סיפור מקרה

הי עירית, איתגרת אותי עכשיו...

בכל פעם מומחש לי מחדש עד כמה ההגדרות הסיניות וההגדרות ההומאופתיות מנוגדות זו לזו. ישבתי וחשבתי כיצד לתרגם את מה שכתבת לשפה שאני עובדת איתה, וזה לא קל. קודם כל בגלל ההתנגדות הספונטנית שלי למחשבה שנתתי טיפול סימפטומטי. בהתחלה חשבתי שלא ייתכן, לאחר מכן שאולי זה בעצם נכון, ועכשיו אני חושבת שוב, שלא, אם כי סבורה שנתת לי חומר למחשבה. קודם כל, את צודקת לגבי העובדה שסימפטומים שכאלה לא יכולים להיעלם בטיפול אחד, גם לא בשניים. לעיתים קרובות קורה שמטופל שזו הפעם הראשונה שהוא מקבל טיפול בדיקור, חייו משתנים כל כך שהוא הופך לחסיד נלהב של השיטה. אני תמיד מנסה להרגיע אותו, כי מה רבה אכזבתו (ובאופן שקשה לשלוט בו, אכזבתי) כשהטיפולים הבאים כבר לא עובדים כמו קסם, ועלי להזכיר לו שכבר בטיפול הראשון אמרתי לו שזה תהליך ממושך. עד היום חשבתי שזה בגלל שזו הפעם הראשונה שהוא מרגיש את הצ'י שלו באופן כזה, זה הטיפול הראשון שמשפיע עליו כך, ולכן התגובה החיובית החזקה. אף פעם לא חשבתי שייתכן שזה נובע מכך שהטיפול סימפטומטי. זה לא מתיישב לי עם דרך העבודה שלי, מה גם שאני כמעט אף פעם לא נעזרת בנקודות לפי התפקוד הסימפטומטי שלהן. (כשלומדים רפואה סינית אפשר לקרוא על הסימפטומים השונים שכל נקודה יכולה לטפל בהם, אבל זה כמובן תלוי באבחנה ולא עובד באופן אוטומטי. פעמים רבות רואים אנשים שעשו קורס קצר, כמו רופאים, שעובדים רק לפי המשוואה הזו). אני בוחרת בדרך כלל בטיפול לפי אבחנת הדופק. בעיני כשהדופק משתנה לכיוון הרצוי, הטיפול מתבצע בכיוון הנכון. המחשבה שאולי זה נכון באה בגלל העובדה שכן השתמשתי בנקודת דיקור אחת שכתוב עליה שהיא מסדירה את קצב הלב. שאר הנקודות שנעזרתי בהן התייחסו בין היתר ללב ולהרגעת הנפש, אבל היו גם נקודות שהתייחסו לחיזוק היין שבגוף. הרבה פעמים אם הלב חולה, ברפואה הסינית לאו דווקא דוקרים נקודות שמתייחסות באופן ישיר ללב, אלא לאיברים שמסביבו, שמזינים אותו (כפי שתמימה היטיבה להסביר). אבל אני מבינה ששאלתך נוגעת הרבה מעבר לפילוסופיה הסינית. השאלה אם זה סימפטומטי בהחלט במקומה. זה מעניין, כי בזמן האחרון שאלתי את עצמי האם החרם שלי על נקודות סימפטומטיות הוא לא קשה מידי (למשל, מטופל שבא עם כאבי ברכיים, אני כמעט אף פעם לא דוקרת אותו בברכיים, אלא בנקודות שמזינות אותן ובגוף כולו). עכשיו אני שואלת את עצמי, האם בטיפול ראשון יש לי יותר צורך להוכיח את עצמי ואולי אני כן נוטה לחשוב בכיוון סימפטומטי יותר. ואם במקרה של המטופלת החביבה שלי, הבעיה היא בעצם צורך בשליטה וסדר בחיים, והתמודדות עם איבוד מי ש"הפך לחלק ממנה" כדבריה, היא שעונדת עכשיו את טבעות הנישואים של שניהם. אלמנט המתכת ואלמנט האש. אלמנט האש מחזיר אותי ללב, שאליו התייחסתי עד עכשיו. ולגבי המתכת, הרי זו הנקודה שנעזרתי בה, שכתוב עליה שהיא גם מסדירה את הדופק... כל כך מורכב.
 
תודה על הדיון המעשיר../images/Emo24.gif

אשמח לשמוע עוד דעות. אני עדיין תוהה אם הטיפול בשיאצו גרר תגובה לא טובה מפני שהוא חדר את ההגנות שלה ונגע בנקודה הרגישה של הצורך במגע, או שפשוט הוא לא מתאים, בגלל התרופות לדילול הדם שגרמו להיווצרות שטפי הדם, והעובדה שהיא לא אוהבת להתלונן ולכן לא אמרה כשהלחיצות היו חזקות עבורה מידי. בכל אופן, מוזר שבדיקור אני מרגישה שהיא בעודף ובשיאצו הורגשה יותר חולשה. אולי זו גם היתה הבעיה.
 

izackv

New member
על כלבים וחתולים...

יש שתי בעיות שקופצות לי מהטסקט. הבעיה הראשונה היא בעיית ה"ייעוד" או ה"ערך" עד לפני שנתיים היה לה ערך משמעותי מאוד (מבחינת תחושה אישית) _בזכותה_ בעלה חי באיכות חיים סבירה. היא הקריבה והתאמצה ועבדה קשה מאוד - והכל התמקד בטיפול באדם קרוב שהפך יותר ויותר תלותי. התמורה לעבודה הקשה ולקורבן הגדול היא הידיעה של זה שהמעשים שלך _משמעותיים_ מאוד (למישהו אחר) זה נותן לכל אדם תחושת ערך. (זאת לא הסיבה להקרבה, אבל זה משהו שמקבלים בזכותה) כשבעלה נפטר, היא פתאום הפכה לסתם סבתא/אמא שלא באמת קריטית (או בעלת ערך חיוני) לאף אחד. הבעיה השניה היא היכולת לקבל. זה נשמע מוזר, אבל יש אנשים שמתקשים מאוד לקבל. הם רגילים להיות בצד שנותן ושעוזר, אבל לעבור לצד המקבל מפחיד אותם עד מוות. אולי כי הם מתיחסים לקבלה כאל חולשה. אולי כי הם צריכים להתגבר על מחסומים וחומות של חינוך ארוך בשנים. אפשר להוסיף לשתי הבעיות האלה בעיה נוספת שקיימת לפעמים אצל אנשים ש"מקריבים" את עצמם בטיפול בקרובי משפחתם (כמו שהיא עשתה) בעיה של "הוגנות" כשבעלה היה חולה, היא הקדישה את זמנה וכוחותיה כדי לטפל בו. היא אפילו לא הרשתה לגוף שלה לחלות כדי שתוכל לטפל בו ביעילות. אבל מה קורה עכשיו כשהוא נפטר וכשהיא צריכה תמיכה? האם היא מקבלת לפי מה שהיא נתנה? האם המשפחה הקרובה מטפלת בה לפי הדוגמה שהיא עצמה נתנה להם? ונניח שלא, אולי זה בגלל שהבעיות שלה לא רציניות מספיק? אז מה יקרה אם הבעיות יחמירו? -- בנוסף לשלושת הבעיות האלה, מצרפות גם בעיות מבניות של זיקנה/גיל. אני לא מאמין שכל בעיות הגיל היו ב HOLD עד שבעלה נפטר ואז התממשו, אבל סביר להניח שהן תורמות למצב. (יכול להיות שמצבה היה פחות טוב ממה שחשבה גם בעבר, רק שאז הייתה ממוקדת בלעזור לבעלה ולא נתנה לדברים פעוטים כמו בעיות בקצב הלב להגיע בכלל להכרה שלה) --- הבעיות עצמן נראות מעניינות. הלב סובל קשה. האוזניים מסרבות לשמוע. הגוף מתנגד למגע. נראה שהיא מנסה להתעלם מדברים שברורים לה. שהיא מתקשה לקבל (אפילו חיבוק! אבל עכשיו עם אישור מהרופא שזה לא רצוי) יכול כמובן להיות שהיא דווקא רצתה חיבוק (או חיזוקים חיוביים) אבל מאחר ולא ממש קיבלה, הבעיה נפתרה מעצמה ברגע שהרופא אמר שאסור מגע מהסוג הזה. --- למה "על כלבים וחתולים"? אם בכלל היא תסכים להכניס הביתה כלב/חתול - אז כלב יודע בדרך כלל גם לתת. הרבה יותר מחתול. שניהם יכולים להפוך למטרה לצורך שלה לתת. אבל כלב בדרך כלל דורש יותר ונותן יותר. היא תוכל ללמוד להתפנק או להרגיש חשובה שוב בזכותו. --- ודיקור וכאלה? לא שאני מבין משהו בעניין, אבל אולי עבודה על נקודות הלב לכוון של נקודות שמעלות את שמחת החיים? --- וכן, ברור לי שאי אפשר לעשות ניתוח אופי/מצב אמיתי דרך תאור מקרה מהסוג הזה. אבל זה מה שקפץ לי בראש. ויכול להיות שהייתי מנסה יותר לעמוד על מערכת היחסים בינה לבין המשפחה הקרובה שלה. וגם על המטענים הרגשיים שמלווים את המערכת הזאת. --- לדעתי.
 
../images/Emo13.gif../images/Emo45.gifהתמוגגתי מכל מילה

מסכימה עם כל מה שכתבת, היטבת להביע את כל מה שרציתי ולא הצלחתי!(או שהצלחתי באופן חלקי...)
 
עדכון קטן

חזרתי מהטיפול בה עכשיו. מהפעם הקודמת המצב השתפר, היא מצליחה לישון 4-5 שעות בלילה וחוסר הסדירות התייצב מעט. אבל הפלפיטציות והקצב המהיר (לדעתה, לי נראה שזה יותר הפלפיטציות) מציקים לה, מה גם שהיא לא יכולה ללכת עד קצה הרחוב. חשבתי על העצות שקיבלתי, ונעזרתי בנקודות של הלב, וגם בנקודות שמזינות את הלב במרידיאנים של האיברים שהיו בעודף. כמו כן, הצעתי לה שבמשך שלוש פעמים ביום תעשה תרגיל נשימה פשוט, שבו היא תשאף ותנשוף לפי קצב מסויים שהיא יכולה לעמוד בו (ספרנו עד 6). הסברתי לה את החשיבות של ההתמקדות בקצב הנשימה, והיא הבינה היטב את הקשר של זה למקצב חייה שהשתנה פלאים. בגלל שיש לה תכשיטים עם אבני חן, שאלתי אם יש לה כאלה עם אבנים ירוקות או ורודות, שמשפיעות על צ'אקרת הלב. היא מיד הוציאה קופסת תכשיטים גדולה וחיפשה, מראה לי תכשיטים שונים שהיא קיבלה בעברה, כל תכשיט טומן סיפור מיוחד, או מגיע ממקום אחר בעולם. זה היה נחמד, אבל כמעט התחלתי לבכות שם... היא מצאה משהו ירוק, אבל הצעתי לה לקנות קריסטל בחנות ליד הבית שלה. אני חייבת לומר שאני מאוד מתרשמת מהפתיחות שלה... שאלתי אותה גם על בעל חיים, והיא אמרה שהיא מאוד אוהבת, אבל חוששת לאמץ כלב כי בימים שבהם היא לא מרגישה טוב היא לא תוכל להוציא אותו החוצה. אני אמשיך לפתח איתה את העניין, ואעדכן אתכם. תודה שוב לכולכם, אתם נהדרים
.
 
למעלה