סיפור ליום המשפחה
האוכל של אימא אמי הייתה בת מפונקת למשפחה אמידה. היא גרה עם הוריה ואחיה בבית מרווח, בן שתי קומות, מוקף חצר גדולה, בשכונה יוקרתית בבוקרשט. כאשר נישאה לאבי הצטרף גם הוא לבית המשפחה אשר שופץ לכבוד הזוג הצעיר. שתי משרתות וגנן דאגו למלא את כל צורכיהם, כך שאמי בקושי ידעה לבשל משהו. כל זה היה עד להשתלטות הקומוניסטים על רומניה. כשעלינו ארצה השתנו, כמובן, התנאים מן הקצה אל הקצה ובין היתר נדרשה אמי להתחיל לבשל. שני דברים חשובים סייעו לה להתגבר על הפער: העובדה שסבתי גרה אתנו במשך כעשר שנים והיא עזרה לה וספר בישול עב כרס שהביאה אתה מרומניה והוא היה האורים והתומים שלה.היו כמה מאכלים שבהם הצטיינה ולצערי לא טרחתי לרשום במדוקדק את אופן הכנתם ולכן לא נותר לי אלא להתגעגע אליהם. הזיכרון הראשון אינו מאכל אלא כוס מלאה מיץ עגבניות טרי וקר. בימי החופש הגדול הייתה מגיעה משאית גדולה, עם ספסלים לישיבה מאחור, לעיגול שבמרכז שכונתנו ואוספת את כל הילדים והאימהות לנסיעה לחוף הסלע בבת-ים. כל משפחה הצטיידה בכריכים ופרות שיספיקו לבילוי בוקר של כיף בחוף הים. מאחר והייתי ילדה מאוד רזה, דאגה סבתי שאקבל את הויטמינים הדרושים לבניית הגוף. בשובי מן הים, הייתה מכינה לי כוס מלאה מיץ עגבניות שזה עתה גורר. הייתי שותה אותו בלגימה אחת. זה היה כל כך מרווה וטעים! השני היה מרק צ'ורבה עם כדורי בשר. בתוכו צפו ירקות חתוכים דק, אורז וכאמור, כדורי בשר קטנים וחמודים. הלימון שנסחט לתוכו הקנה לו טעם עדין וחמצמץ. גם ביצה נטרפה לתוכו וזו הייתה כמעט ארוחה בפני עצמה! המאכל השלישי היה ממולאים. אמי הייתה בוחרת פלפלים וקישואים גדולים ויפים, מנקה אותם ומרוקנת את תכנם ואחר כך ממלאת אותם בבשר טחון מעורב באורז. הם היו מתבשלים לאיטם במיץ עגבניות מתובל. משתם הבישול הייתה אמי מערימה על כל צלחת שני פלפלים ושני קישואים, מעליהם שופכת (ויסלחו לי כל אוכלי הכשר) שתי כפות של שמנת חמוצה ומוסיפה פרוסה עבה של לחם לבן טרי. הטעם היה לעילא ולעילא! הכי כיף היה לטבול בסוף את הלחם הטרי ברוטב שנצטבר! את הצלחות המנוגבות כמעט ולא היה צריך לרחוץ. השלישי היה מעדן הקרוי ברומנית פאפאנאש. היו אלה כדורי גבינה מעורבים בסולת, שהתבשלו במים רותחים. עליהם הייתה זורה אימא סוכר ומוסיפה כף קונפיטורה של תות. המתיקות המעודנת כמו עומדת עדיין בפי עתה, בכותבי שורות אלה. עוגות היו תחום חזק אצל אמי. עוגת השוקולד שלה הייתה שוקולדית לתפארת ואף מעוצבת להפליא. זכורות לטוב גם רולדה ממולאת ריבה משובחת ומצופה קרם שוקולד דק, עוגת דובדבנים רכה ותפוחה, סלסילות פאי ממולאות תותים וקרם וניל ועוגת שמרים גבוהה וחגיגית הצופנת בחובה אגוזים ומעט קקאו. אוכל איננו רק צורך גופני, הוא גם ביטוי לאהבה. פעמים רבות הרגשתי שאימא מבטאת את אהבתה לי ולבני משפחתי דרך הארוחות הטעימות שהכינה לנו. הייתה תקופה שבאנו לאכול אצלה בשבת בצהרים. כבר ביום רביעי הייתה פותחת בהכנות: קניות, תכנון התפריט. ביום חמישי הייתה מכינה חלק מן המנות ואת השאר ביום ששי. הגימור הסופי נעשה, כמובן, בשבת וכך הייתה עסוקה חצי שבוע. לא רק הצבא צועד על קיבתו, גם האזרחים!
האוכל של אימא אמי הייתה בת מפונקת למשפחה אמידה. היא גרה עם הוריה ואחיה בבית מרווח, בן שתי קומות, מוקף חצר גדולה, בשכונה יוקרתית בבוקרשט. כאשר נישאה לאבי הצטרף גם הוא לבית המשפחה אשר שופץ לכבוד הזוג הצעיר. שתי משרתות וגנן דאגו למלא את כל צורכיהם, כך שאמי בקושי ידעה לבשל משהו. כל זה היה עד להשתלטות הקומוניסטים על רומניה. כשעלינו ארצה השתנו, כמובן, התנאים מן הקצה אל הקצה ובין היתר נדרשה אמי להתחיל לבשל. שני דברים חשובים סייעו לה להתגבר על הפער: העובדה שסבתי גרה אתנו במשך כעשר שנים והיא עזרה לה וספר בישול עב כרס שהביאה אתה מרומניה והוא היה האורים והתומים שלה.היו כמה מאכלים שבהם הצטיינה ולצערי לא טרחתי לרשום במדוקדק את אופן הכנתם ולכן לא נותר לי אלא להתגעגע אליהם. הזיכרון הראשון אינו מאכל אלא כוס מלאה מיץ עגבניות טרי וקר. בימי החופש הגדול הייתה מגיעה משאית גדולה, עם ספסלים לישיבה מאחור, לעיגול שבמרכז שכונתנו ואוספת את כל הילדים והאימהות לנסיעה לחוף הסלע בבת-ים. כל משפחה הצטיידה בכריכים ופרות שיספיקו לבילוי בוקר של כיף בחוף הים. מאחר והייתי ילדה מאוד רזה, דאגה סבתי שאקבל את הויטמינים הדרושים לבניית הגוף. בשובי מן הים, הייתה מכינה לי כוס מלאה מיץ עגבניות שזה עתה גורר. הייתי שותה אותו בלגימה אחת. זה היה כל כך מרווה וטעים! השני היה מרק צ'ורבה עם כדורי בשר. בתוכו צפו ירקות חתוכים דק, אורז וכאמור, כדורי בשר קטנים וחמודים. הלימון שנסחט לתוכו הקנה לו טעם עדין וחמצמץ. גם ביצה נטרפה לתוכו וזו הייתה כמעט ארוחה בפני עצמה! המאכל השלישי היה ממולאים. אמי הייתה בוחרת פלפלים וקישואים גדולים ויפים, מנקה אותם ומרוקנת את תכנם ואחר כך ממלאת אותם בבשר טחון מעורב באורז. הם היו מתבשלים לאיטם במיץ עגבניות מתובל. משתם הבישול הייתה אמי מערימה על כל צלחת שני פלפלים ושני קישואים, מעליהם שופכת (ויסלחו לי כל אוכלי הכשר) שתי כפות של שמנת חמוצה ומוסיפה פרוסה עבה של לחם לבן טרי. הטעם היה לעילא ולעילא! הכי כיף היה לטבול בסוף את הלחם הטרי ברוטב שנצטבר! את הצלחות המנוגבות כמעט ולא היה צריך לרחוץ. השלישי היה מעדן הקרוי ברומנית פאפאנאש. היו אלה כדורי גבינה מעורבים בסולת, שהתבשלו במים רותחים. עליהם הייתה זורה אימא סוכר ומוסיפה כף קונפיטורה של תות. המתיקות המעודנת כמו עומדת עדיין בפי עתה, בכותבי שורות אלה. עוגות היו תחום חזק אצל אמי. עוגת השוקולד שלה הייתה שוקולדית לתפארת ואף מעוצבת להפליא. זכורות לטוב גם רולדה ממולאת ריבה משובחת ומצופה קרם שוקולד דק, עוגת דובדבנים רכה ותפוחה, סלסילות פאי ממולאות תותים וקרם וניל ועוגת שמרים גבוהה וחגיגית הצופנת בחובה אגוזים ומעט קקאו. אוכל איננו רק צורך גופני, הוא גם ביטוי לאהבה. פעמים רבות הרגשתי שאימא מבטאת את אהבתה לי ולבני משפחתי דרך הארוחות הטעימות שהכינה לנו. הייתה תקופה שבאנו לאכול אצלה בשבת בצהרים. כבר ביום רביעי הייתה פותחת בהכנות: קניות, תכנון התפריט. ביום חמישי הייתה מכינה חלק מן המנות ואת השאר ביום ששי. הגימור הסופי נעשה, כמובן, בשבת וכך הייתה עסוקה חצי שבוע. לא רק הצבא צועד על קיבתו, גם האזרחים!
