m a t a n O
New member
סיפור לי אליכם 
שלום שלום לכולם כתבתי פה בעבר ,סיפרתי קצת על קורותיי ועל משפחתי. בקצרה: אני בן להורים דתיים, משפחה דתית לאומית, יש לי עוד אח אחד גדול בן 27 ושתי אחיות קטנות.אני בן 21 בקרוב, לפני שבע שנים יצאתי מהארון. בשנה וחצי האחרונות אני במערכת זוגית עם בחור מקסים, שההורים שלי מכירים. אמא שלי בקשר טוב מאוד איתו, אבא שלי לא ממש, אבל גם המערכת יחסים שלי עם אבא שלי קצת הפוכה. אני מתחילת השנה גר בדירה שכורה עם שותפה שהיא חברה טובה של החבר שלי, וככה שאנחנו נמצאים הרבה ביחד. מה שמביא אותי לסיפור שלי עכשיו: היום ראיתי את אמא שלי למעט זמן. דיברנו על הא ועל דא ומפה לשם דיברנו על אחי ועל זה שההורים שלו רוצים שהוא בקרוב יתארש. אז אמא שלי אמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי על השנה הבאה, כשאני והחבר שלי מתכננים לעבור לגור ביחד. היא אמרה לי שהיא רוצה ,עבור אבא שלי, שנשכור דירת שלושה חדרי שינה, חדר אחד לי ולבן זוגי, השני לפסנתר שלי, והשלישי- כדי שיהיה לאבא שלי נוח לבוא ולהרגיש כאילו הוא בא לבן שלו שגר עם שותף. שמעתי את מה שהיא אמרה, ובנימוס אין קץ אמרתי לה שאין על מה לדבר ושזה לא יקרה. כי אני מאמין שזה משהו שחייבים להתמודד איתו. ואם אני אסכים לזה,יפתח פתח ענקי שבו אפשר להתחיל לטייח, ובהמשך להעמיק את ה"דה-לגיטימציה" שאני מקבל ביחד עם החבר שלי. מאוד הופתעתי מזה שאמא שלי אמרה לי שזה מה שהיא רוצה. באמת. היא בקשר טוב עם החבר שלי, מדברת איתו, מתעניינת בשלומו, כולנו נפגשים בקונצרטים שלי, הכל טוב ויפה. בקונצרט האחרון אבא שלי אפילו התייחס לבן זוגי בתור החבר שלי, היה בזה משהו מאוד מרגש. (נראה לי שאם לא הייתי עסוק בזה שאני עומד לנגן הייתי מתרגש מזה יותר). אז הופתעתי מזה כי לא הבנתי מאיפה זה בא. למה אנחנו פתאום הולכים אחורה. מה קורה, מה עושים. כמו שאני רואה את זה אין טעם להתחיל ולגל סיפור שקרי לחלוטין על שותף כשבעוד כמה שנים התמונה תראה אחרת. לא רק נדבר על המגורים המשותפים, אלא על נישואין, וילדים, ואז פתאום- לך תסביר לכולם שזה בעצם לא השותף שלו, אלא בן זוגו? בנוסף על כל זה, אני והחבר שלי דיברנו על זה שעד שאנחנו עוברים הוא אמר שהוא יספר להורים שלו על הנטיה המינית שלו. ועליי. ועל המעבר. ופתאום זה היה נראה לי כ"כ אירוני, כי אני בחצי שנה שאני יודע על זה שההורים של החבר שלי לא יודעים עליו יושב עליו שידבר ושיספר, ופתאום ההורים שלי, שיודעים ושמכירים ושכן נמצאים בסוד העניינים- אומרים לי שהם היו רוצים לראות את זה אחרת. הייתי שמח לקבל תגובות, לשמוע מה אתם חושבים על הסיפור שלי. מה אתם ממליצים לי לעשות, בתור הורים. תודה רבה, מתן.
שלום שלום לכולם
כתבתי פה בעבר ,סיפרתי קצת על קורותיי ועל משפחתי. בקצרה: אני בן להורים דתיים, משפחה דתית לאומית, יש לי עוד אח אחד גדול בן 27 ושתי אחיות קטנות.אני בן 21 בקרוב, לפני שבע שנים יצאתי מהארון. בשנה וחצי האחרונות אני במערכת זוגית עם בחור מקסים, שההורים שלי מכירים. אמא שלי בקשר טוב מאוד איתו, אבא שלי לא ממש, אבל גם המערכת יחסים שלי עם אבא שלי קצת הפוכה. אני מתחילת השנה גר בדירה שכורה עם שותפה שהיא חברה טובה של החבר שלי, וככה שאנחנו נמצאים הרבה ביחד. מה שמביא אותי לסיפור שלי עכשיו: היום ראיתי את אמא שלי למעט זמן. דיברנו על הא ועל דא ומפה לשם דיברנו על אחי ועל זה שההורים שלו רוצים שהוא בקרוב יתארש. אז אמא שלי אמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי על השנה הבאה, כשאני והחבר שלי מתכננים לעבור לגור ביחד. היא אמרה לי שהיא רוצה ,עבור אבא שלי, שנשכור דירת שלושה חדרי שינה, חדר אחד לי ולבן זוגי, השני לפסנתר שלי, והשלישי- כדי שיהיה לאבא שלי נוח לבוא ולהרגיש כאילו הוא בא לבן שלו שגר עם שותף. שמעתי את מה שהיא אמרה, ובנימוס אין קץ אמרתי לה שאין על מה לדבר ושזה לא יקרה. כי אני מאמין שזה משהו שחייבים להתמודד איתו. ואם אני אסכים לזה,יפתח פתח ענקי שבו אפשר להתחיל לטייח, ובהמשך להעמיק את ה"דה-לגיטימציה" שאני מקבל ביחד עם החבר שלי. מאוד הופתעתי מזה שאמא שלי אמרה לי שזה מה שהיא רוצה. באמת. היא בקשר טוב עם החבר שלי, מדברת איתו, מתעניינת בשלומו, כולנו נפגשים בקונצרטים שלי, הכל טוב ויפה. בקונצרט האחרון אבא שלי אפילו התייחס לבן זוגי בתור החבר שלי, היה בזה משהו מאוד מרגש. (נראה לי שאם לא הייתי עסוק בזה שאני עומד לנגן הייתי מתרגש מזה יותר). אז הופתעתי מזה כי לא הבנתי מאיפה זה בא. למה אנחנו פתאום הולכים אחורה. מה קורה, מה עושים. כמו שאני רואה את זה אין טעם להתחיל ולגל סיפור שקרי לחלוטין על שותף כשבעוד כמה שנים התמונה תראה אחרת. לא רק נדבר על המגורים המשותפים, אלא על נישואין, וילדים, ואז פתאום- לך תסביר לכולם שזה בעצם לא השותף שלו, אלא בן זוגו? בנוסף על כל זה, אני והחבר שלי דיברנו על זה שעד שאנחנו עוברים הוא אמר שהוא יספר להורים שלו על הנטיה המינית שלו. ועליי. ועל המעבר. ופתאום זה היה נראה לי כ"כ אירוני, כי אני בחצי שנה שאני יודע על זה שההורים של החבר שלי לא יודעים עליו יושב עליו שידבר ושיספר, ופתאום ההורים שלי, שיודעים ושמכירים ושכן נמצאים בסוד העניינים- אומרים לי שהם היו רוצים לראות את זה אחרת. הייתי שמח לקבל תגובות, לשמוע מה אתם חושבים על הסיפור שלי. מה אתם ממליצים לי לעשות, בתור הורים. תודה רבה, מתן.