהיא תסתתר מעט תחת מעטה של בגדים כדי להקל על חלציו. ואולם, הגיע החורף, חורף ירושלמי קר, חורף שהביא אותה עוטה סוודרים שכאילו מונחים להם במקרה. הסוודרים האלה העצימו את הנוכחות החמקנית של גופה. העצימו את הידיעה שהיא מכירה בעוצמה שמשדרים יתרונותיה הבולטים ועוד יותר את אלה שמבטיחים. אחרי כמה חודשים, תוך שבינו לבינו ההשלמה עם היותה פנטזיה נעלמת תפשה מקום, חלה התפתחות מפתיעה. רוני, חברה לספסל הלימודים החלה לבלות עם איילה יותר ויותר. זה בהחלט עורר את סקרנותו שכן רוני היא טיפוס מאוד מפתיע. בסיס קשריו עם רוני היוו קטע מרגש כשלעצמו. רוני , בחורה חביבה, יפה ובעקר שובבה, נהנתה משני העולמות, זה של הבנים וזה של הבנות. הלילות שאותם בילה עם רוני מעת לעת היו בבחינת גילוים חדשים. רוני קבלה מתנה מאלוהים. מתנה שהביאה אותה למיטה עם יצריות חקרנית שהפתיעה בכל פעם מחדש. רוני , למרות גופה הצנום משהו, בטאה עוצמות תאווה בלתי נישלטות. כל ביקור במעמקי תאוותה העוטפת גרמה לו לרצות אותה עוד. להידרש לנשיותה הנערית ללא גבולות וללא סדר.רוני הסתערה עליו אחוזת תשוקה ונוטפת מור ניפלא וטעים להפליא ובמקומות מפתיעים ולא שיגרתיים. לילה אחד, בעוד שהוא מספר לרוני על איך בדעתו להתמקד רק בכפתור תאוותה עד לאורזמה המתבקשת, נעצר, התישב, ובהססנות רבה שאל לפשר הקשר עם איילה. עניה של רוני ניצנצו בעת שאמרה "אנחנו מסתדרות, היא מתוקה ובעיקר לומדות יחד". " למה?" הוסיפה בתמימות חשדנית. התעלמותו הנונשלנטית מהשאלה היתה אמצעי הגנה מאוד לא מוצלח נוכח חריפותה של רוני. וזו, בחיוך קטן וטיזרי חסכה ממנו את השאלה והוסיפה "כן יש לי קטע איתה" ושוב, "למה?". לרגע היה משותק, כאילו רוני היתה אשמה בהתפרקות הפנטזיה שלו מכל תוכן ממשי שכן היא הוסיפה למרות שלא שאל "חבל לך על הזמן היא מעולם לא הייתה עם גבר והיא לסבית שלמה בנפשה". החדות של רוני נשמעה חשודה. רוני היא חברה טובה האם יכול להיות ששומרת אותו רק בשבילה? הרי מעולם לא הפגינה גילויים של חוסר שביעות רצון כאשר שיתף אותה בחוויות אחרות. יכול להיות שרוני עצמה מאוהבת בה? דבר שלעולם לא יכול להשמע מופרך לדידו. יכול להיות שאיילה אוהבת בנות רק מכיוון שלא נסתה בנים? ככל שהעמיק לחשוב ולהרהר בדבר מצא שכל השאלות אינן אלא בגדר רצינאליזציות שנועדו להשלים עם הבילתי אפשרי. דוק של כאב מהול בהשלמה היה נסוך בעיניו. ואז, בפירפור אחרון של פנטזיה נקברת שאל "רוני? תעזרי לי לפגוש אותה? להכיר אותה?" רוני שלא כדרכה הגיבה ברצינות תהומית תוך שמבחינה בזיק של אהבה בעיניו ובצניחה לא אופינית של מבושיו ואמרה "אני רואה איך אתה הולך להפגע". לראשונה במסכת היפה של הקשר עם רוני הכעס ביצבץ ממנו "אני ילד גדול שבוחר לבד אם להפגע או לפגוע ואל תזייני לי ת´שכל". מאז בכל פעם שראה את רוני, בכל פעם ששכבו אחזי תזזית איילה ניבטה אליו מקירות החדר. רוני הבחינה בכל והוא ידע שלא שכחה. ערב אחד, רוני באה ובלי קשר לכלום שאלה "אתה עדיין מתאווה לאיילה? לנסות ולקבוע משהו? לצאת אולי?" היו לו תוכניות לסוע הביתה באותה השבת, הן בכלל לא עלו בדעתו כאשר ענה ב"כן" מהיר, ברור וחד. למחרת בבוקר הוא יצא מבנין המעונות שלו ישר לחדרה של רוני. השעור הראשון היה משותף לשלושתם. "בוקר טוב רוני, נו? אני נוסע לשבת או לא?" "אתה לא" ענתה ולא וויתרה על החיוך שלה, זה שאופיני לאותם רגעים שבהם תאוותה הייתה בידה.
לפני שאתחיל מתנצל מראש שכן ניסיוני בכתיבת סיפורים דל למדי. בנוסף לזה אינני יודע לומר אם זה סיפור ארוטי, מתאווה ומלא באהבה שכזו מתאים לפורום. הסיפור ניפרס על פני שמונה חודשים בערך (אם כי נמשך גם 13 שנים לאחר מכן
