חלק ב'
שי-לי ואודי הלכו אחרי אגם ונכנסו אל המסעדה. וכן, היא הייתה מדהימה. כאילו הכל בה עשוי מזהב טהור. עם מזרקות גדולות, עם שנדלירים ענקיים מהתקרה ועמודי שיש גדולים. הם התיישבו ואגם הסתכלה על התפריט.
 
"לובסטר. שניים. שלושה. לא, שניים." אגם אמרה. "בכל זאת דיאטה."
 
"את רזה מדי, אגמי." אודי אמר.
 
"לגמרי." שי-לי אמרה. "עכשיו השאלה היא אם אני אכנס לשמלה הזאת אחרי הצבא..."
 
"כן, בואו נרים כוסית." אגם אמרה והרימה כוס.
 
"אגם, זה מים." שי-לי אמרה.
 
"אני קטין." אודי הסביר ולקח את הכוס.
 
"מרימים כוסית לכבוד זה," אגם אמרה. "ששניכם נמצאים איתי ברגע כזה חשוב. של חגיגות חודשיים והגיוס שלך."
 
"אל תגזימי, אגם. אותי לא מעניין החודשיים שלכם." שי-לי אמרה.
 
"אני דווקא מאוד שמח שאת מתגייסת." אודי אמר.
 
"כן. כי לא תראה אותי ואני לא אראה אתכם." שי-לי אמרה.
 
"נחיה ונראה..." אודי מלמל.
 
"מה?"
 
"כלום."
 
"לובסטרים. לובסטרים." אגם אמרה כשהלובסטרים הגיעו.
 
לאחר שאכלו קצת מהלובסטרים, אודי נשען לאחור. אגם לקחה מפית וניגבה לו את הפה מהחמאה.
 
"אתם יכולים להיות פחות דביקים?" שי-לי שאלה.
 
"לא." אגם אמרה.
 
"אנחנו אוהבים דביק."
 
"אני לא." שי-לי אמרה.
 
"ובגלל זה, שי-לי, אין לך חבר." אודי אמר.
 
"אתה לא תטיף לי." שי-לי אמרה.
 
"די, די, מספיק." אגם אמרה. "אתם יודעים מה? כדי להרים את האווירה... אני אלך למכונת הקריוקי."
 
אגם קמה והלכה לשם. אודי ושי-לי ניסו לעצור אותה, אבל היא כבר הגיעה לשם.
 
"שלום." אגם אמרה במיקרופון. "אני אגם שיינפלד, ואני הבת של ראש המועצה לשעבר, סוזי שיינפלד. ואני רוצה לשיר שיר."
 
"אוי לא..." אודי אמר כשאגם התחילה לשיר.
 
"We were both young when I first saw you.
I close my eyes and the flashback starts:
I'm standing there on a balcony in summer air.
 
See the lights, see the party, the ball gowns.
See you make your way through the crowd
And say, "Hello."
Little did I know..."
 
"לעזאזל, אתם כל כך דביקים ומגעילים..." שי-לי אמרה והסתכלה על אודי. אודי הסתכל על משהו בתוך קופסה שהחזיק. שי-לי לקחה ממנו את הקופסה.
 
"היי!"
 
שי-לי הסתכלה על שרשרת הזהב שהייתה בתוך הקופסה. היא הסתכלה על אודי. "אז כן יש נפט או לא?"
 
"בפרצוף שלך יש!" אודי לקח ממנה את הקופסה. "זה היה של אימא שלי. אני נותן את זה לאגם."
 
שי-לי הסתכלה עליו. "אתה יודע מה, חנון?"
 
"מה?"
 
"יכול להיות- שלערב אחד- אני שמחה על זה שאתה ואגם ביחד."
 
אודי הסתכל עליה. "כן. את לא."
 
"בינתיים." שי-לי אמרה. "רק בינתיים. ואל תתרגל לזה, ואל תספר לה את זה כי אני אכחיש."
 
"והיא לא תאמין."
 
"גם נכון." שי-לי אמרה. "חודשיים שמחים שיהיו לכם."
 
"גיוס שמח, שי-לי."
 
שי-לי ואודי לחצו ידיים מהר וניתקו מגע. שניהם הסתכלו על אגם ששרה.
 
"Marry me, Juliet, you'll never have to be alone.
I love you, and that's all I really know.
I talked to your dad – go pick out a white dress
It's a love story, baby, just say "Yes"."
 
ללילה אחד, לא היו שכונקים ונרקיסים, שניהם היו מאוחדים באהבה שלהם לבחורה ששרה על הבמה. ושי-לי אמנם הדחיקה את זה, אבל ללילה אחד, היא ממש חיבבה את הזוג הזה. ללילה אחד.
