סיפור מדהים

סיפור מדהים

לא יאומן. אני קרוב לגיל 60. דיברתי עם מורה בבית ספר שסיפר לי שהבן שלו סובל מטוראט- ואני מתכוון לסובל. אמרתי לו שלי אמנם אין טוראט אבל יש לי טיקים. הוא התחיל לשאול אותי שאלות ובתום השיחה בישר לי: אז ידידי- יש לך טוראט. הייתי ספקן והלכתי כמובן לגוגל. התסמינים היו מדהימים ותיארו אותי במדויק ללא הקולות (כמעט). בקיצור- הבנתי בגיל 60 שאני חבר במועדון המכובד של אנשי הטוראט. אשתי ביטלה את אבחנתי על הסף ואמר: "תפסיק להכניס לך רעיונות לראש). כנראה שכמו רבים, אני מצליח להסוות את מרבית הטיקים. למזלי מצבי לא חמור ואני לא מאוד סובל...אם כי לפעמים אני ממש "עסוק" בטיקים.
 
אכן, סיפור מדהים... מסתבר שאף פעם לא

מאוחר מדי לגלות את עצמך...
אני שמחה שאתה מרגיש שמדובר במועדון מכובד ושהסטיגמה הרווחת לגבי טוראט אינה מטרידה אותך...
נשמח אם תוכל לפרט קצת יותר לגבי ההתעסקות עם הטיקים במהלך השנים, אסטרטגיות שפיתחת ובכלל... כל מה שלפי דעתך יכול לעניין אותנו.
על השיתוף ולהשתמע בטוב
 

שביק

New member
ברוך הבא "למועדון הטוראטים המכובד".

אני שמחה לקרוא שהיום משתדלים להיאבק כדי להיות "חבר שייך"
והסטיגמה היא חיובית.

ספר בבקשה כמה קשה היה לך להיאבק בעבור המעמד הנ"ל?

בברכת חברים ובברכה לאיכות חיים.

משביק
 
תשובה לגובלינית

קודם כל, לא רוצה להישמע קשוח מדי וחסר רגישות. אני יודע שיש רמות שונות של טוראט. עצם העובדה שבכלל לא ידעתי שיש לי את זה מראה שאצלי הרמה לא חמורה. חברתית לא מפריע לי. פיזית: זה מעצבן ברמות. לפעמים אני מוצא את עצמי בהתקפות של טיקים. אני לא בטוח שיש לי בכלל אסטרטגיות להסתיר. פעם הייתה בחורה כאן בתפוז שקראו לה אלין של הים שהייתה משדרת בבלוג. היא אמרה שהיא לא יוצאת בכלל מהבית. בחורה יפהפיה. כואב עליה. לי אין שום עניין לטפל בעצמי.
 
אשריך
שאצלך הביטוי של הטורט הוא קל

דבריך רק מחזקים את הממצאים המחקריים, המראים שקבלה עצמית היא מנבא משמעותי לאיכות החיים של אנשים המתמודדים עם טורט.

לך על השיתוף

מאחלת לך בריאות שלמה.
 
שלא תביני לא נכון

לפעמים התקפות הטיקים מוציאות אותי מדעתי...מה שקל אצלי וזה הכי חשוב זה העניין החברתי. תארי לעצמך שאשתי אומרת שהיא לא שמה לב שיש לי טיקים!!! טוב היא קצת מעופפת. כבר היו אנשים פחות קרובים (ואולי דווקא בגלל זה) ששאלו אותי כל מיני שאלות (נסעתי עם מישהי באוטו והיא פתאום שואלת אם האוטו שלה מסריח. שאלתי למה, היא אמרה שאני מרחרח כל הזמן...מה עניתי? כמובן שאני מצונן...
 
הסיפור על אשתך מזכיר לי שהתחלתי

לשים לב לטיקים של בעלי רק כשהיה בן יותר מ 59 ואחרי שהילד הלך לצבא.. ואני לא מעופפת...
ואיך אתה מצליח להתגבר על התקופות הקשות?
איך אתה לא יוצא מדעתך?
 
למעלה