סיפור מהחיים...
חייבת לספר לכם... לפני יומיים קבעתי עם חברות ללכת לרקוד סלסה. התקשטנו, נעלנו את נעלי הריקוד וכיתתנו רגלינו לפאב. כשהגענו לשם גילינו לדאבוננו הרב, כי ערב הסלסה המובטח יתקיים ביום למחרת. יצאנו משם בפנים קודרות ונכנסנו לפאב הסמוך כדי להתעודד. פאב די ריק, אבל להקת הג`ז שניגנה ברקע ריככה את העצבות והאכזבה שלקינו בה... נכנסנו ומצאתי אנשים שאני מכירה היכרות שיטחית ביותר יושבים על הבר אז... ישבנו על הבר. הברמן הצליח להבהיל אותי כאשר בטעות נתקע בי, ולא הפסיק להתנצל. אחרי 10 פעמים בערך (אבל מי סופר...?!) של פניות למחילה, הוא התחיל לדבר ולדבר ולדבר ולספר על החיים שלו, החברה שלא רוצה, החיים, הראיה על החיים... אם אמרו לי פעם שאחד התפקידים של הברמנים זה להקשיב, לייעץ ולעזור (פסיכולוג יד שנייה...) אני חייבת לציין שהיום הייתי נותנת את אחד המבטים הסקפטים שלי ומתווכחת על זה עד אור הבוקר... הסתבר שהוא גר בשכנות אליי, כך שכשעזבנו את המקום, הצענו לו לבוא לבקר אותנו. לא ממש חשבנו שזה יקרה... וטוב, זה צפוי, אבל היום הוא פשוט דפק על דלת הבית והופיע לו כך משום מקום. בדיוק היינו באמצע ערב מיסטי, כך שהוא התלבש היטב באווירה... ישבנו ודיברנו. ישבנו והוא דיבר. הוא לא ממש רצה להקשיב. הוא סיפר על החיים, על החשיבה לעזוב את החיים, על אהבה, על מהות החיים, הכאב, התסכול... הקשבתי לו וראיתי ילד שהולך לאיבוד ואין לי את הכוחות לעזור לו. ישבתי בחרדה כזאת כשמחשבה עולה לי בראש שאולי הילד הזה יחליט לתת את נשמתו. ניסינו לדבר איתו, לנסות להאיר לו את הדרך שצבע אותה כל כך במרץ בשחור, לפשט את הדברים, לנסות ולהגיד שבעולם יש כל כך הרבה גוונים לא רק שחור או לבן, שאהבה חד צדדית היא לא סיבה לוותר על העולם ש... הוא הלך לא מזמן. אחרי שלוש שעות הוא עזב. חיוך על הפנים היה לו, ואני מקווה שהוא גם לקח איתו דברים שאמרנו לו, למרות שלא כל כך הסכים לשמוע. אני מתפללת שהוא ידע להחזיק את האוויר שלו לנשימה, שיקח את החכמה שלו וינתב אותה למקומות שיעשו לו טוב. אני מקווה שהוא ימשיך לבוא לבקר אותנו, ואני מקווה שהוא יגיד שהוא בחר בדרך חדשה שתעשה לו טוב. זהו. רציתי לשתף אתכם בזה, כי הוא ממש נגע בעצב שלי. אתם חושבים שאני צריכה לפנות לפסיכולוג כדי לבקש עיצה איך לעזור לו? אולי אין לנו את הכלים לעזור לו? אם הוא יתאבד מחר? ....
חייבת לספר לכם... לפני יומיים קבעתי עם חברות ללכת לרקוד סלסה. התקשטנו, נעלנו את נעלי הריקוד וכיתתנו רגלינו לפאב. כשהגענו לשם גילינו לדאבוננו הרב, כי ערב הסלסה המובטח יתקיים ביום למחרת. יצאנו משם בפנים קודרות ונכנסנו לפאב הסמוך כדי להתעודד. פאב די ריק, אבל להקת הג`ז שניגנה ברקע ריככה את העצבות והאכזבה שלקינו בה... נכנסנו ומצאתי אנשים שאני מכירה היכרות שיטחית ביותר יושבים על הבר אז... ישבנו על הבר. הברמן הצליח להבהיל אותי כאשר בטעות נתקע בי, ולא הפסיק להתנצל. אחרי 10 פעמים בערך (אבל מי סופר...?!) של פניות למחילה, הוא התחיל לדבר ולדבר ולדבר ולספר על החיים שלו, החברה שלא רוצה, החיים, הראיה על החיים... אם אמרו לי פעם שאחד התפקידים של הברמנים זה להקשיב, לייעץ ולעזור (פסיכולוג יד שנייה...) אני חייבת לציין שהיום הייתי נותנת את אחד המבטים הסקפטים שלי ומתווכחת על זה עד אור הבוקר... הסתבר שהוא גר בשכנות אליי, כך שכשעזבנו את המקום, הצענו לו לבוא לבקר אותנו. לא ממש חשבנו שזה יקרה... וטוב, זה צפוי, אבל היום הוא פשוט דפק על דלת הבית והופיע לו כך משום מקום. בדיוק היינו באמצע ערב מיסטי, כך שהוא התלבש היטב באווירה... ישבנו ודיברנו. ישבנו והוא דיבר. הוא לא ממש רצה להקשיב. הוא סיפר על החיים, על החשיבה לעזוב את החיים, על אהבה, על מהות החיים, הכאב, התסכול... הקשבתי לו וראיתי ילד שהולך לאיבוד ואין לי את הכוחות לעזור לו. ישבתי בחרדה כזאת כשמחשבה עולה לי בראש שאולי הילד הזה יחליט לתת את נשמתו. ניסינו לדבר איתו, לנסות להאיר לו את הדרך שצבע אותה כל כך במרץ בשחור, לפשט את הדברים, לנסות ולהגיד שבעולם יש כל כך הרבה גוונים לא רק שחור או לבן, שאהבה חד צדדית היא לא סיבה לוותר על העולם ש... הוא הלך לא מזמן. אחרי שלוש שעות הוא עזב. חיוך על הפנים היה לו, ואני מקווה שהוא גם לקח איתו דברים שאמרנו לו, למרות שלא כל כך הסכים לשמוע. אני מתפללת שהוא ידע להחזיק את האוויר שלו לנשימה, שיקח את החכמה שלו וינתב אותה למקומות שיעשו לו טוב. אני מקווה שהוא ימשיך לבוא לבקר אותנו, ואני מקווה שהוא יגיד שהוא בחר בדרך חדשה שתעשה לו טוב. זהו. רציתי לשתף אתכם בזה, כי הוא ממש נגע בעצב שלי. אתם חושבים שאני צריכה לפנות לפסיכולוג כדי לבקש עיצה איך לעזור לו? אולי אין לנו את הכלים לעזור לו? אם הוא יתאבד מחר? ....
) זה בכלל לא מוזר ד``א...