סיפור מההפטרה
אנו מצויים במהלך קריאת הפטרה אחר הפטרה
מתוך שבע נבואות נחמה של הנביא ישיעהו
משמעות ההפטרה הנוכחית ניתנת לפרשנות אקטואליות מתמיד...
כאילו שפענוך תוכנן מנסח את המניפסט
של המחאה החברתית כאן ועכשיו?
תחילה למקרא מה שאמור להיות נבואת נחמה, שמחה ומעודדת
מאכז שיש בתוכן כה הרבה אלימות מילולות, קשיים, עוני חוסר צדק
אז האם טקסט טעון זה ממלא בתיסכול את ציפיותינו הוורודות?
או דווקא להיפך - מבינים ממנו היטב שאין בנימצא ארוחות חינם
ושצריך לדרוש התנהגות נאותה מעצמנו לפני דרישה מגורם חיצוני?
"לכו שברו בלא כסף" מתאים לכרזה בהפגנת מחאה?
עניה סוערה:
הפטרת פרשת ראה פותחת בפסוק:
"עניה סערה לא נחמה הנה אנכי
מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים" (ישעיה, נ"ד, י"א),
הנביא ממשיל את ירושלים לאשה עניה
ורועדת כברוח סערה או בסערת רגשות
אשר אין לה מי שינחמה או שמצבה כה קשה שאי אפשר לנחמה.
ה' מבטיח להעשירה עד שאף את רצפתה הוא ירצץ באבני נופך.
ישראל בגלותם נמשלים ליהלומים המצויים בתוך הבוץ
וכל שנותר הוא להוציאם מן הבוץ ולנקותם שיחזרו וינצצו.
הנביא מבטיח לישראל נחמה בזכות מצות הצדקה,
שנאמר: "בצדקה תכונני רחקי מעשק כי לא תיראי
וממחתה כי לא תקרב אליך....
כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי",
וכן נאמר "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"
'כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא"
לפיכך נקראת הפטרת הנחמה של ישיעהו על 'עניה'
לקראת אלול להכין את ישראל לבקש רחמים וגאולה במהרה.
אם יעשו תשובה בחודש הצדקה והסליחות
תגיעה הגאולה הרוחנית והגשמית מיד.
"זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור" (סנהדרין, צח.).
אם כלל ישראל יהיו זכאים הקב"ה יגאלם בדרך נס בחודש ניסן
רש"י: "מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא משמים" (סוכה, מא.).
אך אם כלל ישראל לא יהיו זכאים הקב"ה יגאלם בחודש תשרי בדרך טבעית,
וזאת בזכות התשובה והצדקה לעניים הנעשים במרוכז בחודש אלול,
עתידין ישראל להגאל במהרה ע"י
"המלך המשיח" (הרמב"ם, מלכים, פי"א, א) בונה המקדש.
גודל הצדקה כעומק האמונה:
פירוט החטאים כחלק מראית תוצאות המעשים בעבר מהוה כתמרור אזהרה!
נסיון העבר של ישראל מהוה את התשתית הבטוחה
לבחירת הטוב והברכה שבקיום המצוות.
איך קיומן של המצוות החברתיות מעיד דווקא על אמונה באל?
תכליתן של מצוות הצדקה והמעשרות
נועדה למחשת אמונתו של האדם בבורא עולם
היוצר והנותן לכל מטובו בחסד. קיום מצוות מתן הצדקה והמעשרות
מתוך האמונה שהכל שייך לקב"ה
גורמת לליכוד ולחיבור בין ישראל לתורת ישראל והקב"ה,
שכרם של מצוות מתן המעשרות והצדקה הוא גם בעולם הזה,
"עשר בשביל שתתעשר" (שבת, קי"ט.),
"וצדקה תציל ממות" (שבת, קנ"ו
,
"כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות
והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות"
וכן "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה,
'כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא"
לעומת זאת "כל המעלים עיניו מן הצדקה - כאילו עובד עבודת כוכבים' (דברים, ט"ו, ט')
אנו מצויים במהלך קריאת הפטרה אחר הפטרה
מתוך שבע נבואות נחמה של הנביא ישיעהו
משמעות ההפטרה הנוכחית ניתנת לפרשנות אקטואליות מתמיד...
כאילו שפענוך תוכנן מנסח את המניפסט
של המחאה החברתית כאן ועכשיו?
תחילה למקרא מה שאמור להיות נבואת נחמה, שמחה ומעודדת
מאכז שיש בתוכן כה הרבה אלימות מילולות, קשיים, עוני חוסר צדק
אז האם טקסט טעון זה ממלא בתיסכול את ציפיותינו הוורודות?
או דווקא להיפך - מבינים ממנו היטב שאין בנימצא ארוחות חינם
ושצריך לדרוש התנהגות נאותה מעצמנו לפני דרישה מגורם חיצוני?
"לכו שברו בלא כסף" מתאים לכרזה בהפגנת מחאה?
עניה סוערה:
הפטרת פרשת ראה פותחת בפסוק:
"עניה סערה לא נחמה הנה אנכי
מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים" (ישעיה, נ"ד, י"א),
הנביא ממשיל את ירושלים לאשה עניה
ורועדת כברוח סערה או בסערת רגשות
אשר אין לה מי שינחמה או שמצבה כה קשה שאי אפשר לנחמה.
ה' מבטיח להעשירה עד שאף את רצפתה הוא ירצץ באבני נופך.
ישראל בגלותם נמשלים ליהלומים המצויים בתוך הבוץ
וכל שנותר הוא להוציאם מן הבוץ ולנקותם שיחזרו וינצצו.
הנביא מבטיח לישראל נחמה בזכות מצות הצדקה,
שנאמר: "בצדקה תכונני רחקי מעשק כי לא תיראי
וממחתה כי לא תקרב אליך....
כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי",
וכן נאמר "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"
'כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא"
לפיכך נקראת הפטרת הנחמה של ישיעהו על 'עניה'
לקראת אלול להכין את ישראל לבקש רחמים וגאולה במהרה.
אם יעשו תשובה בחודש הצדקה והסליחות
תגיעה הגאולה הרוחנית והגשמית מיד.
"זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור" (סנהדרין, צח.).
אם כלל ישראל יהיו זכאים הקב"ה יגאלם בדרך נס בחודש ניסן
רש"י: "מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא משמים" (סוכה, מא.).
אך אם כלל ישראל לא יהיו זכאים הקב"ה יגאלם בחודש תשרי בדרך טבעית,
וזאת בזכות התשובה והצדקה לעניים הנעשים במרוכז בחודש אלול,
עתידין ישראל להגאל במהרה ע"י
"המלך המשיח" (הרמב"ם, מלכים, פי"א, א) בונה המקדש.
גודל הצדקה כעומק האמונה:
פירוט החטאים כחלק מראית תוצאות המעשים בעבר מהוה כתמרור אזהרה!
נסיון העבר של ישראל מהוה את התשתית הבטוחה
לבחירת הטוב והברכה שבקיום המצוות.
איך קיומן של המצוות החברתיות מעיד דווקא על אמונה באל?
תכליתן של מצוות הצדקה והמעשרות
נועדה למחשת אמונתו של האדם בבורא עולם
היוצר והנותן לכל מטובו בחסד. קיום מצוות מתן הצדקה והמעשרות
מתוך האמונה שהכל שייך לקב"ה
גורמת לליכוד ולחיבור בין ישראל לתורת ישראל והקב"ה,
שכרם של מצוות מתן המעשרות והצדקה הוא גם בעולם הזה,
"עשר בשביל שתתעשר" (שבת, קי"ט.),
"וצדקה תציל ממות" (שבת, קנ"ו
,"כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות
והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות"
וכן "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה,
'כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא"
לעומת זאת "כל המעלים עיניו מן הצדקה - כאילו עובד עבודת כוכבים' (דברים, ט"ו, ט')