סיפור לשבת

סיפור לשבת

מתוך נפלאות התבונה באינטרנט:
יום בבוקר נתקלתי בזר כשחלף על ידי ברחוב. "אוי, סליחה אדוני" היתה התגובה שלי.
הוא אמר, "אנא סלחי לי גברתי, לא ראיתי אותך."
היינו מנומסים מאוד, הזר ואני , נפרדנו לשלום וכל אחד מאיתנו המשיך בדרכו שלו.
מאוחר יותר באותו יום, בזמן בישול ארוחת הערב, בני הצעיר נעמד לצדי בשקט ובלי מילה.
כשפניתי לאחור להוציא משהו מהמקרר, כמעט והפלתי אותו. "זוז, אתה מפריע", אמרתי בזעף.
הוא הלך משם והלב הקטן שלו שבור. לא הבנתי באיזה חומרה דיברתי.
אחר כך כשהלכתי לישון, קשה היה לי להירדם. בעודי שוכבת ערה במיטה, קול שליו בא אלי ואמר: "היום, תוך כדי התמודדות עם זר מוחלט, השתמשת באדיבות בסיסית. אבל עם המשפחה שאת אוהבת, השתמשת בזילזול. אם תלכי להסתכל על רצפת המטבח, תמצאי שם כמה פרחים ליד הדלת. אלה הפרחים שבנך הביא לך. הוא קטף אותם בעצמו במיוחד עבורך: ורוד, צהוב וכחול. הוא עמד שם בשקט כדי לא לקלקל לך את ההפתעה וחיכה שתסיימי והוא יתן לך אותם במתנה. את אפילו לא ראית את הדמעות שמילאו את עיניו הקטנות".
לפתע הרגשתי מאוד קטנה, והדמעות החלו לשטוף את לחיי.
קמתי ממיטתי והלכתי למטבח. ראיתי את את הפרחים שהיו על הרצפה ואספתי אותם. אחר כך נכנסתי בשקט לחדרו של בני וכרעתי ליד המיטה שלו, "התעורר, ילד קטן שלי, התעורר", אמרתי, "האם אלה הפרחים שבחרת בשבילי?"
הוא ניגב את עיניו וחייך "מצאתי אותם, על יד העץ. לקחתי אותם כי הם יפים כמוך. ידעתי שאת תאהבי אותם, במיוחד את הכחול".
אמרתי בדמעות "בני, אני מצטערת מאוד על הדרך שבה התנהגתי היום; לא הייתי צריכה לצעוק עליך ככה".
הוא אמר, "אה, אמא, זה בסדר. אני אוהב אותך בכל מקרה".
אמרתי, "בני, גם אני אוהבת אותך, ואני אוהבת את הפרחים, במיוחד הכחול".
חיבקתי אותו כמו שלא חיבקתי אותו מימיו והוא נרדם כך בידי עם חיוך על פניו.

אם נעזוב מחר את מקום העבודה למשל, יוכלו בקלות להחליף אותנו שם.
אבל לבן משפחה קרוב אין תחליף. אמא יש רק אחת ואבא יש רק אחד, הילדים הם היצירה הכי גדולה שלנו והאחים הם דם מדמנו. אנחנו נוטים לשכוח את חשיבות טיפוח הקשר המשפחתי ושופכים את עצמנו יותר לתוך העבודה, הקריירה, צבירת עוד הון ועוד יוקרה, בזמן שאנו מזניחים את המשפחה שלנו, או החברים הקרובים שבאמת אוהבים אותנו.

האם אתם יודעים באנגלית מה הם ראשי התיבות של משפחה = FAMILY?
FAMILY = (F)ATHER (A)ND (M)OTHER (I) (L)OVE (Y)OU או בעברית, "אבא ואמא, אני אוהב אתכם"

חבקו והעריכו את בני משפחותיכם ואת מי שאוהבים אתכם ורוצים ברווחתכם תמיד. זה יעשיר את חייכם יותר מכל הון שבעולם.
 

חני1110

New member
תודה רונית על הסיפור המרגש


 

חני1110

New member
סיפור לשבת


הם היו רק ידידים. קרה והם הבינו שהם חשובים אחד לשני יותר מסתם ידיד וידידה, כל אחד מהם הרגיש זאת על עורו. הם היו ידידים כל כך הרבה זמן עד שהיא הכירה אותו יותר טוב מכל אחד אחר,
וכך גם הוא אותה... הוא היה מבין אותה מחצי מילה, ממבט אחד מעיניה החודרות הבין את הסיבות לכעסיה. כשלא היה לו כסף לקנות לה פרחים, היה קוטף נרקיסים מהגינה הציבורית.
הכול נפסק בפתאומיות באמצע מאי...

היא קיבלה ממנו אס.אמ.אס:
"יש לי מישהי, אנחנו נוסעים לארץ אחרת, אל תחכי לי מתוקה...
אני לא אוהב אותך, סלחי לי... כך יצא..."

היא הייתה דופקת על דלת בייתו בעצבנות עם אגרופים, אבל מהעבר השני אף אחד לא פתח את הדלת.
בטלפון הייתה שומעת בפעם המאה את המענה הקולי הצורם: "המנוי אינו זמין".
חברים משותפים לא היו יודעים דבר, לא שמעו על אהבתו החדשה...
כאבו לה כבר הרגליים ללכת מדלת לדלת, היא רצתה רק פיסת מידע.
אף אחד באוניברסיטה או בעבודה שום דבר לא ידע.
אמרו שהוא עבר לאמריקה, אחרים טענו לאירופה.

האם כל זה היה שווה לה?
בהתחלה העניק לה חופש ואהבה, לאחר מכן הכניס אותה למבוי סתום.
היא איבדה משקל, היא הסתגרה, התבודדה ושנאה אותו.
היא הייתה בוכה הרבה מאוד זמן, לא הייתה מגיבה לסביבה ולא רצתה לראות אף אחד מקרוביה,
לא את משפחתה ולא את חברותיה.

עברו השנים, היא פגשה באחר...
הוא עזר לה לקום ולעמוד על הרגליים, גרם לה לחזור להיות עצמה.
עם הגעתו לחייה הכול אצלה השתנה- הוא היה ברכה...
המשפחה שלה חזרה אליה, הביטחון העצמי, הכבוד והחיים.
בעזרת נדיבותו של אלוהים התחתנו הם... קול שמחות חזק נשמע מאולם החתונות.

זה באמת טוב לחיות רחוק ממי שגרם לך לכל כך הרבה דיכאון בכי ועצב.
היא קיבלה את חייה בחזרה כדף לבן.
עברו השנים והיא סלחה לאותו אחד, שאלוהים ישפוט אותו בעצמו...
ידעה שאם יום אחד יקרה ויופיע מול פתח הבית שלה, לא יהיה לה עניין לדבר איתו.

נראה שכאילו צריך לגמור את הסיפור ברגע זה, אבל...


אבל הייתה לה כבר ילדה קטנה בסביבות גיל חמש,
והיא קיבלה מעטפה, נחשו כבר לבד ממי... כן... זה ממנו,
וזה כבר כמעט עשר שנים מאז הוא החליט להיזכר בא.
היא התחילה לקרא את המכתב באירוניה מתוך סקרנות ובדיחה,
אבל מהר ירד החיוך מפניה, היא נפלה על ברכיה, אוחזת בחוזקה את המכתב שכתב לה.

"שלום לך אהובה, אם את קוראת את השורות האלה אז כל הכבוד לך.
לפני עשר שנים כך לא הצלחתי לומר לך בעיניים מה שהחלטתי לכתוב.
עזבתי בשקט אמרתי על זה שהתאהבתי באחרת. כך לא היה...
כתבתי לך את המכתב הזה באותו הקיץ וביקשתי לתת לך אותו כשלא יישאר ממני זיכרון בחייך,
כשתשכחי אותי, בעתיד... כאשר תהיה מאושרת.
שיקרתי לך ואני לא מחפש מחילה, פשוט כך החליט הגורל בשבילי,
ואת יודעת הדבר הכי קשה היה לשבת בדירה, לשמוע את הבכי השקט שלך מאחורי הדלת.
תאמיני לי אני עכשיו בוכה גם ובכיתי בלילות... העניין הוא כזה...
הרופאים אמרו שיש לי גידול בראש ונשארו לי חודשים ספורים, אני רציני...
אני לא נסעתי לאף מקום, לא אהבתי אחרת, הרי איך יכולתי להפסיק לאהוב אותך, אהובה שלי?
מלא בצער שלא מדדתי עלייך שמלה לבנה, אני מקווה שאחר יעשה זאת.
הכול היה מעולה פשוט לא היה לנו מזל.
אני מאחל לך שתהיה מאושרת, לכן לא הייתי יכול להיעלם ולמות מול עינייך,
ולא היית מצליחה להיות עם אחר אחרי, היית חייה בעבר.
סליחה ששיקרתי לך, כך היה יותר טוב בשבילך, היית מתישהו החצי השני שלי.
פשוט יודע שאהבתי אותך חזק, אהבת אין סוף,
וכך גם עכשיו בנשימותיי האחרונות..."
 
למעלה