סיפור מהתיכון
היא נראתה מדהים לגילה. אחרי שרשרת התכתבויות ושיחות טלפון ממושכות שנמשכו אל תוך הלילה הגיע יום הפגישה. בטלפון נשמעה נרגשת. "טרם פגשתי אדון" אמרה. כל הנושא הזה של שליטה הדליק אותה. "אני מרגישה מוכנה" הצהירה בקול ברור "אני רוצה להיות שייכת לך". קבענו להפגש ליד התיכון שלה. ככה ביקשה: "אני רוצה שתקח אותי מכאן. ככה זה יהיה מרגש ומסעיר עוד יותר". נכנסה למכונית. פנים צעירות ויפות. לא הוטעיתי ע"י ההבעה התמימה שהיתה לה. ידעתי שהיא מנוסה, אך בתחום הזה היתה חסרת נסיון. אולם, הבחנתי עוד בשיחותינו וכעת משראיתיה אף יותר בלהיטותה להיות תלמידה טובה, להצליח בהגשמת משאלת לב ישנה שלה- לשרת אדון. הביטה בי והשפילה עיניים במבוכה. "שלום אדוני. לא מסוגלת להביט בעיניים שלך, העוצמה שבהן מכניעה אותי, גורמת לי לרטט בכל הגוף". התחלתי לנסוע, אך מייד ביקשה לעצור. "סליחה אדוני, אפשר להתחרט ?" שאלה. "כן" השבתי, עד לסערה המתחוללת בה. "אני רוצה שתקח אותי כאן. בבית הספר" ביקשה. "היכן בדיוק ?" שאלתי בחיוך, עת נזכרתי בהרפתקאות עוד מימי התיכון שלי. "בחדר המנהלת" השיבה מייד. "את בטוחה?" "כן" "בואי" היה ברור לי כי היא מכירה את הדרך היטב. ידה נשלחה לגשש אחר ידי. הנחתי לה להוביל אותי במסדרונות החשוכים, חש את האדרנלין בדם. הגענו לחדר. מאחורי עציץ שלפה מפתח ונכנסנו לחדר המזכירה. "התכוננה, הממזרה. הכינה שיעורי בית היטב..." נעלה את הדלת. "זהו זה. פה אנו בטוחים, אדוני". ציויתי עליה להדליק את המחשב, כדי שהאור הקורן מהמסך יאפשר ראות סבירה. גם באור הקלוש ניתן היה להבחין עד כמה היתה יפה. יפה וחושנית. שערה שהיה אסוף בצמה קלועה ירד על כתפה בחן ועיניה נצצו. עורה השזוף הבליט את חימוקי גופה. סשן השליטה היה מדהים. הלהיטות שלה לציית, לשרת ולענג היתה קסומה ומטריפת-חושים. לא היתה הוראה שלא מילאה בדייקנות ובמסירות, לא היתה מילה או סימן שהחמיצה. גם אני, אשר ידעתי נשלטות רבות לפניה הייתי מופתע להתמסרות הטוטאלית של פעם ראשונה. כשקשרתי אותה לכסא המנהלת הציפה את המושב בעסיסה. כשבעלתי אותה על השולחן המשרדי הרחב התפתלה כנערה המגלה לראשונה את תענוגות המין. לאחר שגופה רווה מעסיסי הרשתי לה לגמור. זעקת הפורקן שלה מהדהדת באזני עד היום. "איך הייתי, אדוני?" שאלה בביישנות, פניה סמוקות משרשרת האורגזמות ומתחושותיה הפנימיות הנפלאות. "היטבת לשרת ולענג את אדונך" עניתי לה וחייכתי. "מותר לי לשאול מדוע אתה מחייך, אדוני?" "לא בכל יום אתה מקיים סשן שליטה בחדר המנהלת בתיכון, עם המנהלת בכבודה ובעצמה". לו רק ידעו התלמידים מה אירע שם בלילה, בחדר הזה שבו נהגו לעמוד רועדים בפני המנהלת הקשוחה ביותר בלונדון.
היא נראתה מדהים לגילה. אחרי שרשרת התכתבויות ושיחות טלפון ממושכות שנמשכו אל תוך הלילה הגיע יום הפגישה. בטלפון נשמעה נרגשת. "טרם פגשתי אדון" אמרה. כל הנושא הזה של שליטה הדליק אותה. "אני מרגישה מוכנה" הצהירה בקול ברור "אני רוצה להיות שייכת לך". קבענו להפגש ליד התיכון שלה. ככה ביקשה: "אני רוצה שתקח אותי מכאן. ככה זה יהיה מרגש ומסעיר עוד יותר". נכנסה למכונית. פנים צעירות ויפות. לא הוטעיתי ע"י ההבעה התמימה שהיתה לה. ידעתי שהיא מנוסה, אך בתחום הזה היתה חסרת נסיון. אולם, הבחנתי עוד בשיחותינו וכעת משראיתיה אף יותר בלהיטותה להיות תלמידה טובה, להצליח בהגשמת משאלת לב ישנה שלה- לשרת אדון. הביטה בי והשפילה עיניים במבוכה. "שלום אדוני. לא מסוגלת להביט בעיניים שלך, העוצמה שבהן מכניעה אותי, גורמת לי לרטט בכל הגוף". התחלתי לנסוע, אך מייד ביקשה לעצור. "סליחה אדוני, אפשר להתחרט ?" שאלה. "כן" השבתי, עד לסערה המתחוללת בה. "אני רוצה שתקח אותי כאן. בבית הספר" ביקשה. "היכן בדיוק ?" שאלתי בחיוך, עת נזכרתי בהרפתקאות עוד מימי התיכון שלי. "בחדר המנהלת" השיבה מייד. "את בטוחה?" "כן" "בואי" היה ברור לי כי היא מכירה את הדרך היטב. ידה נשלחה לגשש אחר ידי. הנחתי לה להוביל אותי במסדרונות החשוכים, חש את האדרנלין בדם. הגענו לחדר. מאחורי עציץ שלפה מפתח ונכנסנו לחדר המזכירה. "התכוננה, הממזרה. הכינה שיעורי בית היטב..." נעלה את הדלת. "זהו זה. פה אנו בטוחים, אדוני". ציויתי עליה להדליק את המחשב, כדי שהאור הקורן מהמסך יאפשר ראות סבירה. גם באור הקלוש ניתן היה להבחין עד כמה היתה יפה. יפה וחושנית. שערה שהיה אסוף בצמה קלועה ירד על כתפה בחן ועיניה נצצו. עורה השזוף הבליט את חימוקי גופה. סשן השליטה היה מדהים. הלהיטות שלה לציית, לשרת ולענג היתה קסומה ומטריפת-חושים. לא היתה הוראה שלא מילאה בדייקנות ובמסירות, לא היתה מילה או סימן שהחמיצה. גם אני, אשר ידעתי נשלטות רבות לפניה הייתי מופתע להתמסרות הטוטאלית של פעם ראשונה. כשקשרתי אותה לכסא המנהלת הציפה את המושב בעסיסה. כשבעלתי אותה על השולחן המשרדי הרחב התפתלה כנערה המגלה לראשונה את תענוגות המין. לאחר שגופה רווה מעסיסי הרשתי לה לגמור. זעקת הפורקן שלה מהדהדת באזני עד היום. "איך הייתי, אדוני?" שאלה בביישנות, פניה סמוקות משרשרת האורגזמות ומתחושותיה הפנימיות הנפלאות. "היטבת לשרת ולענג את אדונך" עניתי לה וחייכתי. "מותר לי לשאול מדוע אתה מחייך, אדוני?" "לא בכל יום אתה מקיים סשן שליטה בחדר המנהלת בתיכון, עם המנהלת בכבודה ובעצמה". לו רק ידעו התלמידים מה אירע שם בלילה, בחדר הזה שבו נהגו לעמוד רועדים בפני המנהלת הקשוחה ביותר בלונדון.
