סיפור לידה
לפני 6 שבועות ילדתי.
התלבטתי הרבה אם ומה לכתוב, כי באמת, היתה אחלה לידה - כל מה שקיוויתי לעצמי, ובכל זאת, משהו כנראה לא לגמרי פתור....
זו לידה שלישית שלי.
והפעם - ב 39+2 יצא הפקק הרירי עם מעט דימום בצהריים כשחזרתי עם הגדולות מהמסגרות. חשבתי לעצמי שיופי, עוד כמה ימים אלד. אבל יחד עם יציאת הפקק התחילו צירים. בגלל שבהריון הזה להבדיל מהקודמים יש לי צירים מתחילת שמיני כמעט כל הזמן, גם לא התרגשתי. הודעתי מה המצב לאמא שלי ובעלי אבל הערכתי שיש עוד הרבה זמן. אחרי שעתיים בערך ביקשתי מבעלי לחזור מהעבודה (נסיעה של שעה וחצי בערך) רק ליתר בטחון. ב 6 ביקשתי מאמא שלי לבוא כי היה קצת דימום וקצת צירים ורציתי לדעת מה המצב וללכת לבי"ח לוודא שהכל תקין.
היא הגיעה ואני - עוד היה לי זמן לארוז תיק, לאכול... בכלל כל השלב הראשון היו צירים לא מאוד צפופים, הקצב התגבר לאט והם לא ממש כאבו לי.
ב 9 הגענו למיון יולדות בכרמל, הציעו לי לעקוף את התור אבל הרגשתי שאין מה למהר...
ב 10 בדיקת פתיחה - 2 ס"מ, מוניטור מראה צירים כל כמה דקות ועדיין לא ממש כואב.
לפני בדיקת רופא אני הולכת לשירותים ומרגישה שמתחיל טפטוף של מים. בבדיקה אני אומרת לו את זה והוא מצדיק את התחושה שלי אבל אומר שהמים מקוניילים. ולכן אני מועברת ישר לחדר לידה. ביקשתי את החדר הטבעי ולשמחתי קיבלתי אותו. שעה התהלכתי בחדר ולאורך המסדרון לשירותים כשאני מרגישה את התגברות הצירים ואת ירידת העובר. מעבירה את רוב הצירים לבד או נתמכת בבעלי. בטיול האחרון לשירותים ביקשתי מבעלי לבוא איתי. הצירים הגיעו לאזור הכואב.
כשחזרתי המיילדת המדהימה חיברה אותי למוניטור (בשכיבה על הצד לבקשתי שאוכל לנוח). הכאב היה כזה שעוד הצלחתי לישון בין הצירים. אחרי המוניטור - מקלחת. להערכתי הייתי שם רק כמה דקות. אני זוכרת רק 3 צירים כואבים אבל יצאתי כי התחלתי להרגיש לחץ. המיילדת נכנסה ואיכזבה אותי נורא כשאמרה שהפתיחה רק 5. ביקשתי אפידורל. קראו למרדים שכבר היה במחלקה, אבל המיילדת אמרה שלא נראה לה שאספיק. אני עוד הייתי אופטימית
עוד מוניטור ונוזלים לפני האפידורל. המיילדת הציעה לעשות מוניטור על הכדור ורק עם מתמר אחד (של דופק העובר) ואני הסכמתי בשמחה כמובן. בשלב הזה הרגשתי את ההתקדמות מציר לציר - את ירידת הראש, את הכאב מתגבר ואת הקצב עולה...
כשהמרדים נכנס קמתי מהכדור וירידת המים שעד אז היתה בטפטוף הפכה לשטפון. הכאב הפך למשתק ולמיטה העלו אותי בעלי והמיילדת. פתיחה מלאה ולידה תוך 3 צירים בערך. בסה"כ 4 שעות בחדר לידה
כל ההריון פיללתי ללידה כזו. לא מהירה מדי, מהירה מספיק כדי שלא אסבול הרבה זמן, מספיק זמן עם הגדולות בבית כדי לדבר איתן על זה ולהסביר להן מה קורה... הייתי באופוריה אחרי הלידה ואני עדיין
כמה תובנות לגבי בי"ח כרמל - קודם כל - הצוות מדהים. כל מי שנפגשתי איתו
מבחינה פיזית המצב ממש לא משהו. כל לידה שלי היתה בבי"ח אחר וזו, מבחינת תנאים, היתה הכי גרועה
- מיון יולדות - מילא שמוניטור עוברים בחדר עם עוד 3 נשים, גם בדיקת פתיחה וחוקן עושים באותו מקום. גם שירותים אחרי החוקן ומקלחת עושים במיון ולא בחדר לידה. כמובן הכל מופרד בוילונות אבל עדיין - צפוף ולא אינטימי ומרגיש נורא חושפני.
- חדרי לידה - ללא שירותים או מקלחת (מלבד בחדר הטבעי שיש בו רק מקלחת) גרם לי להסתובב הרבה מחוץ לחדר הלידה. בלידות הקודמות היה לי מאוד נעים לדעת שיש לי שירותים שהם רק שלי.
- מחלקה - הגעתי ב 4 בבוקר. יש שם חדרים שנראים בנויים למיטה אחת ובגלל הצפיפות יש בהם שתי מיטות מה שגורם למיטה השניה להיות כמעט במסדרון, וגורם לצפיפות קשה בחדר כך שלבעלי לא היה איפה לשבת לידי שלא לדבר על ילדים שמבקרים וכו'. המיטה שקיבלתי היתה כמובן השניה בחדר כזה, וגם היתה שבורה כך שהיתה באלכסון. מ 4 בבוקר ועד 12 בצהריים כשהעבירו אותי חדר לא יכולתי לנוח בגלל התנאים הפיזיים של המיטה והחדר.
- תינוקיה - רק מילים טובות. צוות נהדר, תמיכה בהנקה, ביות מלא זו ברירת מחדל וקיבלתי את כל התנאים לזה. יועצת ההנקה לא ראתה לשון קשורה לצערי אבל היתה זמינה כל הזמן ליולדות ובסה"כ נראתה טובה.
לפני 6 שבועות ילדתי.
התלבטתי הרבה אם ומה לכתוב, כי באמת, היתה אחלה לידה - כל מה שקיוויתי לעצמי, ובכל זאת, משהו כנראה לא לגמרי פתור....
זו לידה שלישית שלי.
והפעם - ב 39+2 יצא הפקק הרירי עם מעט דימום בצהריים כשחזרתי עם הגדולות מהמסגרות. חשבתי לעצמי שיופי, עוד כמה ימים אלד. אבל יחד עם יציאת הפקק התחילו צירים. בגלל שבהריון הזה להבדיל מהקודמים יש לי צירים מתחילת שמיני כמעט כל הזמן, גם לא התרגשתי. הודעתי מה המצב לאמא שלי ובעלי אבל הערכתי שיש עוד הרבה זמן. אחרי שעתיים בערך ביקשתי מבעלי לחזור מהעבודה (נסיעה של שעה וחצי בערך) רק ליתר בטחון. ב 6 ביקשתי מאמא שלי לבוא כי היה קצת דימום וקצת צירים ורציתי לדעת מה המצב וללכת לבי"ח לוודא שהכל תקין.
היא הגיעה ואני - עוד היה לי זמן לארוז תיק, לאכול... בכלל כל השלב הראשון היו צירים לא מאוד צפופים, הקצב התגבר לאט והם לא ממש כאבו לי.
ב 9 הגענו למיון יולדות בכרמל, הציעו לי לעקוף את התור אבל הרגשתי שאין מה למהר...
ב 10 בדיקת פתיחה - 2 ס"מ, מוניטור מראה צירים כל כמה דקות ועדיין לא ממש כואב.
לפני בדיקת רופא אני הולכת לשירותים ומרגישה שמתחיל טפטוף של מים. בבדיקה אני אומרת לו את זה והוא מצדיק את התחושה שלי אבל אומר שהמים מקוניילים. ולכן אני מועברת ישר לחדר לידה. ביקשתי את החדר הטבעי ולשמחתי קיבלתי אותו. שעה התהלכתי בחדר ולאורך המסדרון לשירותים כשאני מרגישה את התגברות הצירים ואת ירידת העובר. מעבירה את רוב הצירים לבד או נתמכת בבעלי. בטיול האחרון לשירותים ביקשתי מבעלי לבוא איתי. הצירים הגיעו לאזור הכואב.
כשחזרתי המיילדת המדהימה חיברה אותי למוניטור (בשכיבה על הצד לבקשתי שאוכל לנוח). הכאב היה כזה שעוד הצלחתי לישון בין הצירים. אחרי המוניטור - מקלחת. להערכתי הייתי שם רק כמה דקות. אני זוכרת רק 3 צירים כואבים אבל יצאתי כי התחלתי להרגיש לחץ. המיילדת נכנסה ואיכזבה אותי נורא כשאמרה שהפתיחה רק 5. ביקשתי אפידורל. קראו למרדים שכבר היה במחלקה, אבל המיילדת אמרה שלא נראה לה שאספיק. אני עוד הייתי אופטימית
עוד מוניטור ונוזלים לפני האפידורל. המיילדת הציעה לעשות מוניטור על הכדור ורק עם מתמר אחד (של דופק העובר) ואני הסכמתי בשמחה כמובן. בשלב הזה הרגשתי את ההתקדמות מציר לציר - את ירידת הראש, את הכאב מתגבר ואת הקצב עולה...
כשהמרדים נכנס קמתי מהכדור וירידת המים שעד אז היתה בטפטוף הפכה לשטפון. הכאב הפך למשתק ולמיטה העלו אותי בעלי והמיילדת. פתיחה מלאה ולידה תוך 3 צירים בערך. בסה"כ 4 שעות בחדר לידה
כל ההריון פיללתי ללידה כזו. לא מהירה מדי, מהירה מספיק כדי שלא אסבול הרבה זמן, מספיק זמן עם הגדולות בבית כדי לדבר איתן על זה ולהסביר להן מה קורה... הייתי באופוריה אחרי הלידה ואני עדיין
כמה תובנות לגבי בי"ח כרמל - קודם כל - הצוות מדהים. כל מי שנפגשתי איתו
מבחינה פיזית המצב ממש לא משהו. כל לידה שלי היתה בבי"ח אחר וזו, מבחינת תנאים, היתה הכי גרועה
- מיון יולדות - מילא שמוניטור עוברים בחדר עם עוד 3 נשים, גם בדיקת פתיחה וחוקן עושים באותו מקום. גם שירותים אחרי החוקן ומקלחת עושים במיון ולא בחדר לידה. כמובן הכל מופרד בוילונות אבל עדיין - צפוף ולא אינטימי ומרגיש נורא חושפני.
- חדרי לידה - ללא שירותים או מקלחת (מלבד בחדר הטבעי שיש בו רק מקלחת) גרם לי להסתובב הרבה מחוץ לחדר הלידה. בלידות הקודמות היה לי מאוד נעים לדעת שיש לי שירותים שהם רק שלי.
- מחלקה - הגעתי ב 4 בבוקר. יש שם חדרים שנראים בנויים למיטה אחת ובגלל הצפיפות יש בהם שתי מיטות מה שגורם למיטה השניה להיות כמעט במסדרון, וגורם לצפיפות קשה בחדר כך שלבעלי לא היה איפה לשבת לידי שלא לדבר על ילדים שמבקרים וכו'. המיטה שקיבלתי היתה כמובן השניה בחדר כזה, וגם היתה שבורה כך שהיתה באלכסון. מ 4 בבוקר ועד 12 בצהריים כשהעבירו אותי חדר לא יכולתי לנוח בגלל התנאים הפיזיים של המיטה והחדר.
- תינוקיה - רק מילים טובות. צוות נהדר, תמיכה בהנקה, ביות מלא זו ברירת מחדל וקיבלתי את כל התנאים לזה. יועצת ההנקה לא ראתה לשון קשורה לצערי אבל היתה זמינה כל הזמן ליולדות ובסה"כ נראתה טובה.
