סיפור לשבת........
הידים האלו - מתוך אגדות מתנגנות בימים ההם כשגברו הצרות על היהודים היושבים בכפרים, והם רחוקים ומנותקים ממקומות ישוב של יהודים ומבית כנסת, וילדהם אינם באים לחדר ללמוד תורה, היה הבעל שם טוב מהלך מכפר לכפר, יושב עם היהודים הפשוטים, מדבר איתם דיברי פיוס, מספר להם מעשיות נפלאות, אומר אתם ניגון ומלמד את הילדים קריאת שמע. היו הכפריים האלו דומים לילדים המתרפקים על אביהם שבא אליהם ממרחקים והם צוחקים ובוכים מרוב שמחה ותענוג. ובין הכפריים אחד מגושם,גבוה וחזק, פניו כעין האדמה וידיו המגוידות מוצקות והוא יושב בכפר נידח ונעשה כאחד הגויים, עובד את האדמה, עוסק בפרה וסוס. ולפי שלא ידע תפילה, היה יוצא בבוקר אל השדה, נועץ את המחרשה באדמה, מרים את שוטו מעל לגב הסוס וקורא בקול רם: יהודי אני ודומה עליו כי אמר תפילת שחרית. ביום מן הימים הגיע הבעל שם טוב אל אותו כפר ואל אותו היהודי, ששמח מאוד לקראתו ומרוב היתרגשות החזיק בידי הבעל שם טוב ולחצן לחיצה של אהבה. נאנח הבעל שם טוב מעוצם הלחיצה ונפל מתעלף, וכששבה אליו רוחו מצא את היהודי יושב לארץ, חובט בידיו בקרקע ובעיניו דמעות. וכשראה היהודי את פני הבעל שם טוב והם צוחקים אליו, קפץ על רגליו והתחיל לבקש סליחה ומחילה: מקבל הוא עליו מלכתחלה את כל אשר ישית עליו הצדיק. שמע הבעל שם טוב את דברי האיש, חפן את ידו הכבדה, השחורה והמצולקת בשתי ידיו ואמר: פעם אחת כבדוני בבית כנסת אחד בהגבהה, היה ספר התורה כבד מאוד, כי נכתב על גוילים פשוטים ואותיותיו גדולות וגליליו חזקים וכבדים. בימים ההם ישבתי בתענית ונחלשתי מאוד וכשהיגבהתי את התורה רפו ידי, ואלמלא היהודים שעמדו מסביבי היה הספר נשמט חלילה מידי. היה הבעל שם טוב מחליק בידו הרכה על ידו הכבדה של הכפרי ואומר לו: את שחשתי והרגשתי בשעת הגבהה חשתי בשעה שלחצת את ידי, באותו תענוג ממש, וידעתי כי בזכות גלילי הספר ובזכות הידים הכבדות הללו העולם קיים ועומד. וזה היה הסיפור לשבת שיהיה לכולנו שבוע נפלא אתנה
הידים האלו - מתוך אגדות מתנגנות בימים ההם כשגברו הצרות על היהודים היושבים בכפרים, והם רחוקים ומנותקים ממקומות ישוב של יהודים ומבית כנסת, וילדהם אינם באים לחדר ללמוד תורה, היה הבעל שם טוב מהלך מכפר לכפר, יושב עם היהודים הפשוטים, מדבר איתם דיברי פיוס, מספר להם מעשיות נפלאות, אומר אתם ניגון ומלמד את הילדים קריאת שמע. היו הכפריים האלו דומים לילדים המתרפקים על אביהם שבא אליהם ממרחקים והם צוחקים ובוכים מרוב שמחה ותענוג. ובין הכפריים אחד מגושם,גבוה וחזק, פניו כעין האדמה וידיו המגוידות מוצקות והוא יושב בכפר נידח ונעשה כאחד הגויים, עובד את האדמה, עוסק בפרה וסוס. ולפי שלא ידע תפילה, היה יוצא בבוקר אל השדה, נועץ את המחרשה באדמה, מרים את שוטו מעל לגב הסוס וקורא בקול רם: יהודי אני ודומה עליו כי אמר תפילת שחרית. ביום מן הימים הגיע הבעל שם טוב אל אותו כפר ואל אותו היהודי, ששמח מאוד לקראתו ומרוב היתרגשות החזיק בידי הבעל שם טוב ולחצן לחיצה של אהבה. נאנח הבעל שם טוב מעוצם הלחיצה ונפל מתעלף, וכששבה אליו רוחו מצא את היהודי יושב לארץ, חובט בידיו בקרקע ובעיניו דמעות. וכשראה היהודי את פני הבעל שם טוב והם צוחקים אליו, קפץ על רגליו והתחיל לבקש סליחה ומחילה: מקבל הוא עליו מלכתחלה את כל אשר ישית עליו הצדיק. שמע הבעל שם טוב את דברי האיש, חפן את ידו הכבדה, השחורה והמצולקת בשתי ידיו ואמר: פעם אחת כבדוני בבית כנסת אחד בהגבהה, היה ספר התורה כבד מאוד, כי נכתב על גוילים פשוטים ואותיותיו גדולות וגליליו חזקים וכבדים. בימים ההם ישבתי בתענית ונחלשתי מאוד וכשהיגבהתי את התורה רפו ידי, ואלמלא היהודים שעמדו מסביבי היה הספר נשמט חלילה מידי. היה הבעל שם טוב מחליק בידו הרכה על ידו הכבדה של הכפרי ואומר לו: את שחשתי והרגשתי בשעת הגבהה חשתי בשעה שלחצת את ידי, באותו תענוג ממש, וידעתי כי בזכות גלילי הספר ובזכות הידים הכבדות הללו העולם קיים ועומד. וזה היה הסיפור לשבת שיהיה לכולנו שבוע נפלא אתנה
)))) בטח שיש ואתה גם יודע על איזה